שאלות של רגע לפני.... - הריון ולידה

בוקר טוב, בנות!
אפשר לחפור לכן קצת על הבוקר?
בימים האחרונים שקעתי במחשבות... אני לא אחת שבאופן טבעי מתחברת לילדים, עושה קוצ'י מוצ'י לכל תינוק שרואה, ואפילו יותר מזה - אין לי מושג מה עושים איתם, איך מתנהגים איתם, איך משחקים איתם וכו'. כשחברות ודודות למיניהן מנסות 'לשדך' לי איזה תינוק (ולא חסרים אנשים עם כוונות טובות..) - אני אפילו נלחצת!!.. זה תמיד היה ככה, ובשנים האחרונות פשוט הגעתי למסקנה שזה המצב, ככה אני, וכשיהיו לי ילדים משלי - אני בטוחה שאבין איך העסק הזה עובד וזה יהיה אחרת לגמרי.
אין לי אחים קטנים, אף פעם לא נחשפתי לתינוקות ולקטקטנים בסביבה הקרובה, אולי זאת הסיבה. אני גם לא מרגישה שמהו דפוק אצלי, כי יש עוד נשים רבות כמוני, שהאינסטינקט האמהי לא בא להן מגיל אפס!!!... אבל בעקבות איזושהי שיחה עם בעלי פתאום התערר לי הביטחון... ופתאום התחלתי לחשוב - למה אני כ"כ בטוחה שעם ילדים שלי זה יהיה אחרת?... אולי בכלל לא? אולי גם איתם אני לא אדע להסתדר?...
אווף, אולי זה נשמע קצת מפגר כל מה שאני כותבת... אבל ממש התחלתי לחשוב שאולי משהו אצלי לא בסדר בקטע הזה, ולמה שזה בכלל ישתנה מתישהו?? אז נכון שכולם אומרים שכשזה שלך - זה אחרת, אבל זה אל מונע ממני להרגיש פתאום את הפחד ואת חוסר הביטחון העצמי... פתאום הרצון והביטחון שהיו לי בזה שאני רוצה להביא ילד (שאותם הרגשתי רק בשנה האחרונה בערך, לפני זה פשוט לא הייתי מוכנה נפשית לאמהות) קצת נעלמו לי... אם אני לא מצליחה להיות טובה וחיובית כלפי ילדים של אחרים - למה שאצליח אי פעם??.....
בקיצור אוףףף אחד גדול... לא מבינה מאיפה זה בא לי פתאום...