אני חייבת לשתף אתכן.... - הריון ולידה

תראי מאוד מאוד חשוב לזרום עם הדרישה שלו לעצמאות
לדעתי זה שלב מאוד חשוב ומאוד מפתח
להב ילדה מאוד עצמאית ומגיל מאוד קטן (כמו ארי אפשר לומר)
ויחד עם זאת כמובן שחשוב להציב גבולות.
כמו למשל לא לאכול בצורה כזאת לחם

דרך אגב כל שיטה שתמצאי להוציא אותו מה"קריז" לדעתי היא מבורכת.

למשל ללהב יש קטע חדש במקלחת שהיא צורחת בטירוף כל פעם ששוטפים לה את השיער.
אז אני אומרת לה "באמתתתתתתתתתת?!?!?! שתדעי לך שאמא יודעת לצעוק יותר חזק"
ואני צועקת, מה זה צועקת את כל הלחץ של כל היום משחררת
ואז היא פשוט מתחרה בי ושוכחת למה היא צרחה מלכתחילה

חחחחחחחחחחחחחחחחח איזה מקסים הוא נשמע הבנדיט שלך

אוי תודה "הסחת דעת" זה הביטוי שברח לי מהראש

דבר ראשון אם הוא מתחיל את גיל השנתיים המאיים אני דורשת להחליף חתימה!!!

אצלינו כשבריאל מנסה להשיג את מטרתה בצעקות ובבכי, אני פשוט מתחילה
לעשות לה פרצופים, לרדוף אחריה ולדגדג אותה והיא מהר שוכחת מה
היא רצתה בכלל! אם מישהו היה צופה מהצד היו חושבים שאני חולת נפש

שירן, הרגת אותי עם הלחם!!!!!!

איזה מתוק קטן
בחיים צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה - תמיד!!!!!

שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

אני יושבת קוראת וצוחקת

איזה חמוד ומצחיק הוא...
גם אוריקי שלי התחיל בערך בגל הזה את בלב האני לבד.
זה עדיין נמשך....
תחזיקי מאמד זה לא קל... אל תוותרי לו!

אוי, כל כך מוכר לי מחיים.
אם אני אתחיל לתת דוגמאות את פשוט תצחקי!!!
אבל זה גיל מהמם, הם מתחילים לפתח עצמאות, חשיבה עצמאית ויכולת של הסתדרות ודאגה לעצמם.
הם מדברים כל יום מליון מילים חדשות, ולומדים לעשות עוד מליון דברים.
פשוט לאכול אותם!!!!!!!!!!!!!!!!!

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!

שתפו שתפו כי ככה אימהות טריות יותר לומדות!!!!

סיון- אני זוכרת כשעברת את זה עם להב

שירן, כל כך מצטערת אבל אין לי ניסיון ולכן פשוט אין לי שום עצה פרקטית

אני אתן לך 2 דוגמאות מהזמן האחרון, למרות שזה לא קשור לגיל שנתיים הנורא, אבל עדיין זה התמודדות עם קושי

להב ילדה מאוד פעילה, אוהבת לרוץ, לקפוץ להשתולל
אבלללללללל כשזה לעלות מדרגות לבית מבחינתה זה סוף העולם
ישר היא מתחילה "כואב לי בגב, כואבות לי הרגליים, חם לי, אני עייפה, אין לי כח"
עכשיו תבינו אני בחודש עשירי והיא מייללת לי שאני ארים אותה כי.... מה שכתבתי למעלה.
אז פשוט התיישבתי על המדרגות והתחלתי ליילל "חם לייייי, אני עייפהההה, אני שמנההההה, כבד לייייייי - מי יעזור לי לעלות במדרגות, מי ידחוף את אמא"
אוטומטית על המקום הילדה מאושרת וטובת לבב לקחה לי את היד והתחילה לדרבן אותי כל הדרך למעלה במדרגות.
מאז כל פעם שאנחנו באים למדרגות היא אומרת "אמא קשה לך? אמא אני אעזור לך?"
כפרוניייייייייייייי אני מטורפת על הלב טהור הזה.

ועוד דבר זה ההליכה היומית מהגן הביתה. היא פשוט מתקשה בזה מנטלית - כי שוב פיזית היא ילדה פעילה, לדעתי סתם מתסכל אותה ההליכה הזאת. אז אנחנו פשוט מרכיבים פרק של דורה.
מה זאת אומרת? מי שמכיר את דורה יודע שבהתחלה יש מפה שמתארת בדיוק 3 תחנות מעבר, 3 שבילים שונים. אז אני גם מחלקת לה את הדרך ל3 חלקים (כל פעם תיאור אחר), נותנת לה משימות בדרך, שרה לה את השירים.
מיותר לציין שיחד איתי עולות עוד אמהות עם ילדים מהגן שרואות איך אני מזמרת בקולי קולות שירים מדורה ומדובבת את מפה חחחחחחחחחח

סיון, במילה אחת:

א-ל-ו-פ-ה

רעיונות מעולים! מורידה בפנייך את הכובע...
ארי עדיין לא מכיר את דורה אבל נמצא פתרון יצירתי אחר!
לב טהור נשמה מתוקה

טוב הוא באמת לא נתן לך חודש חודשיים של חסד...
תשמעי גם איתי כבר נושק לשנתיים ושלושה חודשים אני בלב ליבו של הגיל היאק יאק יאק הזה
לפעמים אני אני מניחה לו ולא משנה כמה חזק הוא צורח וכמה החולצה נרטבת מדמעות חסרות טעם
לפעמים אני "מנערת" ולפעמים כמו סיון מצטרפת לצרחות והבכי.
בשניה שאני בוכה הוא שותק (משתדלת להשאיר את זה למקרי חירום בלבד)
אבל בגדול אין מה לעשות מלבד להמשיך להציב את הגבולות ומאידך לא לבטל את העצמאות והאני שלהם
זה כל כך חשוב.. אני רואה את זה אצל איתי... הכושי עשה את שלו, הם כל כך עצמאיים
רוצים כל דבר לבד פעם הוא היה מבקש ממני להוריד את הגומיה מהראש לפני השינה
היום אוי ואבוי אם אני מורידה ולא הוא וזו סתם דוגמא פיצית... הוא מוריד ומניח במקום
של הגומיה שלא תלך לאיבוד. בדיוק כמו שאני עושה!!!
יש לזה גם דוגמאות רעות... הוא רוצה לחתוך ירקות הוא רוצה למזוג מים חמים לשוקו
הוא קובע שהמשחק בבית החברים הוא שלו ושם בתיק או יוצא איתו החוצה
מה קורה כשלוקחים ואומרים שזה לא שלנו?!?!? בכי צרחות "שלי שלי שלי" אבל מאמי
רצינו ילדים, התברכנו בילדים, גיל שנתיים הוא חלק מהסקאלה

אוקיי קראת את סיון אחרי שהגבתי ואני חייבת לציין שהפסיכולוגיה עובדת!!!
אין זה כל כך עובדדדדדדדדדדד
אפילו בדברים הקטנים!!!
לא רוצה לאכול אין בעיה סבא יאכל! מיד הוא פותח פה של אריה
לא רוצה ללבוש את החולצה - אין בעיה אושרי ישמח לקבל חולצה חדשה
שירן זה עובד יופי טופי

אהו יש גם סיפורי חושם
אין אין זה הישועה לכל דבר שמסוכן

למשל להב עקשנית רוצה רק ענבים שלמים ולא חתוכים = אז סיפרתי לה איך לחושם הענב החליק לגרון ונתקע לו וזה מאוד כאב לו והוא הלך לרופא (הפחדתי את הילדה רצח חחחחחחח על המקום דרשה שנחתוך לה את הענבים)
או כשהיא קופצת מספה לספה אז מספרים לה שהוא נפל וקיבל מכה
או כשהוא רץ לכביש לבד ובא רכב ו.... עשה לו שריטה ביד (אל תדאגו בנות אנחנו לא כאלה פסיכופטים

סיון מופרעתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת
נראה לך שאני באמת בוכה?!?!? אבל אני מכסה את הפנים עם הידיים "ובוכה"
עבורו זה אמין והוא נורא רגיש.
מאמי ילדת חלאס טמטמת!!!

שיתוף מהשעה האחרונה

חיים, חיים שלי המתוק יש לו קטעים.
הוא ילד שמסתדר נורא, כל דבר שהוא רוצה הוא משיג בלי שום בעיה.
בוקר אחד הושבתי אותו במטבח עם שלושה ביסקויטים והלכתי להלביש את יהודה, אחרי כמה דקות הוא בא אלי וביקש עוד. אמרתי לו :" אמא עסוקה, תבקש מאבא"
בעלי בדיוק ירד למטה להביא את העיתון אז אחרי שתי דקות הילד מגיע אלי לחדר עם הקופסא של הביסקויטים שבגודל של כולו ואומר לי הנה אמא, תביאי לי עוד!!!
שבת בבוקר אני קמה ומגלה שהחלה שהפשרתי מהמקפיא נגוה מכל הכיוונים, חיים יושב בשיא ההתלהבות ומסביר לי חלה, חלה אני רוצה חלה, מזל שהיתה לי עוד אחת במקפיא הוצאתי והפשרתי על הפלטה ככה שעד שבעלי חזר היא כבר היתה מופשרת לגמרי.
עוד דוגמא?
הוא מאוד אוהב לצייר וכל הזמן מבקש ממני לצייר על הדף.
אני לא תמיד יש לי סבלנות לזה כי נופלים להם צבעים על הרצפה ואז שושי מתקרבת לאזור ושמח לנו ביותא עם צבעים בפה שלה.
יום אחד הלכתי רגע להחליף לה טיטול אני מוצאת אותו עם ארטליין ודף ממו קטן כזה כשהוא מקשקש תשעים אחוז על הרצפה ועשר אחוז על הדף.
יום אחד הלכנו לדואר כדי לקנות בולים והיה שם תור.
התישבנו יהודה ואני על הספסל וחיים ושושי נשארו בעגלה (יש לי עגלת תאומים)
פתאום חיים מבקש:" אמא אני רוצה לשבת של הספספ"
לא הבנתי מה הוא רוצה.
איפה אתה רוצה לשבת?
על הספספ.
לקח לי חצי שניה להבין שהוא פשוט רוצה לשבת על הספסל.
אין על הדבר המתוק הזה, כמה שהוא שובב קטן וצריך מליון עינים בשבילו, הוא פשוט מתוק מתוק מתוק!!!

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!