אוף, אני מפחדת - הריון ולידה

ממש ממש מממממש מצטרפת לשאלה, זה אחד הפחדים הגדולים שלי גם!

אני שרוטה היתי ושרוטה נשארתי.

אני יכולה להעיד על עצמי שהשתניתי , לרוב אני אוהבת את השינוי כי אני הרבה יותר מיושבת, פחות פזיזה, שוקלת פעמיים אם להוציא כל שקל או לא (אין מה לעשות ילד= הרבה הוצאות) וכמובן יש את תחושת הסיפוק שזה משהו שזה 100% את ובעלך, יצירה שלכם שזה מדהים.
אני פחות אוהבת את הספונטניות שנעלמה, את זה שאם את מרגישה לא טוב אין לך הרבה ברירות....
את זה שאם את מתה מרעב את תיתני קודם לילד שלך לאכול ורק אח"כ את...
אבל, זו קלישאה אמנם אבל זה מתגמד....
גם אני חושבת הרבה על הילד השני שב"ה יגיע בזמן שלו איך פתאום משתנה התא המשפחתי, פתאום זה לא רק זוג וילד זו ממש משפחה...
אל תדאגי אח"כ יהיו לנו חחשות כשהילדים יעזבו את הבית.... להתרגל להיות שוב בזוג בלבד

אני לא יודעת עדיין לענות...
בעלי מאוד דאגן מטבעו אז אני חושבת שבקטע הזה הוא פשוט יהפוך להיות טיפה יותר מודאג...
אם יש לכם זוגיות חזקה וטובה אני מאמינה שתסתדרו בכל מצב...
בכל אופן לפי אנשים שאני מכירה אני לא רואה שינוי כ"כ משמעותי אצלם..
-----------------------
בעזרת ה' נעשה ונצליח :)

אמנם התבגרתי בהמון נושאים אבל עדיין נשארתי אותה סיון
עם השריטה הרצינית

ברור שנהייתי יותר פחדנית שמשהוא יקרה לי חחחחחח כי יש לי כבר אחריות על
עוד חיים כפרונה

חוץ מזה שנהיתי מאוד פחדנית (בכל מה שקשור לביטחון הילד שלי), אני לא חושבת שהשתנתי. גם אנשים שמכירים אותי מלפני הריון, אומרים שנשארתי כמו שהייתי

אני מרגישה שכן השתנתי אני הרבה יותר דואגת מפחדת עליו כל היום חושבת עליו לא ספונטנית כמו פעם.
כן יש דברים שהייתי רוצה שישארו בי כמו שהיו לפני אורי אבל אני מאוהבת באוצר שלי ואין אהבה כזאת בעולם!!!

דווקא אני מרגישה שזה עשה בי שינוי טוב..
אני הרבה יותר פתוחה ופחות ביישנית.
אני הרבה יותר אסרטיבית, במיוחד בדברים שקשורים לילדים כמובן..

אני אנחם אותך- בעלי הוא גם ליצן הכיתה.. ועכשיו אחרי 3 ילדים הוא עדיין כזה!
חברים שלו מהכיתה במכללה מספרים שהוא אחד השרוטים בכיתה,
הוא מחביא להם את הנעליים, עושה שטויות בשיעור!
כמובן שבבית זה לא תמיד יוצא לידי ביטוי אבל לפעמים עם הילדים הוא משתולל ומצחיק אותם!!

גם אנחנו נשארו אותו דבר רק קצת התבגרנו

מה שחסר זה הספוטניות אין פתאום את זה שלקום לנסוע לאיזה מקום לעשות משהו ולשכוח מהכול

מזדהה עם החששות ומצטרפת לתקוות..
אני ובעלי 8 שנים יחד- 4 שנים יצאנו ו 4.5 שנים נשואים אז יש לנו את כל הכיף של הביחד שהוא רק שלנו וכמה שאנחנו מאושרים ומצפים וחיכינו לזה הרבה זמן- זה מפחיד
אנחנו גם הכי ספונטנים (חברים שלנו צוחקים שכשבא לי שוקו עינן לוקח אותי ליטבתה..)
ומפחיד לחשוב על שינוי דרסטי למרות שברור שלא נהיה אחראיים רק על עצמנו.  

דווקא אני לא חוששת שהאמהות תשנה אותי.. או את בעלי

אני חושבת שזה אולי יהיה ממש לטובה ששנינו נתבגר, נפסיק עם השטויות ונתחיל להיות יותר רצינים בחיים שלנו...
אבל כמו שאני מכירה אתנו, נמשיך להיות היפראקטיביים וליצנים
רק עם ילדה...

שירוש יקירתי

אני לא יכולה לומר שהאימהות שינצה אצלי תכונות נפש , אם הייתי שמחה לפני נשארתי שמחה כפליים אחרי
אם הייתי מצחיקה או אוהבת לצחק כך גם נשארתי

אך עם זאת האימהות שינתה לי את החיים מבחינת זה שייש הרבה פחות זמן לעצמך ואי אפשר לקום בכל רגע נתון ולעשות מה שבא לך כלומר בלי הילדים כי הילדים ניתן לעשות הכל אך לפעמים אתה רוצה לקום ולעשות משהו בלי הילדים זה קצת קשה כי צריך לדאוג לבייבי סיטר ולפעמים יש ולפעמים אין וזה סוג של הקרבה , אך אלו דברים שוליים ואפסיים לעומת מה שהם נותנים לנו בחיים ועל עצם קיום.

אין מה לפחד יקירתי תהנו ממה שייש לכם ותשמחו שמחה גדולה כי ילדים זה לא דבר מובן מאליו.

שירה יקרה
עד לפני שבועיים היית-הבת של, אישתו של, אחות של, נכדה של וכו
ואז...אז השתנה העולם-לטובה כמובן, אבל הוא השתנה
הצטרף אליכם נסיך מושלם!
אז אין ספק שהשינוי הזה דורש שינוי

תודה אהובות שלי, על העידוד והתמיכה

מה שאני יכולה להגיד לך עליי

זה עשה לי רק טובבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבבב

תותיםםםםםםםםםםםםםם

דובדבניםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

ורודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד

זה ההדמייה למה שזה עשה לי אם את לא מכירה אותי

לא מתחרטת על שום צעד שעשיתי

אני מליארדריתתתתתתתתתתתתת זכיתי באוצר

ובמקום הראשון זה המשפחה שלי בחיים בעלי והאוצר שלי 2 הנסיכים

לי זה גם גרם יותר לחייך,כי אין מה לעשות,כשהאמא מחייכת,הילד מחייך..