שרשור שיתופים - הריון ולידה

אחלה רעיון... גם אני אשפוך..

אני אתמול הייתי בנסיעה ברכבת מחיפה הביתה כשאנסטסיה שלחה לי SMS על מה שקרה...
הייתי ברכבת מלאה אנשים ובקושי הצלחתי לחנוק את הדמעות.
אני לא מצליחה לתאר לעצמי איך בחורה צעירה פתאום מאבדת את אחד הילדים שלה, ללא כל הכנה מוקדמת (לא שיש הכנה לדבר כזה, אבל זה לא שהיא ידעה שיש סיבוך שיכול להוות סכנה).
אני לא מצליחה להבין איך בן אדם יכול מצד אחד להתאבל על אבדן תינוק ומצד שני שתהיה בו את היכולת לתפקד בצורה הטובה ביותר עבור אותו פצפון שנולד שאמור להביא איתו כ"כ הרבה אור.

התחלתי לחשוב על התינוקת שלי- אנחנו מתווכחים על איזו מיטה או עגלה לקנות, בוחרים את הדברים החומריים הטובים ביותר, חושבים על צילומי הריון, על איך ללדת, קורס הכנה ללידה ובאיזו תנוחה וכו',
אבל אנחנו שוכחים להודות לאלוהים כל יום ויום על זה שיש לנו את האוצר הקטן הזה, לבקש ולהתפלל שהוא יהיה קודם כל בריא, ובכלל לא משנה איזו מיטה או צעצוע יש לו.

ענבלי- אני יודעת שאין דבר שאני יכולה לכתוב או להגיד שישפר את ההרגשה,
אבל אני מאחלת לכם שתגדלו את הקטנה הזאת בהמון אושר ואהבה, ושלא תדעו עוד צער כזה או דומה לו.

לי אין מילים כל הזמן אני חושבת עליה

מאתמול, אני נכנסת לפורום, רוצה לכתוב משהו, ופשוט לא מסוגלת.
בוהה במסך, ועוברות בי מליון מחשבות.
אני לא מבינה למה דברים כאלה קוראים, ולמה תינוק שעוד לא נולד צריך למות.
כשהייתי בחדר לידה, היה שם רגע שלא נשמע הדופק של איתי, מה שחוויתי באותו הרגע לא ניתן לתיאור, באותן השניות חרב עולמי.
יותר מאוחר התברר שהמכשיר שלהם לא היה תקין, אבל אני נרגעתי רק ששמעתי את הבכי של שניהם.
אני לא מסוגלת לתאר לעצמי את הכאב העצום שמרגישים כשהילד שכ"כ חיכית וציפית לו הולך.
אחת הסיבות שאין בי אמונה באלוהים זה מקרים כאלו. לא מאמינה במשפטים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר.
אסונות כאלו לא אמורים לקרות.

אני לא מפסיקה לחשוב עלייך ענבלי. מקווה שזה האסון האחרון שפוקד את משפחתך ואותך!!!!
הלוואי ותמצאי במהרה, את הכוחות להרים את עצמך ולהמשיך בחייך עם הנסיכה הבריאה שתביא המון אור, אושר ושמחה לביתך.

וואי אני בהלם! רק עכשיו קראתי מה שקרה..
אין לתאר במילים איך היא בטח מרגישה..[/

[

היי

אני יושבת על המחשב בערך מחמש בבוקר... אחרי כל הלילה שבו אני מתהפכת במיטה מצד לצד, כהצלחתי לעצום עיניים ולישון מעט עבר לי בראש רק דבר אחד, עבר לי בראש השאלה איך? איך אפשר להתמודד עם כזה דבר??... הרגשתי שאני נחנקת מכל סיבוב, אני שמה יד על הבטן ומחכה לתזוזות, כשאני לא מרגישה כל דקה עוברת כמו נצח, אחרי שעוברים הפלה בהריון ראשון קשה מאוד להמשיך הלאה ולהתחבר להריון הנוכחי מהחשש הטבעי שזה ייגמר מהר כמו שהתחיל, ועובר שבוע ועוד שבוע, בדיקה ועוד בדיקה ובמקום לחכות למפגש הבא את מחכה לאסון... את מתה להגיע לשבוע 20 כי את יודעת שהסיכון יורד ושבוע 20 מגיע ואת עדיין חוששת, את מתה להרגיש את הבעיטות האלו כדי שתהיה לך סוג של אינדיקציה והבעיטות מגיעות ואז שאת לא מרגישה אותן את חוששת לאסון, את מגיעה לשבוע מתקדם מחוברת להריון ולעובר שגדל בתוכך ומרגישה שזהו אפשר קצת להרפות ולהנות מההריון ואז קורה אסון כזה שלוקח אותך וזורק אותך למציאות והחשש, ולחשוב שכל הזמן שהיה לי ספק לא הלכתי לבדוק כדי שלא יחשבו שאת הריונית היסטרית וקרציה במיון, ועל זה במילה אחת שכולם ייקפצו...

אני מחמש בבוקר מתה מתה לדבר עם מישהו ומרגישה שאין זכות לכך, חייב להיות חזקה כי ענבל שלנו צריכה אותנו חזקות כמו סלע עכשיו! אבל איך אפשר? איך אפשר לא להתחבר ועוד לעינבל שבימים האחרונים אנחנו רק בטלפונים מודאגים אחת לשניה לוודא ששתינו בסדר, לענבלי שכל פעם שקרה משהו בבאר שבע רצתי לטלפון להתקשר רק כדי לשמוע שהיא רגועה ואז להתקשר לשאר המשפחה....
לענבלי שכבר תיכננו על מפגש מרגש בבאר שבע של הקטנטנים
אי אפשר שלא לכאוב איתה את הכאב הזה אי אפשר להתעלם מכמה זה כואב לכל בנות הפורום ועל זה סיון תודה!!! כי חששתי להביע במילים את הכל שמא מישהי תכעס ואני חושבת שכל אחת מאיתנו כן צריכה לשתף את הכאב כי כולנו פה אחת בשביל השניה שכואב להן כואב לנו וזה היופי בפורום הזה!!!

ענבלי אהובתי - מאתמול בשבע ורבע בערב אחרי שניתקתי ממך אני מתה מתה להתקשר שוב, אני לא עושה זאת אך ורק כי אני מאמינה שאת צריכה להיות סביב המשפחה וסביב ההחלמה עכשיו, כל שניה אני עוצרת מבעדי להתקשר... אני פה בשבילך בכל שעה בכל דקה לכל דבר אני מעריצה אותך על הכוחות שיש בך ואני כבר מתה להפגיש את הנסיכות שלנו יחד!!!
אוהבת אותך ומחזקת את ידך ופה בשבילך ללא תנאי או חשש

ירדן

אתמול כשראיתי את ההודעה, נהיה לי שחור בעיניים

סיוני, תודה שפתחת את השרשור הזה, אני באמת חושבת שזה מאוד חשוב.. ואני יודעת שאני ממש צריכה אתזה....

אתמול ישבתי מול הלפטופ כרגיל בספה שלי כשתמרי שלי מולי מקטרת ואני מנדנדת.. ובין הקיטורים אני קוראת ההודעה ופשוט לא מצליחה.. להתרכז.. הייתי בטוחה שפיספסתי משהו בגלל שתמר מסיחה את דעתי.. תפסתי את הראש וקראתי לאסף שיבוא מהר וייקח אותה... לא רציתי שתמר תראה אותי נשברת עצובה כאובה....
ישר שלחתי לסיון הודעה לא יכולתי רציתי לשתף מישהו.. ואף אחת לא הייתה בפייס באותו הרגע...(סיוני אני שוב מתנצלת שהנחתתי אתזה עלייך ככה...)..

ואז כל הערב עולות המחשבות על כל ההריון ועל כל מה שעברתי ושכל הזמן צחקו עליי שאני לחוצה ושהכל ופשוט המחשבות מציפות ובמקביל לא הפסקתיבסדר ואמרתי לעצמי שאי אפשר אף פעם לדעת..... זה עצוב אבל זו האמת....

ולא נרדמתי וכרבר 1:00 ואח" 2:00 וכל רגע אני בודקת שתמר נושמת כי הבנתי שאי אפשר לחזות כלום מראש וזה פשוט מפחיד אותי במיוחד כשמדובר בתינוקת שלי...

היום קצת התנתקתי מהפורום הייתי עם חברות בחוץ.. אבל ענבלי והכאב שהיא חווה כל הזמן ליוו אותי...

כשסיפרתי לאמא שלי מה קרה כי הייתי צריכה לשתף מישהו ואין כמו אמא.. היא שאלה מי זאת? ואמרתי לה שזו חברה טובה... וזה מה שבאמת הרגשתי למרות שאנחנו לא מכירות פיזית פשוט נקשרתי לענבל וחוויתי איתה כמו שאר הבנות פה את ההריון...

ענבלי,

אני וענבל לא מכירות.
לכל אחד יש את הבעיות שלו שהוא מתמודד איתם אבל עם מה שענבל מתמודדת איתו הוא הנורא מכולם.
אין מילים לנחם. לכן כל מה שנותר לי לאחל לענבל הוא שתהיה חזקה בשביל ילדתה.

נכון עשתה סיון שפתחה את השרשור הזה, המקרה של ענבל העלה המון אמוציות בקרב כולנו

אוי ענבלי שלנו אני כל כך שבורה מימה שעובר עלייך..אני נזכרת רק שנה אחת אחורה שאני איבדתי את הילד שלי בחודש 8 ואצלי זה עוד היה בהכנה מוקדמת...הייתי שבורה ורכנועה במשך חודשים בעצם עד היום זה נותן אותות בחיי...אני יותר היסטרית ויותר חוששבת ולא לוקחת דברים כמובן מאליו...

עינבלי כל דבר שתרצי לדבר עליו את מוזמנת לדבר איתי

אני עדיין לא מבינה איך דברים כאלו קורים ואני מקווה שעצם העובדה שיש לך תינוקת אחת יעזור לך להתגבר יותר מהר על הכאב

אני אשתף ואומר שכשלי קרה המקרה, אחד הדברים הכי מחזקים היה הפורום

השרשור הזה מראה כמה רגישות ואהבה יש בפורום הזה

אני כל הזמן חושבת על ענבל ....
והמחשבות האלו מוכיחות עוד פעם עד כמה החיים שלנו שבריריים ו לא צפויים....
והשאלה יהיחידה שנשאלת היא - למה????

ואין תשובה.....

ענבלוש -תהי חזקה...תשמרי על עצמך ועל נסיכה....

אוהבת אותך.רינה

סיוני כל כך ריגשת אותי, אפילו לא המשכתי לקרוא את ההודעות של הבנות, סליחה בנות

ענבל תהי חזקה בשביל הנסיכה שלך שולחת לך מיליוני חיבוקים .

סיווני אשרייך שפתחת את השרשור הזה

בדיוק לפני שעה שלחתי לעינבלי מייל למייל האישי שלה כי אני לא מפסיקה לחשוב עליה כל היום מאז שקראתי את ההודעה הנוראה.

לי ולענבל היו כנה דברים משותפים ולכן התחברתי איה באופן טבעי אולי יותר , שתינו נכנסנו להירון לאחר טיפולים בהזרעה וגם היא נקלטה בתואמים ואני בהריון הראשון נקלטתי בתאומות שכיום בנות שנתיים וחצי ב"ה .

וכל הזמן הגבתי לה לשירשורים שלה כמו אמא ותיקה לאתומים ע כל מיני שאלות שהיו לה לגבי ההריון.

אני לא אשכח שביום שכתבתי את ההודעה הרשאונה בפורום לפני כמידה חודשים על כך שגיליתי באותו יום שאני בהריון לאחר הזרעה טיפולים שוב היא שיבה לי מזל טוב ענק ומי כמוהה יודעת ששמחתי היא שמחה כפולה ..

וגם לפני חודש שכתבתי את השרשור שלי שעברתי הפלה להריון הנ"ל בחודש רביעי היא כ"כ הצטערה ועודדה אותי ולכן כ"כ התחברתי אליה.

ביום חמישי אחרון חשבתי עליה כל היום כי ידעתי שהיא הולכת לטרום ניתוח ובערב כשהתחברתיע רציתי לפתוח לה שרשור ולשאול איך היה ועוד לא הספקתי וכבר ראיתי את ההודעה שלה , חשכו עייניי , בעלי ראה אותי מול המחשב ככה

ומייד הבין שמשהו לא בסדר ושאל מה , שיתפתי אותו כשאני בוכה לא מאמינה שאני קוראת את ההודעה שלה ומאז אין שניה שאני לא חושבת עליה וממש לפני שעה שלחתי לה מייל למייל האישי שלה , ניסיתי עד כמה שאפשר לחזק אותה למרות ששום דבר לא יחזק , כי זה שוק, זה הלם זה כאב עמוק אי אפשר לעכל את זה.

היא כבר הגיע לחודש תשיעי וכל ההריון להרגיש את שניהם לחוות את שניהם ואני מדברת בתור אחת שחוותה הריון תאומים , לדעת את המיקום של כל אחד מהם ולהרגיש אותו ולהתחבר אליו ולצפות כל הזמן לשתיים ופתאום כערף עין לאבד אחד , ה' ירחם אני לא מקנה בא זה נורא ואיום.

עינבלי

יקירתי אני מאחלת לכם שלא תדעו עוד שום צער לעולם ועד.

מאחלת לכם שתתחזקו מהנסיכה שלכם ושממנה תשאבו כוחות לחזור לחיים .

שתדעו ממנה רק שמחה וןאושר

אוהבת

טל

אני לא יודעת האם יש משהו שאפשר להגיד שיכול לעזור להבין או להתמודד עם אסון נורא שכזה.
אני לא מצליחה להפסיק את הדמעות.
ענבלי מחשבותי איתך, הלוואי והקטנה תביא לך הרבה אושר שיוכל ולו בקצת לכסות על האובן הנורא.