אוף.. קשה לי.. סתם בא לי לשפוך.. - הריון ולידה

איך ומתי נהייתי בכיינית כזו.. אני בוכה פשוט מכל דבר: מכל מילה שלא נשמעת לי כמו שהייתי רוצה, מכל מילה שלא נשמעת. מזה שלא קיבלתי חיבוק בבוקר ומזה שהחיבוק שקיבלתי בערב היה נראה לי לא אמיתי, אלא סתם "לצאת לידי חובה" מה שנקרא..
ואם אני לא נכנסת לסרטים בגלל שבעלי לא אוהב אותי או לא מעריך אותי מספיק, אני נכנסת לסרטים בגלל שאין סקס (שיליית פתח), או בגלל שנראה לי שיש לי מדי פעם צירונים (התקשויות של הבטן), בגלל שאני שמנה מדי (62 קילו עם גובה של 180) או בגלל שבא לי משהו ואין לי מושג מה...

אז זה מה שנקרא הורמונים? ממש לא נעים להכיר.. לא לי ולא לבעלי אני מניחה..

ומה הכי מבאס בזה? שגם הקטנטן שבבטן מרגיש את זה.. בימים שאני עצובה ובוכה הוא פשוט לא זז.. בכלל.. כאילו מוצא לו איזו פינה ברחם, מתכרבל וקופא מפחד..רק בימים הטובים יותר, כשאני לא דואגת לו ועוד לא הספקתי לפתח לי איזה תסריט אימה חדש, הוא משתולל ואז אני מרגישה אותו. אני מה זה מפחדת שאני אעביר לו את הדאגות שלי וגם הוא בכיין ופחדן (הרי הכל עובר בדם)

סתם... רציתי להוציא.. תודה למי שקראה עד הסוף..