יקירתי,
תכניסי לך טוב טוב לראש, וזה יעזור לך להתגבר כמו לביאה על כל החנוניות שבך...:
הילד שלך קטן, חסר ישע, לא יודע לבוא בדרישות ולהגן על עצמו, לא יודע לגשת לגננת ולומר "אני רעב, תדאגי לי", אולי הוא אפילו לא מזהה את תחושת הרעב (בד"כ אנחנו מזהים את זה כשהם עצבניים/או כשעבר מספיק זמן מהארוחה האחרונה, ואולי אפילו לא נותנים להם להרגיש רעב בכלל).
תפקידך כאמא לדבר ולהיות הפה של הילד.בגן הקודם היה איזה מקרה שהבן שלי היה זקוק לפה כזה שידבר בשבילו, הייתי ביחסים מצויינים עם הגננת ובכל זאת לקחתי אותה לשיחה חריפה, לא בצעקות, בשקט ובצורה ברורה הסברתי ואמרתי גם שזו אחריותי כאמא להגן עליו ולומר את מה שהוא עוד לא יודע לדרוש.
חוסר אחריות שילד לא אכל כל היום, וזה לא מעניין מה הסיבה- שכחת אוכל (את בן אדם וזה עלול לקרות, מחר את עלולה להכין הכל ולשכוח את התיק בבית), שכחו אותו, לא ידעו איפה התיק, לא זיהו אותו, יום ראשון לגן, יום שני לגן, מה זה משנה???
היום לא שמו לב שהוא לא אכל,
מחר לא ישימו לב שילד אחד התגנב החוצה מהגן.

אל תחששי להעמיד גבולות ולהיות פחות נחמדה,
תזכרי שאת הפה של הילד שלך וכל החששות ייעלמו כלא היו.
בהצלחה,
והאמיני בעצמך ובתחושותייך.
ואגב, הלוואי שיתברר שהכל טעות, לא ידעו שיש אוכל בתיק אבל כן נתנו משהו במקום? יש מצב כזה?...