סתם רוצה לשפוך.... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • לכל מי שלא יודעת אני אחות בטיפול נמרץ ילדים, אני מתחילה חודש שישי להריוני ומיותר לציין את כל מה שנלווה לכך (הורמונים, כאבי גב וכו').

    המשמרות האחרונות שלי פשוט בלתי נסבלות, הן נפשית והן פיזית, אני מוצאת את עצמי מטפלת בילדים עם כל מיני בעיות שאין בכוונתי לפרט אבל אני לא מאחלת לאף אחת להתמודד עם הדברים האלה (מחלות מולדות, תאונות, ממאירויות וכו').

    אני מתרוצצת, מתכופפת, מרימה, מטפלת כל מה שצריך בלי להתלונן כי אני יודעת שצריך (כמובן עד גבול יכולתי) אבל לפעמים פשוט נמאס לי.
    נמאס לי לעטוף ילדים ותינוקות!!! נמאס!!!! למה זה מגיע להם??? למה זה מגיע להורים שלהם????
    אני עדיין לא אמא, אבל מוצאת את עצמי מנחמת אמא של תינוק אחר על אבדנה. מי אני? מאיפה אני יודעת מה היא עוברת ואיך יראו החיים שלה? איזו זכות יש לי לחבק ולהגיד ש"הכל יהיה בסדר" כשאני ממש לא יודעת אם הכל יהיה בסדר?!?!?!?

    אני שוכבת ערה חצי לילה וחושבת מה יקרה אם חלילה דבר כזה יקרה לי, אני אהיה אמא היסטרית בגלל הדברים שאני רואה ומתמודדת איתם ביום יום. ואני לא רוצה אבל יודעת שמהפחד אני כל הזמן אחפש מה לא בסדר.
    עד עכשיו לא הייתי לוקחת כל כך קשה את המקרים האלה אבל עכשיו, אני מוצאת את עצמי ערה בלילות וחושבת על האמא הזאת והזאת ועל הילד שנפטר לי אתמול בידיים. למה עד עכשיו יכלתי להשאיר את העבודה בעבודה, להגיע הביתה לספר לבעלי- להוציא, לאוורר ובזה זה נגמר והיום כבר לא?!?!?!

    אני מאד אוהבת את העבודה שלי, אני יודעת שנולדתי לעשות אותה, נולדתי לטפל בילדים ומשפחות ברגעים הכי קשים, וכשיש ילדים שמבריאים ואומרים "תודה" זה שווה לי הכל, אפילו אם ילד נפטר והוריו באים ומעריכים ויודעים שעשינו ה-כ-ל זה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי ולדעת שעשיתי כל מה שיכלתי אבל משום מה בימים האחרונים זה ממש מטריד את מנוחתי.

    אני מצטערת על החפירה, לא יודעת מה אני מנסה להשיג בכתיבת השורות האלה, אולי סתם לאוורר רגשות, סתם לשחרר או לבקש חיזוק, ואני מצטערת אם זה ממש לא המקום, בכל זאת חצי מאיתנו הורמונליות וחצי עם תינוקות קטנים ואני בטוחה שלקרוא את זה לא עושה להן טוב. אז אני מתנצלת אם הדברים שלי עושים רע למישהי, זאת ממש לא הכוונה שלי. אני פשוט לא יודעת איפה עוד לשחרר ככה, מול בנות שלא ממש מכירות אותי.

    מאחלת לכולנו ולילדים שלנו בריאות שלמה!!!!! חיים ארוכים ומאושרים עד 120!!!!

    ותודה למי שקראה עד כאן. אני מאד מעריכה את זה.


    על ידי smiley 14/08/2011  06:12:34
9 תגובות
עמוד 1

  • יקירתי, זה באמת לא פשוט מה שאת עוברת - המחשבות הדאגה הדמיונות שפשוט אין עליהם שליטה.ה לא פשוט נקודה,

    לא כל אחת מסוגלת לעשות תפקיד כמו שלך,אך הוא קיים ויש צורך באחיות בטיפול נמרץ ויש מעטות מיוחדות נדירות שמסוגלות לעשות את התפקיד ובצורה הטובה ביותר...

    על ידי meytal030 14/08/2011  06:12:34
  • קודם כל אני רוצה לומר לך שמהדברים שאני קוראת, את נראת לי בנאדם אנושי, מקסים וטוב לב.
    זה הגיוני מאוד להרגיש את כל מה שאת מרגישה ואם לא היית מרגישה ככה אני חושבת שלא היה לך מקום במקצוע הזה,
    אנושיות זו תכונה מאוד חשובה במצבים כאלה.
    יחד עם זאת יקרתי, ועם כל הצער שקיים בעולמינו, את חייבת לעשות את ההפרדה,
    חייבת !!!
    הבריאות שלך ושל תינוקך, לא פחות חשובה מבריאותם של הילדים עליהם את חושבת ובהם את מטפלת.
    נסי לכבות את הנושא ברגע שאת עוברת בפתח הבית שלך,
    ובביתך לחשוב רק על דברים חיוביים, כמו בעלך והמשפחה שלכם....
    אולי כדאי להתיעץ עם מישהו איך עושים את זה, אבל ברגע שתצליחי לעשות זאת תדעי להנות משני העולמות...
    את עושה עבודת קודש, ואת בנאדם מיוחד מאוד,
    אני בטוחה שתצליחי...קחי בחשבון שההורמונים שלך עובדים שעות נוספות...
    אז תיהי סבלנית עם עצמך
    "הזמן עושה את שלו והוא מזור לכל שכואב
    אם לאלוהים לקח שישה ימים לברוא את כל מי שיש כאן
    מי אני שאמהר ואנסה לשנות את הכל
    כי הכל קורה ממילא בתחושה כזו שכל דבר בא במקומו"

    על ידי אשכולית 14/08/2011  06:12:34
  • אני רק רוצה להוסיף שאני חושבת שאלה לא רק ההורמונים.
    בכל זאת, כשאת הופכת להית אמא בעצמך משהו משתנה בתפיסת העולם וביחס לילדים ותינוקות (וזה אני יכולה להעיד על עצמי).
    אני אמנם לא עושה עבודה כמו שלך (למרות שתמיד רציתי להיות אחות מיילדת, אבל זה כבר סיפור אחר), אבל אני סטודנטית לליווי התפתחותי לתינוקות וכבר יצא לי לראות מקרים של ילדים עם כל מיני שיתוקים ועיכובים בהתפתחות,
    וזה גורם לי לחשוב בדיוק אותו דבר ולמות מפחד שאף הורה לא מחוסן מזה שזה יקרה לילד שלו.

    אבל כן, צריך לקחת דברים בפרופורציות, ולמען עצמך, משפחתך והבייבי לעשות הפרדה, כמה שזה לא יהיה קשה.
    כמובן שאנחנו בפורום כאן בשבילך
    על ידי jenjen 14/08/2011  06:12:34
  • באמת לא פשוטה העבודה שלך אני לא חושבת שזה היה נורמלי להרגיש כמו בלוק במיוחד לאור העובדה שאת הולכת להיות אמא בעצמך


    על ידי inbal1234 14/08/2011  06:12:34
  • הטבע האנושי וצורך ההישרדות יגרמו לכל בן אדם נורמלי לברוח מסיטואציות כאלו - בהם המפגש של החיים והמוות הוא כל כך תכוף ובלתי נמנע...
    אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שמסוגלים לעמוד בתופת הזו על אחת כמה וכמה לא נשים שהן בהריון ו/או אימהות לילדים!!

    אני אישית בהלם ממה שכתבת - לא יודעת איך הייתי מסוגלת לעמוד במצבים כאלה... (כנראה שלא)
    "..ילדיכם אינם ילדיכם
    כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
    באים הנה דרככם, אך לא מכם.
    חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
    תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
    כי לא לכם הגיגיהם..."

    מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן
    על ידי shilgi_ya 14/08/2011  06:12:34
  • בנות יקרות!!!

    תודה רבה על המילים החמות, אכן עם כל הקושי שבעבודה שלי, אני יודעת שנולדתי להיות אחות ואני מאד אוהבת את המקצוע שלי... רק שמדי פעם יש לי גליצ'ים כאלה של צורך להתפרק....

    אז אחרי לילה כמעט ללא שינה ומשמרת בוקר עמוסה אני חושבת שאלך לישון קצת. מקווה שאקום רעננה ועם אנרגיות חיוביות....

    שוב, תודה לכן!!!!


    על ידי smiley 14/08/2011  06:12:34
  • אהובה שלי!

    כמו שמיטל כתבה יש רק קמצוץ קטן מאוד של אנשים שלא רק מסוגלים לעשות את העבודה שאת עושה, אלא יותר מזה - זו עבורם שליחות ואת נשמעת לי אחת כזאת עם שליחות!
    על ידי JennyK 14/08/2011  06:12:34
  • את עושה עבודת קודש וחשובה מאין כמותה וכל עבודה שהיא קודש כמובן היא קשה פיזית ונפשית... קשה לי לתת לך עצות כי גם אני עובדת בעבודה שגורמת לי לחשוב על הסבל של הילדים וההורים שאיתם אני עובדת וכמובן גורמת לי למחשבות שליליות שאם חס וחלילה גם לי זה יקרה...
    אך אני חיה בתקווה שלא, ועושה כל שביכולתי כדי שיהיה טוב.
    שנים נמנעתי מלהיכנס להריון בשל הפחדים שמא... היום אני מבינה היטב שלא הכל בידינו וצריך פשוט לתת לחיים לעשות את שלהם ולנסות לזרום איתם ...
    לא להתנגד ולא להתמכר לפחדים שרק יגרמו לנו להרגשה רעה..

    על ידי hope22 14/08/2011  06:12:34

  • על ידי lenor 14/08/2011  06:12:34
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה


קישורים שימושיים
קהילה
כללי