-
נושא כאוב פתחת פה, לפחות אצלי
-
רעי הוא ילד מאוד מאוד מאוד חברותי... מהרגע שנולד
אני זוכרת אותו בן שנה וכלום, רק התחיל ללכת, רואה ילדים ורץ לחבק אותם...
עד היום זה כזה
הוא מהילדים שניגשים לאחרים "ומשתלטים" על העניינים... קופי של אבא שלו
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."
-
אצלנו זה ממש לא ככה.....
הבנות שלי נהנות לשחק עם כולם
-
לליאבי אין את הבעיה הזו להפך הוא הולך ישר ומתחבר למרות שקשה לו
-
יש ילדים שלוקח להם הרבה זמן להיפתח ולהתחבר ויש ילדים שלא...
זה לא משהו שצריך להדאיג אתכם או להלחיץ אתכם...
כמו שראית - הבנות שלי מהסוג השני...
-
תיראי האמת שמוריה מאוד מאוד שונה בקטע הזה
ולא פעם חשבתי שאולי ביגלל שהיא בת יחידה
אז יש לה גישה שונה
והיא מיתחברת נורא מהר לילדים שלא ראתה ולא פגשה
אם אנחנו בגן מישחקים תוך כמה דק' את רואה אותה מוצאת חברה
ומשחקת והיא מאוד חברותית
לא יודעת אם יש קשר לזה שהיא בת יחידה
אין לי מושג .... אבל אולי זה קשור
-
כל אחד והאופי שלו
-
גל שלי מאוד ביישנית, אם כי לאחרונה היא התחילה להפתיע אותי... אבל למדתי לקח - לא ללחוץ ולא להתעקש, זה מגיע לב ובזמן שלה.
לא נראה לי שיש מקום להשוואות, כל ילד הוא עולם ומלואו, ויש כאלה שיותר ביישנים.
בגלל הביישנות, רשמתי את גל לחוג למחול, אני בטוחה שזה ישפר לה את הביטחון העצמי. שבוע שעבר היה לנו שיעור ניסיון. קבעתי עם חברה טובה שלה על מנת לדרבן אותה עוד יותר. לבסוף החברה הבריזה לי ובהתחלה גל לא רצתה להשתתף, אמרתי לה שהחברה תתצטרף בהמשך... אז היא השתכנעה... והיא מאוד נהנתה וכל הזמן שואלת אותי מתי נחזור? אולי תרשמי אותו לחוג ג'ודו/קפוארה או משהו בסגנון...
[
-
הכל בסופו של דבר מסתכם בביטחון עצמי..
-
חשוב שהוא ירצה את החוג... לא פחות ממך
-
אני בכלל חושבת שבאמת לא צריך לעשות השוואות
כל ילד והאופי שלו :) אז אולי באותו רגע לא בא לו לשחק
והודיה בטח חיקתה אותו
קורה לגמרי גם אצלנו לפעמים לעידן לא בא לשחק
וקורה שהוא גם שהוא מעוניין וישר מצטרף למשחק עם עוד ילד
אם זה בגן בבוקר כשאת מביאה אותו תשבי איתו קצת ותנסי לצרף אותו למשהו משותף עם ילד אחר
או אם זה בבית להפגיש אותו עם בני גילו או אפילו גדולים יותר
-
לא בטוחה שזה ביטחון עצמי.
אולי מודעות יותר גבוהה.
אלה שלי מאוד ביישנית בחברת זרים ולוקח לה מלא זמן להיפתח. אבל בין משפחה וחברים יש לה ים ביטחון עצמי, היא רוקדת ושרה ועושה צחוקים.
אורי לעומת זאת חברותי בטירוף ופותח בשיחה עם כל אחד. הוא רואה מישהו ברחוב ושואל איך קוראים לו וכו'.
לדעתי זה דווקא המיקום במשפחה-
אלה הראשונה אף פעם לא הייתה צריכה "להתאמץ" על תשומת לב,
ואורי השני מגיל 0 הייתה לו תחרות.
[
[
[URL=http://www.siz.co.il/]
-
זוהר זה נכון גם אהוד שלי כמו אורי מתנהג ככה
[url=http://imikimi01.com/link/link_through/jHuu-12x]
-
גם אמילי כזו, ביישנית, מעולם לא הייתה דברנית/חברותית מדי
-
אצלי גם מוריה יותר ביישנית מדביר
דביר פותח שיחה עם כולם וחבר של כולם
מוריה הולכת אחרי דביר
-
שמתן לב, שממה שכתבתן רואים בבירור
שהילדים הביישנים יותר הם הבכורים
וילדים חברותיים יותר הם הקטנים?
אני גם הבכורה הייתי ביישנית מאוד ולא כל כך חברותית,
ואחותי הקטנה היתה תמיד מוקפת חברות והיתה מתחברת מהר לילדים אחרים.
אבל הבשורה המשמחת היא, שהביישנות הרבה פעמים עוברת עם הגיל.
היום אני מתחברת מהר לאנשים חדשים (לא בכל סיטואציה אבל לרוב)
נטלי
-
אני אף פעם לא משווה ולא מלחיצה. זה עניין של אופי, אני לדוג' לא מתחברת לאנשים בקלות מדי, לוקח לי קצת זמן, אבל בעלי לדוג' מייד הופך להיות חבר של כל מי שהוא פוגש, למעט מקרים נדירים מאוד.
מאור בדרך כלל מאוד חברותי, הוא מתחבר בקלות לילדים ומבוגרים, שואל שאלות, ממש 'חוקר' אנשים, כמו "בת כמה את, איפה את גרה, איך קוראים לגננת שלך" וכו'.
אבל יש ימים שהוא לא מוכן לשחק עם אף אחד ואפילו מתעצבן אם מנסים לשתף אותו או מבקשים ממנו צעצועים/משחקים.
בעיניי זה בסדר גמור. זורמת
-
מאמי לא נראה שמשהו לא תקין. זה עניין של אופי...
אני לא הייתי לוחצת עליהם יותר מידי, וגם לא הייתי אומרת "זה לא יפה"
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
-
ליאן אצלי ממש ממש ביישנית ואפילו אם היא רואה חברים שלה מהגן אחרי שעות הגן היא מתביישת לדבר איתם ונראה לי שאדיר בדיוק ההפך למרות שהוא תינוק הוא עושה פרצופים לכולם וצוחק לאנשים זרים
]
]
-
עידן פעם היה פחות ביישן לא הייתה לו בעיה להתחבר עם ילדים שהוא לא מכיר בג'ימבורי
היום לוקח לו זמן להפתח... גם עם ילדים שהוא מכיר ואוהב אבל לא רואה בתדירות גבוהה (ילדים של חברים) לוקח לו איזה 5-10 דקות עד שהוא נפתח
האמת שעד כמה שזכור לי גם אני הייתי כזאת