לצערי אני לקיתי בדיכאון לפני כמה שנים אחורה ו - הריון ולידה
היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות),
להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
מה שהציל אותי זה כדורים שלקחתי , לי בכלל לא היה משהו שגרם לדיכאון היה לי חבר בואתה תקופה והיה לי טוב למדתי גם, הייתי בשנתי השלישית ללימודים באונב'. ומה שהציל אותי זה הכדורים. הדיכאון זה נורא הייתי מקיאה רזיתי 5 קילו לפחות הייתי מדברת על מוות פשוט נורא נורא. אני חושבת שכדורים יוכלו לעזור לה ושיחות לא עזרו לי , אפילו שהייתי אצל פסיכולוגית טובה. זו תקופה הכי נוראית וכדאי להיות לידה כל זמן שאפשר , הלבד גורם למחשבות אובדניות. קחו זאת לתשומת ליבכם.
4 תגובות
עמוד 1
ההודעה מיועדת לטל 35 . עמכם הסליחה
חיוכית יקירתי
תודה על תגובתך ,
אני קוראת את דברייך בצימאון ובעצבות נוראית לדעת שככה מרגישים כי גם היא מדברת כך , אני מתמוטטת מהמחשבה שזה מה שעובר עליה
אני רואה לפי תגובתך ולפי תגובתה של שירן שכדורים מאוד עוזרים עכשיו אני צריכה לראות איך לגרום לה כן לגשת ולקחת אותן .
אולי אפילו אגש לרופא משפחה שלי ואקח בשבילי ואז אתן לה .
שלום טל, גם אני רוצה לשתף אותך בתקופה לא פשוטה בחיי (הגורם כרגע לא חשוב) הייתי נכנסת לסוג של "מרה שחורה", בלי להבין בכלל על מה ולמה. למזלי, יש לי פסיכולוגית שאני מכירה כבר 13 שנה, שמדי פעם ב"תקופות קשות" אני נוהגת לשוחח איתה ולהתפרק אצלה. גם אני נעזרתי בטיפול תרופתי שמאוד מאוד עוזר (פשוט לא יודעת איך הייתי יוצאת מזה בלי זה). כשהיה לי ממש רע פשוט הייתי עוצמת עיניים חזק חזק וחושבת על הדברים הטובים שיש לי בחיים כמו הבת והבעל המדהימים שלי. איך אמרה לי הפסיכולוגית, צריך לזכור שהכל בחיים מחולק לתקופות, ואם יש לנו תקופה רעה גם היא תיגמר מתי שהוא. עצתי לך, אל תתנו לה להתבודד, נכון שכשרע הכי רוצים לישון ושכולם יעזבו אותנו במנוחה, אבל לא.... כמו שהמליצו לך פה, תעשו תורנויות, שתמיד יהיה איתה מישהו שיזכיר לה שהחיים יפים, תצאו איתה מהבית, תעשו ספורט, תעשו הליכות בים, תני לה צ'אנס לפרוק מה שיש לה על הלב, דיבורים מאוד עוזרים.... אני מקווה שעזרתי בקצת... אם תרצי לדבר עוד אני כאן ואשמח לעזור...
יולי 2011 רק עכשיו אני קוראת את תגובתך
תודה רבה יקירתי.
אני כ"כ מצטערת על מה שעבר וכ"כ שמחה לדעת שאת כבר לא שם אלה במקום טוב יותר שמח ומאושר.