מיואשת - הריון ולידה

הייי....
קודם כל קבלי ממני חיבוק ענק!!!!!
דבר שני, אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי בנעלייך, אבל הנטיה שלי היא לעשות כל מה שאפשר כדי שהעובר יהיה פרי יצירתכם....
כמובן שאני לא יודעת מה הסיכויים או הסיכונים, אבל אני בטוחה שמה שתחליטו לעשות יהיה החלטה משותפת ובסופו של דבר גם יהיה פרי היצירה שלכם!!!
שיהיה בהצלחה!!!!

חדשה ישנה,קודם כל אני מאחלת לכם שתתעודדו ומחזיקה לכם אצבעות, כפי שאת מתארת המצב הוא לא פשוט אבל אתם צריכים להתעודד כי זה כבר חלק מההצלחה.
עד כמה חמורה בעיית הזרע של בעלך? לא התקבלו הפריות תקינות במהלך 3 ההפריות??

קודם כל חיבוק גדול ממני
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

אני לא מכירה את המצב שלכם...
אני כמו אשכולית, מציעה לחקור טוב טוב את הנושא, לעשות ממש שיעורי בית.
תחפשי גם באינטרנט כתבות בנושא, בעיקר מחו"ל ותבררי עוד פרטים.
אני חושבת שכדאי לשאוף לילד מהזרע של בעלך אך אם הדבר כרוך בסיכון ממשי אולי כדאי לשקול תרומת זרע.
הילד הזה יהיה שלכם בלי שום קשר לאיזה זרע הפרה אותו.. הוא יגדל באהבה מלאה של שניכם..

היי!!
קודם כל קבלי חיבוק חזק
אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, וגם חשוב לחדד שאף אחת לא תוכל להגיד מה היא הייתה עושה במקומך כי זה כ"כ מורכב..... בני כמה אתם? האם שמעתם חוות דעת נוספת? האם בוצעה בדיקת זרע חוזרת? האם ב3 ההפריות שעברת היו עוברים או שבכלל לא נוצרו עוברים?
בואי נגיד שאכן המצב הוא כמו שאת מתארת, וניסיתם הכל והתשובות לכל השאלות שלי הן כאלו שלא נותנות הרבה סיכוי, אני מניחה שהייתי נותנת צאנס לניתוח שפותחים את האשך - רק בהנחה שהסיכון בניתוח אינו גדול (בכל ניתוח יש מידה של סיכון כמובן)
אם לא הולך מבררת איך ממשיכים משם.
זה גם נורא תלוי בת כמה את לדעתי, כי ככל שעובר הזמן גם פוריות האישה הולכת ויורדת, אם את צעירה ויש לך זמן זה שונה מאשר אם את בת 35 למשל.
בכל מקרה אל תתייאשי כי ההריון הוא גם פונצקיה של לחץ נפשי (שונאת שאומרים את זה..) וגם אם זה יהיה מתרומת זרע, קחי בחשבון שהיום יש לך אפשרות לבחור מישהו בתרומות זרע שיהיה "דומה" לבעלך - האבא האמיתי הוא זה שמלווה את ההריון והלידה וכמובן מגדל את הילד. התרומה היא בין כה אנונימית, זה לא שיהיה שם איזה מתחרה אמיתי. יומיים אחרי שתגלי שאת בהריון תהיו כ"כ מאושרים ותשכחו מכל התרומה- זו דעתי.
אני כל הזמן אמרתי שאם חס וחלילה אגיע למצב של תרומת ביצית אני אלך על זה עם כל הקושי- עדיף לי הריון אחד אמיתי מתרומת ביצית מאשר עשרים ביציות שלי שלא עושות את העבודה.
המטרה מקדשת את האמצעים והמטרה היא קודם כל ילד שלכם כמובן, אבל אם זה לא הולך יש לך אפשרויות היום ברוך השם, פעם לא היה, צריך לברך על זה.
הכל בראש- איך מסתכלים על זה.
חשיבה חיובית ולצאת מחוזקים זוגית מכל המשבר הזה.
בהצלחה בכל דרך שתבחרי

אני רוצה להוסיף, לבי האופציההשלישית של התרומה,
שעם כל הקושי של תרומת זרע או ביצית...
זה אכן עניין של השקפה, וצריך לקבל את העניין בקלות ובבגרות עד כמה שאפשר...
אכן עדיף ילד משלכם אבל אם אי אפשר....אז בשמחה הייתי הולכת על תרומה,
ומסכימה עם פשושה שההורים האמיתיים
הם לא הביולוגים אלא אלה שמגדלים, עוברים את כל הקשיים והמשברים,
לילות ללא שינה, מסיבות סיום גמילה מחיתולים, צעד ראשון, שן ראשונה....
...אירועים משמעותיים בחיים...ובעצם כל החיים!!!!
טיפ נוסף: כמה שפחות לשתף את הסובבים...
ואם אפשר אז בכלל לא!!!!
זה עניין שלך ושל בעלך בלבד, ולדעתי בטווח הרחוק ככל שפחות אנשים ידעו מהנושא כך יטב לשניכם ולילד!!!! זו דעתי
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

אשכולית...הוספת נקודה חשובה......
בהחלט ממליצה בכל מקרה לא לשתף את אנשים בפרטים, אני בעד לשתף את הקרובים שיש בעיה, אבל זה מאד אינדיבידואלי, תלוי בכם ובמשפחה וביחסים שלכם וכו', אבל ממש לא הייתי נכנסת לפרטים, והכי הכי נראה לי שלא הייתי מספרת על תרומת הזרע אם זה יגיע לזה - והלוואי שלא - אלא אומרת שזה פשוט הצליח בטיפול, בסוף הרי מכל המיליונים צריך רק אחד!!!
נראה לי הכי בריא שאיש לא ידע על התרומה במקרים של תרומת ביצית או זרע - ואין לי ספק שאנשים גם יגידו בבוא היום "יו כמה הוא דומה לבעלך"
טוב לא נקדים את המאוחר,
נשיקות

אני אישית הייתי " נלחמת " בכול דרך אפשרית ורק אחר כך
חושבת על תרומה .
אני חושבת שבעלך צריך לעשות כול מה שהוא יכול וגם את ותעודדי אותו המון .
אני עברתי 11 הפריות לצערי גם לא תפס אף פעם אבל נלחמת אין ברירה .( ברור שהכול מה' אבל אני עושה את ההשתדלות שלי ).
קבלי אלפייושה' יישמע את תפילותייך !

רעיה, ברור שלהילחם....!!! ל!א אמרתי להרים ידיים....
אני פשוט חושבת שלפעמים צריך גם לדעת לומר:
"עשינו כל מה שיכולנו, עכשיו היגיע זמן למשהו אחר"
"הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

מחזקת את דבריה של אשכולית

1. אין צורך לשתף אנשים ! גם לא משפחה !
2. אני ממליצה לך לנסות עוד ניסיון והפריה
ואם לא ... אז חבל על הזמן
תרומת זרע עדיפה !
תלוי כמה אתם בוגרים ומבינים אחד את השני
אם ההחלטה היא משותפת אז מה הבעיה ?

הרי תגדלו אותו ביחד , הוא יאהב אותו כמו הבן שלו מזרעו
אם הוא מסכים אז אין על מה לדבר
להתקדם עם החיים ולא לעצור
הרי תינוק שיצא מרחמך יעשה את חייכם מאושרים
בכל מקרה !

שבוע טוב

תזכרי - "אין יאוש בעולם בכלל ! " ....

אסור להתייאש , חיים רק פעם אחת , צריך להמשיך ו "לדווש" בפדלים
להניע את הגלגלים ולהמשיך במסע של החיים ...

בהצלחה בכל אשר תבחרי

בנות תודה ...

אני בת 31 ובעלי בן 40. בפעם הראשונה שניסינו הפרייה דרך ניתוח של בעלי, החזירו לי 3 אך הרופאים אמרו שהם לא התחלקו בצורה הכי טובה וכך היה, בדיקת הדם היתה שלילית.
בפעם השניה לאחר חודש ניסינו שוב עם הנוזל שנשאר במעבדה אך לא היו הפריות.
לאחר חצי שנה (זה זמן ההמתנה בין ניתוח לניתוח) שוב לא היתה הפריה.
בעלי מוכן לעשות הכל...אני המיואשת. אני לפעמים מוצאת את עצמי בדיכאון בערב (בבוקר אני עסוקה בעבודה ואין לי שמן לנשום ולעשות אפילו פיפי) אך בערבים, לפעמים אני מוצאת את עצמי שלא בא לי עליו, לא בא לי להיות קרובה אליו, לא רוצה אפילו לקיים איתו יחסי מין.
אני יודעת שזה קשה גם לו למרות שהוא לא משתף אותי בתחושות שלו.

הוא מגיע איתי לכל הבדיקות ומוכן לעשות בדיקות בעצמו.
לאחרונה עשינו את הטיפול של פרופ' גת שזה ניתוח מעין צינטור באשכים, ניתוח שעלה לנו 44,000 ש"ח.הוא מוכן גם לעבור את הניתוח בינואר עם הרופא שמגיע מחו"ל לאסף הרופא, ניתוח שיעלה 5000 אירו.
אני פשוט מיואשת. הרבה אומרים לי לקבל הכל באהבה וכל עיכוב זה לטובה אבל קשה לי לקבל את זה.אני רוצה 4 ילדים זה כל מה שחלמתי עליו כל החיים. הפחד הכי גדול שלי עוד מילדות היה לא להכנס להריון וכאילו הבאתי את זה על עצמי, מן נבואה שמגשימה.
אמא של בעלי ואחותו ואחיו יודעים מכל הסיפור, ההורים שלי לא יודעים, קשה לי לדבר איתם על זה.גיסתי בהריון שני וקשה לי לראות אותה למרות שאני מאושרת בשבילם אך משהו צובט לי בלב...

חדשה ישנה, ליבי איתך....
אנחנו מנסים כבר שנה ללא הצלחה וגיסתי כבר עם הריון שני, הצביטה היא כואבת אבל אין מה לעשות חוץ מאשר להרים את הראש ולהמשיך לנסות בכל הכח!!!!

תתייעצי עם הרופא... אם הוא ימליץ על תרומת זרע, לכי על זה בלי לחשוב פעם שניה...
אתם תהיו הורים נפלאים והילד הזה יגדל עם חום ואהבה אין סופיים....

אני יותר חוששת למצב הזוגיות שלכן ומציעה שתלכו לדבר עם מישהו... תהליך כזה הוא לא פשוט ומביא איתו הרבה לחצים שקשה להתמודד איתם. מקווה שאת לא כועסת שהצעתי, הכל מאהבה ודאגה אמיתית...

זה יקרה! במוקדם או במאוחר אבל זה יקרה! תהיו חזקים וקבלו ממני בנתיים

חדשה -ישנה.......
מה שלא תבחרו לעשות,
הכי חשוב להיות מאוחדים ביניכם,
אל תתני לזוגיות להתפרק,
לגבי מה שכתבת שבילדותך חששת שלא תוכלי להיכנס להריון- גם לי היו חששות כאלו (והתגשמו ובכ"ז יש לי ילד אחד ובע"ה יהיו עוד)
ואני בטוחה שזה חשש טבעי של הרבה בנות, פשוט אצל חלק זה לא רלוונטי יותר ואצל חלק זה מתגשם לצערנו.
שימי את זה בצד
הרי בסופו של דבר, הקושי הוא אצלו ולא אצלך, וכבר חצי נחמה שהבעיה היא רק בצד אחד.
את זו שצריכה לקלוט את העובר ולגדלו - הוא צריך להביא רק זרעון אחד קטן (אחד לכל הריון....הבנו שאת רוצה ארבעה - ויהיו אין לי ספק בכך!)
לגבי המעורבות של המשפחה - אני הייתי מציעה שאם בסוף תלכו על תרומת זרע לא לשתף בכך אף אחד - בכל שלב אפשר להחליט לספר, אבל מרגע שסיפרתם אין דרך חזרה.....
אפילו שהמשפחה שלו מודעת לכל הקושי לפרטיו, תמיד אפשר לומר שעשיתם עוד ניתוחון והפריה וזה הצליח. ואולי באמת תעשו ניסיון כזה נוסף?
דבר נוסף,
אם תלכו על תרומת זרע, ובע"ה תיכנסי להריון- אולי אפילו תאומים,
תמיד תוכלו לחזור ולנסות אח"כ שוב את ההוצאה של הזרע מהאשך ואולי זה יצליח בהמשך?
אני מחבקת אותך ומחזקת אותך
נשמע שיש לך בעל חזק, גבר אמיתי שלא מפחד מהבדיקות ויעשה הכל ע"מ להגשים את חלומכם, אל תאבדי את מה שיש לך בידיים, תשקיעי בזוגיות,
תבלו יחד, צאו לחופשה, סרט רומנטי, תני לו את הידיעה והתחושה שאתם יחד בסיפור הזה ושאת שלו ואיתו,
אל תתייאשי,
ולגבי גיסתך בהריון השני- אוי זה כ"כ מוכר לכולנו......לכולנו יש גיסות, חברות, בנות מהעבודה שהן בהריון, וקרה להן מיד, וללא קושי ואפילו בטעות.....
אל תכנסי לזה, לא בריא. (קל להגיד...אני יודעת...)
שמרי על נפש בריאה וחזקה, כדי שכשיגיע הזרעון הטוב תוכלי לקלוט אותו בלי בעיה אצלך - והיו כבר 3 עוברים, אל תזלזלי בזה!!!!!
נשיקות,
סליחה שחפרתי,

חדשה ישנה...
אני בטוחה שקשה לך מאוד מאוד, במיוחד שאין לך עם מי לדבר..
אני ובעלי כבר שנתיים מנסים, וכל העולם ואחותו בערך יודעים, ויש משהו מאוד משחרר בכך שאנשים יודעים שאנחנו מנסים ומטפלים, הרבה פחות שואלים ומלחיצים...יש יותר הבנה. וגם לא אכפת לי שיודעים, זה לא הופך אותנו לאנשים פחות טובים.. והתינוק בעזרת השם שיבוא, לא רק שלא אכפת לי שידעו שהוא נוצר בטיפול, אלא אני בטוחה שהוא יהיה אף יותר אהוב בגלל כל הקושי. במה יש לנו להתבייש? .
אני בהחלט חושבת שלא צריך לרדת לפרטים כגון למי יש בעיה ואיזו, אבל כשיש אכזבה ואני מדוכאת עצבנית בדיכאון אנשים מסביבי מבינים והרבה פעמים עוזרים עם חיבוק ועידוד שזה יבוא
אולי תשקלי טיפול כלשהו? טיפול נפשי שיוכל לעזור בהורדת הלחץ והעצבות. אולי אפילו עם בעלך..
את חייבת לשמור על אופטימיות ואמונה.
תזכרי שהחיים לא נראים לפעמים כמו שדמיינו ודברים קורים, לטובה ולרעה.
ולפעמים אנחנו מקבלים מתנות גדולות בהפתעה. זה כמו לאבד ארנק ואז למצוא אותו. עם כל הדברים בפנים. את עוד צעירה, ואני מאמינה שיהיו לך ילדים
[purple]אמונה אמונה אמונה [/purple]