רבות מחשבות בלב איש... - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • והנה זה מתחיל...
    "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
10 תגובות
עמוד 1
  • כן..
    המשך המשפט הוא- "...ועצת ה' היא תקום.."
    כמה שזה נשמע פלצני ודוסי, פשוט לבטוח בה', ביקום, בגורל או מה שבא לך- שמה שצריך לקרות יקרה,
    שום דבר לא מתגלגל במקרה (כי גם המילה מקרה היא- רק מה'..)
    ולהאמין שכל מה שאת עוברת זה בדיוק מה שאת צריכה לעבור.
    וכל החלטה מתקבלת בעזרה גדולה מהגורל (או שוב- ממה שאת מאמינה..)

    פשוט להרגיש שזה לא את לבד!
    לפעמים המשך המשפט יכול להיות מעצבן כי כמה שאנחנו חושבים ומתכננים, בסוף עצת ה' היא מה שקובעת..
    אבל זה גם יכול להוריד לך עול מהכתפיים..
    אל תיהי עצובה.. משהו טוב בטוח ייצא מכל זה.!!
    חייב..
  • עמית, תודה!
    "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
  • את יכולה גם להתחיל להשתמש ברסקיו או לשתות חליטה של קמומיל או פסיפלורה או כל דבר אחר או ללמוד לעשות מדיטציה לעצמך....
  • עמיתוש את כ"כ צודקת במה שרשמת ונראה לי שזה כאילו כתבת את זה בשבילי.

    אני מרגישה בדיוק כמוך עדי אם לא יותר גרוע.

    ואני מנסה להאחז בסיפור על האיש שהולך על שפת הים הוא ואלוהיו ויש 4 פסיעות על החול שלו ושל אלוהיו, ימים טובים עוברים על האדם ועדיין יש 4 פסיעות, לפתע הגיעו ימים קשים מאוד על האדם והוא הולך על החול ורואה רק זוג רגליים אחד, פונה לאלוהיו ושואל: ריבונו של עולם בימים טובים ונפלאים היו 2 זוגות רגליים על החוך שלך ושלי והנה עכשיו מצבי קשה ואתה נוטש אותי ומשאיר אותי ללכת לבד??"

    עונה לו הקב"ה: "בני הפסיעות שאתה רואה הן לא שלך כי אם שלי הן -כיבשעות הקשות אני נושא אותך על כתפיי".

    ואני אישית לא מצליחה כמו פעם להתנחם בזה....


  • מחזקת את דבריה של עמית
  • מאמוש אני מבינה אותך
    זה מאוד בולט אחרי הלידה ותאמיני לי,אני 8 חודשים אחרי ועדיין ככה...
    לפעמים עוזר לי לנשום עמוק, לצאת החוצה להתאוור, קניות או מסעדה טובה עם חברה...ולמדתי גם- שדברים נראים תמיד יותר טוב בבוקר
    לכן כל מה שמדיר שינה מעיני בלילה- אני משננת לעצמי את זה כמנטרה
    תנסי
  • אני גם מתמודדת לאחרונה עם המון שינויים (מעבר בית, מעבר עיר, גנים חדשים, הריון, גמילות למינהן, מצב כלכלי משתנה וכו'). מה שאותי מחזק בימים אלו זה המשפט:

    אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים.

    החשוב ביותר זה הסוף של המשפט: לדעת להבדיל בין הדברים שביכולתי לשנות לבין הדברים שאין באפשרותי לשנות. את האחרונים - תורידי לך מהלב לעת עתה
    "..ילדיכם אינם ילדיכם
    כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
    באים הנה דרככם, אך לא מכם.
    חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
    תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
    כי לא לכם הגיגיהם..."

    מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן
  • גם אני עוברת תקופה אמוד מאוד קשה כרגע
  • שיר
    מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה