סקר כבד... - הריון ולידה

כשהייתי בת שלוש עברתי תאונת דרכים. אני ואמא שלי חצינו את הכביש במעבר חצייה ונפגענו ע"י נהגת.
זה השפיע עליי המון... עדיין לא הצלחתי להתגבר על הפחד ולנסות להתחיל ללמוד שיעורי נהיגה...

גם אני כמוך טלטול לא הייתי מהמקובלות של הכיתה

גם לי יש מידי פעם את החשש שזה ייקרה גם לבנות שלי

אני רושמת אותן לחוגים ויובל השנה תתחיל ללכת לצופים (מקווה שתתמיד)

ואני כל הזמן מנסה לדחוף אותה ללכת ולהיות מעורבת כדיי לא תהיה כמוני

היום אני יודעת שהפסדתי הרבה בגלל שלא הייתי מקובלת
****
האל חשב וחשב, איך אוכל להשביח את האישה? איך אוכל לגרום לה להיות עוד יותר טובה?
בדק האל -הוסיף לה חולשה לילדים מתוקים,
הוסיף לה כוח לוותר לאחרים.
הוסיף לה את היכולת להמשיך גם כשרע,
הוסיף לה את האומץ לבלוע צעקה,
הוסיף לה חשיבה עמוקה ועין חדה,
הוסיף לה רגש למחר ורגש למשפחתה,
הוסיף לה אהבה ויהי מה,
וכשסיים מלאכתו

קרא לה - אמא !!!

*****
**
**
**
*****
www.2all.co.il/web/Sites/2007-8

אין לי ממש טראומה
הייתה לי ילדות יפה סה"כ
אבל הרי לא רק טראומות משפיעות עלינו בתור בני אדם
אחד הדברים שאני מאוד זוכרת מהילדות ושהשפיע עליי
זה שסבתא שלי נפטרה
עד היום יוצא לי לחשוב עליה
על החיוך שלה
על איך שאהבה אותנו
ועל איך שבסוף הלכה מאיתנו...

טלטול,כמוני כמוך או כמוך כמוני.

עד היום אין לי מושג למה לא הייתי שייכת לשום מקום בביה"ס והמצחיק שמלכת הכתה של אז היא היום חברה טובה שלי ובכלל אנחנו שומרים על קשר כמעט כולם מכתה א'-י"ב. נפגשים עם הילדים יש לנו אלבום תמונות שעובר מחתונה לחתונה וזה נחמד אבל בהיותי ביסודי עשו עלי חרם והייתי צריכה לקנות בכסף!!! במלוא מובן המילה,בנות שיהיו חברות שלי הייתה חנות קטנה לידינו של מדבקות ומזכרות ובדיוק השוקולד קינדר נגיע לארץ וכל הזמן הייתי סוחבת כסף מההורים כדי לרצות את הבנות שיהיו חברות שלי.
בסוף כתה ד אחרי ששמו לי נעצים על הכסא ומרחו דבק, עזבתי את בית הספר ולא הגעתי עד סוף שנה -בערך שבועיים ואף אחד מהמורים/מנהל לא חיפשו אותי אפילו.

בתחיל כתה ה' אמא שלי שמבחינתי תשאר הגיבורה שלי הגיעה איתי לבית הספר ומול כל ילדי ביה"ס שטפה מכף רגל ועד ראש את אותה מלכת הכתה שכמובן לא העיזה להציק לי יותר.

העצוב/מצחיק בסיפור שחלק מהבנות והבנים שלמדו איתי היו חברים שלי מחוץ לכותלי ביה"ס ורק בביה"ס התנהגו כאילו הם לא מכירים אותי.

טלטול...

אז הסיפור שלי הוא כזה:
לפני שנולדתי היה לאבי ולסבי (אביו של אבי) עסק מאד מצליח (בתחום המזון). העסק היה משגשג, והכניס כסף רב ואיפשר חיים ברווחה ואף מותרות. אני נולדתי לתוך זה, ועד היום יש סיפורים על איך תמיד תמיד הייתי לבושה בבגדים מחו"ל והיו לי כל מיני אקססוריז לתינוקות, שאין להשיג בארץ (אני בת 40... בזמן שהייתי תינוקת באמת ההיצע בארץ היה די מוגבל... שלא כיום).
כשהייתי בערך בת 3, העסק נפל והתרסק, בצורה רצינית מאד.
מונה כונס נכסים, ואבי וסבי הוכרזו כפושטי רגל.
היו חובות במיליונים, היה עיקול על כל הרכוש, והייתה הוצל"פ שבאה ודפקה בדלת מידי כמה לילות...
אבי הסתבך קשות עם השוק האפור, בניסיון להשיג מעט רווחה הביתה.
מאז, אני זוכרת שנות ילדות, בגרות ונערות, בהם לא תמיד היה לחם בבית. שלא לדבר על ג'ינס חדש ואופנתי כמו שהיה לכל המתבגרות בסביבתי, או על אדידס חדשות לקראת הטיול השנתי, שגם אליו היה ספק אם אני יוצאת, בגלל עיכוב בתשלום לביה"ס.
בשנים מסוימות, זה היה ממש עוני. כמו שמתואר בדו"חות משרד הרווחה.
אני זוכרת אמא עם עיניים אדומות, יושבת ועובדת בלילות. אני זוכרת אבא מדוכא, עצבני ובעל חוויה אישית קטנה, מתוסכלת ועצובה עצובה...
זו הייתה מציאות חיי.

עד היום, חלק גדול מהשריטות שלי קשורות לשם, לשנים ההן.
אני זקוקה, ברמת הצורך הפיזי והנפשי - לתחושה של שפע מסביבי, כדי להרגיש טוב, ובעיקר - יציב.
למזלי, בורכתי, והתחתנתי צעירה למדי - חלק מהסיבות היו בניסיון לבנות לעצמי חוויה אישית אחרת מזו של הוריי.
בורכתי שוב - ונולדו ילדיי.
בורכתי בשלישית - ורכשתי מקצוע המאפשר לי לבנות ולהיבנות באופן אישי, משפחתי וכלכלי.
ואני מברכת מידי יום.

לדעתי הדבר שמאוד השפיעה זעליה ארצה וירידה ברמת החיים ביחס למה שהיו לנו בברה"ם. הינו צאוד מאוד עמידים. הורים שלי היו צריכים לעבוד בשתי עבודות בכלל לא במקצוע , ולעמיד על הרגליים אותי ואת אחותי .... את האמת מדברים של אז חוץ מרצון לתת לבני הכי הכי לא נשאר הרבה . הורים עובדים במקומות מסןדרים עד היום למרות שאמא היתה כבר יכולה לצת לפנסיה . עבודה שניה בשתיפת חדרי מדרגות הפחה עם הזמן לחברת אחקזה רווחית ועדיין זאת הכנסה נוספת. אני ואחותי כבר מזמן עם משפחות משלנו אבל דאגה להורים וידיע שהם עלו ארצה בגללנו נשארה עד היום .

http://www.holdthatpic.com/

בגדול היתה לי ילדות מאושרת, אבל הסתבר שקרו מסביבי דברים רעים מאד שלא הרגשתי בהם

איזה סקר כבדדדדד באמת ועצוב
אין לי משהו מיוחד, הייתה לי ילדות מאושרת,
היו גם דברים לא קלים כמו אצל כולן,
אבל למדתי להתמודד ולהתגבר.
הלוואי ולא יהיו לילדינו שום טראומות חריגות!!!

האמת שהיתה לי ילדות די קשה, מהמון בחינות
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

נגה , גם לי קרה כמוך

ווואו, קראתי את כולכן, שולחת