הבנתי שלא היה מספיק ברור ושאין קשר וכו'... אז הנה תמצית העניין למהות הקבוצה.
אנא בנות הצטרפו והפיצו זה חשוב מאוד!!!
מען האמת, אני כל כך שמחה עכשיו, שקשה לי לכתוב בצורה מסודרת. בכל זאת אנסה:
לפני כמה ימים השתתפתי בדיון פייסבוקי שעסק במותה המחריד והמיותר של ילדה בת שלוש ברכב הסעות. חלק מהאנשים טענו שזו אחריות ההורים לוודא שהילדים הגיעו לגן. כחוקרת בתחום מדעי הקוגניציה, אני יודעת שזה לא העניין. תאונות קורות בגלל שאנשים בנויים בצורה מסויימת. מיותר לבוא בטענות בדיעבד. אפשר וצריך למנוע את התאונות באמצעות מודעות לנקודות התורפה של התודעה האנושית.
במהלך כתיבת הפוסטים, פתאום הבנתי שהפתרון כל כך פשוט, שאין סיבה לא ליישמו, והחלטתי לפנות לחבר כנסת כלשהו בהצעה לחייב בחוק התקנת אמצעי התראה ברכבי הסעות.
בגיגול פשוט התברר לי שח"כ זאב בילסקי כבר פנה אל שר התחבורה, ישראל כץ, בנושא זה ממש, ולא זכה למענה. מיד שלחתי מייל לח"כ, וביקשתי לתמוך בהצעתו. לא חלפו עשר דקות והח"כ התקשר אליי, ושוחח עימי ארוכות בנושא. לאחר השיחה החלטתי לפתוח קבוצת פייסבוק שתראה לשר שיש דרישת ציבור לפתרון כזה. לקבוצה הצטרפו אנשים שראו את מה שכתבתי בקבוצות השונות שבהן אני פעילה, וביניהם איתן גל, יזם ואיש טכנולוגיה, שעוסק בתחום תאונות הדרכים. חיברתי בין איתן לזאב בילסקי, ומהקשר הזה נוצר מכתב הממוען לשר התחבורה, ובו דרישה להוצאה של "קול קורא" לציבור (RFI) להביא הצעות למכשירים שיכולים להתריע על הישארות נוסע ברכב, בין אם כמוצרים קיימים ובין אם כהצעות לפיתוח מוצרים כאלו. כך יוכל המשרד למצוא את המכשיר המתאים ביותר ולחייב את התקנתו בחוק.
בקבוצה אין כיום חברים רבים מאוד, בסך הכל כ-100 אנשים, אבל, כמו שחבר טוב אמר לי לא מזמן, זו שעה של רצון טוב אצל כל העם. אנשים פשוט משתוקקים לעשות דברים שמועילים לחברה.
זאב בילסקי התקשר אלי ממש הרגע, וסיפר לי שהשר כץ אכן התעורר, ואף נלחץ, והוא מתכוון ליישם את דרישתנו כלשונה, ואף לפעול באופן דומה בנוגע לתאונות קשות אחרות שניתן למנוע אותן בקלות באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה, כמו הקטל המיותר של רוכבי אופניים בסופי השבוע (ההצעה שעומדת על הפרק בנושא זה, היא סגירה של כבישים מיוחדים בסופי השבוע למטרה זו).
אנחנו, כמובן, לא נסתפק בהצהרת הכוונת. השאילתה תשאל, המכתב ישלח, ונמשיך לפקח על קיום כל ההצהרות שהוצהרו, עד לחיוב התקנת הגלאים ברכבי ההסעות.
חשוב לי מאוד לספר לכם את זה, כדי שתדעו שכל אחד, גם מישהי קטנה ואנונימית כמוני, בכלום וחצי מאמץ של תיקתוק במקלדת וכמה שיחות טלפון, יכולה להתחיל תהליך חשוב. אם אני יכולה – כל אחד יכול, וזה באמת כל כך פשוט, שאין סיבה לא לעשות את זה.
אני מבקשת שתצטרפו אלי כדי להציל חיים של ילדים ותינוקות, במעשה כל כך קטן ופשוט: התחברות לקבוצה שלנו בפייסבוק, והפצת הסיפור הזה לכל מי שרק תוכלו.
תודה רבה,
אביבית.