היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות),
להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
עבר שבוע בדיוק מאז ה- 1/9 עדיין קשה לו מאוד .. יומיים הוא לא בכה אבל ראיתי כמה קשה לו
11 תגובות
עמוד 1
דבר שמאוד עזר ליונתן שנה שעברה זה חבר בגן.
תמצאי אמא, תפגשו אחה"צ ואז גם באותו יום בגן הילדים כל הזמן מדברים על זה שהם נפגשים אחה"צ וגם בימים שאח"כ יש להם "בן ברית" בגן. תוכלי להגיד לו "X מחכה לך בגן" וכזה...
בהצלחה
גלוש "..ילדיכם אינם ילדיכם כי פרי געגועי החיים אל עצמם. באים הנה דרככם, אך לא מכם. חיים עמכם אך אינם שייכים לכם. תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם. כי לא לכם הגיגיהם..."
מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן
וואי מתוקות, בהחלט נשמע קשה.. אבל אתן חייבות להיות חזקות!!
ואני לא יודעת אם עוד חודש תצחקו על זה כי יש חגים..
אני באותו סרט... "...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
תחזיקו מעמד, כל ההתחלות קשות.
תעשו לילד "הכנות נפשיות" תחפרו להם כמה הם גדולים, ובוגרים ואמא תבוא ממש מהר.
והרעיון של יעל מעולה, תצרי קשר עם כמה אמהות מהגן ותיפגשו אחר הצהרים
בהצלחה לכולם
אני מבינה את הקושי, אבל באמת שזה יעבור
אחרי החגים הכל יתאזן הוא יתרגל לגן, לסדר יום, לילדים, למסגרת. שבחי אותו הרבה על זה שהוא בוחר לא לבכות בבוקר, למרות שקשה לו להיפרד ונסי להדגיש את החוויות הטובות בגן. חשוב שאת תאמיני שהגן טוב בשבילו (או לפחות תעמידי פנים ממש טוב) כי הוא מרגיש את הקושי שלך
אני חייבת לספר לכן על ילדה מתוקה בת שנה וחצי שהיתה בגן בו עבדתי לפני 3-4 שנים.
ילדה מקסימה ששבתה את לבי למרות שבחודשיים הראשונים בגן בכתה בכי קורע לב. כן כן, חודשיים
מאמי אני באותה סירה מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
וווווואוו תמר איזה סיפור! ריגשת אותי!
הבוקר היה להן קשה להיפרד, אבל שתיהן התרצו אחרי כמה דקות.
אצל אור היו עדיין ילדים שבכו בכי תמרורים!!!!!!! נקרע לי הלב ממש