היי,
הרבה זמן לא הייתי פעילה בפורום, אבל כשראיתי את הסיפור, הייתי חייבת לשלוח לך מספר מילות עידוד...
קודם כל, סביבה כמו של חברה שלך, לא בריאה לך ולא לילד שלך. משפטים כאלו לא אומרים לחברות טובות. דווקא התגובה של האמא של הילד שננשך הרבה יותר מבינה ומקבלת.
אבל זה לא מה שרציתי להגיד.
הבת שלי בת ארבע. היא הילדה השנייה שלי. מגיל שנתיים היא בחרה להתבטא דרך נשיכות. זה היה קורה בעיקר בגן. כל יום הייתי מגיעה לאסוף אותה ולפחות ילד אחד ולפעמים גם שניים היו מקבלים שעון... הייתי מגיעה לקחת אותה מהגן בפנים נפולות, כי ההורים היו תוקעים לי כאלו מבטים שאפשר למות.
פתאום גם שמתי לב שיש עוד ילדים בגן שעושים את זה. פשוט לא היו מספרים לי (רק להורים של הילדים שננשכו היו מספרים שהבת שלי נשכה ואני הייתי מגלה את השעונים שלה בערב באמבטיה). פניתי לגן בבקשת עזרה, אך הם לא ממש רצו לעזור, בגלל הסטיגמה של הנשכנית שהיא קיבלה ואמרו שזה היא שלא בסדר (היא כבר לא שם יותר...)
החלטתי שאם כך, אני לא מתייחסת לזה יותר ואם היא נושכת, אני פשוט מסבירה לה
פעם אחת בדיוק שזה לא בסדר. הפסקתי להכין אותה כל בוקר לגן -"אל תנשכי" כי הבנתי שגם זה לא עוזר וכשהיא מתעצבנת זה מה שהיא עושה. כשהיא התעצבנה בבית על משהו, ניסיתי להוביל אותה לסיבה של העצבים (כמובן זה היה רק לפני מספר חודשים כשהיא כבר בת 3.5). הבנתי את זה מאוחר, אחרי בושות של שנה וחצי. ועכשיו הכל תקין.
תמשיכי להשגיח ולשלוט על מה שהוא עושה, אל תכיני אותו מראש ואל תכעסי עליו יותר מדי כשהוא נושך. הסבירי לו בצורה רגועה שהוא לא בסדר.
בסופו של דבר, עם סבלנות, הוא יפסיק. אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל זה עובד. הוא רוצה תשומת לב ומקבל אותה ככה. גיליתי את זה כששמתי לב, שאם תפסתי אותה על חם נושכת ואמרתי לה "מה עשית? כמה פעמים אמרתי לך לא?" היא חייכה אליי מן חיוך של "אז מה?".
תני לו חיזוקים במקומות שהוא לא מצפה להם, והכי חשוב אל תתיחסי בכעס כשזה קורה שוב....
מקווה שזה יעבור מהר. זו תקופה אני מבטיחה לך

יהיה בסדר...