אני לא מאמינה שאני אחרי זה- סיפור הלידה שלי - הריון ולידה

וואו
וואוו
ווואווו
ווווווואאאוווו
ווווווווווווואאאאאוווווווו
אני לא מאמינה שאחרי 8 חודשים בפורום- גם אני כותבת את סיפור הלידה שלי.

אז זהו סיפור- האמיתי בלי להחסיר פרט
ביום ראשון ב12 בצהריים קמתי עם כאבי בטן כמו קלקול קיבה + יציאת הפקק הרירי . כאבי הבטן שלא חלפו התבררו אח"כ כתחילתם של צירים.
בהתחלה ההפרשים בינהם היו מאד לא סדירים והכאבי םהיו נסבלים- נשמתי בין ציר לציר, התחלתי לטייל קצת בבית, לעלות מדרגות, אמרתי לעצמי "יאללה, זה בטוח ההתחלה"
ב 12 בלילה החלטתי ללכת למיון- רק לבדוק שהכל תקין.
עשו לי בדיקה פנימית, תראו- זה לא נעים אבל סביל אם הכל רפוי, מסתכלים הצידה ונושמים. עיניין של כמה שניות. אמרו לי פתיחה של 2-2.5 ומחיקה של 80 אחוז. אמרו לי השאר כי אולי עד הבוקר תגדל הפתיחה.
נתנו לי טשטוש- שאיתו הרגשתי את הצירים -הם לא נעלמו לגמרי אבל בהחלט הצלחתי לנוח (לא ממש לישון- אבל גם זה מבורך)
בבוקר אמרו שהפתיחה אותו הדבר ואני מחייכת בין ציר לציר ולכן אני משתחררת הביתה. בהתחלה אמרתי לעצמי- "נו יופי, זה שאני גיבורה לא עזר לי עכשיו, אני והחיוכים שלי" אבל הכל לטובה.
הגעתי הביתה ב 12 בצהריים יום שני- ניסיתי לנוח בין ציר לציר אבל ההפרשים בינהם התקצרו ל5-6-7 דקות בין וממש התקפלתי מכאבים.
אמרתי לעצמי שאין מצב שציר כזה לא פתח לי צוואר הרחם.ולכן הלכתי ב 8 בערב ללכת שוב למיון
ממש לא חיכיתי למנטרה של הקורס הכנה ללידה " 3 צירים ב 10 בדקות למשך שעתיים"- וטוב שכך כי כשהגעתי למיון כבר היתה לי פתיחה 4 וכבר נכנסתי לחדר לידה.
לא עשיתי חוקן כי בקבלה אמרו לי שאני לא אספיק וחבל- וגם לא אכלתי כל היום מרוב הכאבים אז אין טעם.
בחדר לידה ביקשתי אפידורל מיד, עשו לי ספירת דם, בידקת רופא- יש אישור
ב 11 לילה נתנו לי את האפידורל המיוחל- אאאחחחחחחח חלום!!!!
הזריקת הרדמה הורגשה אבל שווה הכל!
מאז, פתרתי תשבצים עם בעלי, דיברתי עם אמא שלי, שמעתי את השירים שלי באמפי שהרגיעו אותי מאד (במיוחד ששומעים את הצרחות מהחדרים לידי)
אחרי שעה- פתיחה 5- פקעו לי את מי השפיר (לא מורגש בכלל)
אחרי שעה- פתיחה 7
אחרי שעה- פתיחה 9
אחרי שעה בשעה 3 לפנות בוקר- פתיחה 10 ומחיקה מלאה. המייילדת אמרה לי שהתינוקת עדין לו בתעלת הלידה עד הססוף ולכן כל פעם שארגיש לחץ, עלי ללחוץ ליציאה., עשיתי כדבריה.
ברבע ל4 בבוקר התחלתי ללחוץ בצירים הגדולים- המיילדת עיסתה לי את המקום ממש עם שמן השקדים, עיסתה והרחיבה, לא הפסיקה (כפרה עליה)
לא האמנתי שאחרי לחיצה אחת שתיים כבר בעלי ואמא שלי אומרים שהם רואים את השיער
הייתי בשוק- והמיילדת שאלה אם אנירוצה מראה- הסכמתי וראיתי ה-כ-ל!
אמא שלי ובעלי הרימו לי את הרגליים (שאגב, ראו הכל הכל הכל - ודווקא היה סבבה)
ולחצתי את נשמתי- לא כאב בכלל.... אבל היה לי קשה מבחינת הנשימה.
ב 4:20 בבוקר המיילדת עשתה חתך קטן כי כבר לא יכלתי ללחוץ ארוך ובום
הנסיכה שלי כבר עליי!!!!!!
יאאאאוווו- אני מתרגשת כשאני נזכרתי בזה.
היא נולדה במשקל של 3.200 ושמה בישראל הדס!
והיא דומה לי קופי קופי.
איך בכיתי כשראיתי אותה בפעם הראשונה- ממש התרגשות, כל ההורמונים פרצו!

אני רוצה להגיד תודה לכן בנות
על הברכות, הדאגות, האיחולים.
אוהבת אתכן!