היי בנות,
אחרי לילה ארוך של הרהורים (אחרי ערב ארוך של עצבים....) הייתי חייבת לשתף אתכן במה שגיליתי בסוף השבוע האחרון:
בשבת בבוקר אני ובעלי יצאנו לארוחת צהריים כשלאורך כל הארוחה אנחנו שומעים יללות קורעות לב של גור חתולים. אחרי חיפושים, אכן מצאנו גור פיצי (לדעתי פחות משבוע), מה שקרע לי את הלב היא העובדה שהוא הפסיק מיד לבכות כשבעלי הצמיד אותו לחזה. כמובן שמיד ניגשנו לצוות המסעדה וניסינו לשאול איפה אמא שלו? כולם אמרו פה אחד שהסיכויי שהאם בסביבה הוא דיי אפסי כי מהבוקר החתלתול מיילל ואף חתולה בסביבה לא מתקרבת, בנוסף הם סיפרו שבעל המסעדה הרחיק כמה חתולות השבוע וייתכן כי האמא בינהן.
היה כל כך חם, לי ולבעלי היה ברור שאם אנחנו לא לוקחים את הדבר הפיצי הזה הוא פשוט מת בשעתיים הקרובות.
אקצר - לקחנו, קנינו בקבוק והאכלנו במטרנה....ואז קיבלתי טלפון מחברה, כשסיפרתי לה היא נחרדה ממש ואמרה לי שבתחילת כל הריון שלה הרופא שלה חזר והזהיר אותה לא להתקרב לחתולים היות ואין לה נוגדני טוקסופלסמה (חיידק שמועבר בין היתר בצואת חתולים ומסוכן מאוד לעובר). אמרתי לה שאני בטוחה שאם אצלי הממצא היה זהה, אין לי ספק שהרופא היה שואל אותי אם אני מחזיקה חתול ומזהיר בעת הצורך. אבל בכל זאת...מיד שלפתי את תיק ההריון המסודר להפליא שלי ואכן בבדיקת הדם הראשונה אחת הבדיקות היו לנוגדני טוקסופלסמה (כלומר - חשיפה בעבר) - והיא הייתה שלילית.
כל הערב נהרס לי כשאני חושבת על כל החתולים שנחשפתי איליהם במהלך 19 השבועות האחרונים...
אני כל כך כועסת! אם הוא שלח אותי לבדיקה, למה הוא לפחות לא שאל אם אני מחזיקה חתול בבית? ואם היה לי? וגם הייתי נוהגת לנקות את הארגז שלו?
אני יודעת שלא טוב לעסוק בספקולציות וב"אם" אבל בעיניי זה חסר אחריות.
אשמח לדעתכן
