-
יש לה דמיון פעיל ופורה
-
הוא נשמע ממש חבר חמוד!
יש עוגיות ספציפיות שהוא ומיכל מעדיפים?
-
ממש במקרה לו ולמיכל יש את אותו טעם בעוגיות...
-
-
-
-
"אח שלה" יותר גדול ממנה, לא ידוע בכמה בדיוק, כי מותר לו כבר כל מה שלה עדיין אסור (פיצוחים, לחצות כביש לבד, מסטיק וכו') וכל שטות שהיא חושבת ורוצה לבדוק איך זה יעבור אז "אח שלה" אמר/עשה.....
-
לפחות יש להם אותו טעם בעוגיות
אחרת תחשבי שהיית צריכה לקנות כמה סוגי עוגיות
-
חחחח
לגאיה היו שני חברים דמיוניים סביב בערך גיל שנתיים....זה ארך כמה חודשים עד שהיא הפסיקה לדבר עליהם
קראו להם קיוטו ו-פאפאפאייי! חחחח
-
זרמי עם זה
אצלנו זה חיות שמופיעות לבקר
-
אח דמיוני זה חזק
-
-
גם לי היתה חברה דמיונית.. עד גיל 6 בערך..
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."
מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן
-
שילגי, במה את מאמינה?
מעניין...
-
-
אני נוטה להאמין שלילדים מסויימים יש יכולת תקשור עם גורמים שאחרים לא מסוגלים להבחין בהם... לאט לאט המבוגרים גורמים להם להפסיק להאמין בזה והמציאות גורמת להם לזנוח את זה..
אבל שוב זו אני..
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."
מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן
-
שילגי, נראה לי זה לא רק את...
כשאחי היה קטן (סביב גיל 3) הוא היה מספר סיפורים שלמים על הכפר שהוא גר בו,
מתאר בפרטי-פרטים איזו אישה יש לו ואיך קוראים ל-6 ילדיו... חיים דמיוניים שלמים!
הוא היה ממש מדייק בפרטים, אפילו היה מתאר איך נראה הבית, את הנוף ומזג אוויר...
היום, כבן אדם בוגר, הוא ממש לא זוכר שום דבר מזה.
~ יולי ~
-
יולי
-
גם לי היה חבר דמיוני כשהייתי קטנה, כך אימי סיפרה...
אני לא יודעת בת כמה הייתי (אולי 4)
הייתה לי מטריה עם ציורים של אינדיאנים, והייתי ממש מדברת איתם ומוציאה אותם מתוך המטריה....
ממציאה לי סיפורים עליהם... איזה הזוי!
אני כמובן לא זוכרת...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
-
שולי,
זה היה מפחיד