איך היחסים שלכן עם החמות? - הריון ולידה

אני לא סיפרתי לחמתי לגבי הנסיונות.
אני אוהבת אותה אבל אנחנו לא ככ קרובות.
היא מוציאה לי את הילדים פעמיים בשבוע ואני מאוד מעריכה את זה. אבל משום מה, כל פעם שאני מגיעה הביתה, היא מחפשת תירוצים לברוח כמה שיותר מהר. בחיים היא לא ישבה איתי קצת לדבר. פשוט אין כ"כ כימיה ביננו.

לגבי הנסיונות, אפילו אמא שלי עדיין לא יודעת. אני לא אוהבת לספר בנסיונות. הרי אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יקח וממש לא בא לי שיציקו לי. אפילו כששואלים אותי מה עם השלישי, אני אומרת שעדיין אני לא מוכנה.

אתן ובעלי היחידים שיודעים

אני נווווווראאאאאאאאאאאא אוהבתתת את חמתי!!! (-ואת חמי) אבל אני ובעלי לא מספרים על ההריון בכלל,לאף אחד, עד שלא תצא הבטן והם כבר יבינו לבד... (-ואז כבר לא נצטרך לספר...) זה כולל גם את אמא שלי.....והמשפחה שלי........ גם לגבי העניין שיש לי תאומים....(-למרות שאנחנו שוקלים אם את זה לספר...אנחנו די רוצים שזה יהיה הפתעה......)

גיסתי סיפרה לאמא שלי ולאמא שלי כבר בשבוע 4.....

הי מותק,
שאלה מורכבת- ותשובה אפילו יותר מורכבת...
לחמתי ולי יש היסטוריה ארוכה, בהתחלה חשבה שאני כמו חברה וסיפרה לי ה-כ-ל, התייעצה איתי מלא, טילפנה המון. לי זה קצת הפריע ולכן אחרי שהמעטתי בשיחות איתה היא הבינה את הרמז. היתה תקופה לא פשוטה של ריחוק לא נעים, אבל עכשיו אני שמחה לומר שהיחסים השתפרו פלאים. לא יודעת, היא מקבלת אותי כפי שאני, מבינה שאני לא יכולה להיות החברה הכי טובה שלה, אני לא מתביישת לומר את אשר על ליבי ולהעביר ביקורת על התנהלות שלה כשהיא נראית לי לא לענין.

בקשר לנסיונות- מייד אחרי שהתחתנו, אמא שלי ישר התחילה עם ה-נו? מתי? התחלתם? לעומתה, חמתי עשתה לי כמה שיחות של "עכשיו זה לא הזמן", לא נורא אם תחכו, אני חיכיתי כמה שנים... אבל בפעם האחרונה שהיא דיברה על זה (במאי האחרון) אמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על העצה שלה- אמרתי שבעלי ואני לא נעשים צעירים, שהיא חיכתה כמה שנים אבל התחתנה בגיל 19(!), שאנחנו מתכננים להתחיל לנסות בקרוב. לדעתי, היא נלחצה מזה שאין לנו בית (גרים ביחידה אצל ההורים שלי) ושאולי כשיהיה ילד נצטרך עזרה ברכישת בית, אז לכן גם שאלה אותי "השאלה היא כמה זמן תוכלו להישאר ביחידה". אמרתי לה שזו לא השאלה...
וזהו. מאז היא לא מעלה את הנושא, נראה לי שגם בעלה אמר לה משהו בענין.

אני לא מתכננת לספר לה עד שזה יצליח, ואמא שלי (בגלל החפירות שלה כפרה עליה) כבר נראה לי יודעת, אבל מחרישה וממתינה בשקט... סוף סוף הפסיקה לשאול ואומרת לכולם "כשזה יבוא- זה יבוא"...

יאללה, בננות- אחרי חפירה כזו- מי יכולה להתעלות עליי?

וואי וואי איזה נושא שיחה בחרת

תורי לענות..
אז ככה למזלי חמתי בעצמה נכנסה להריון אחרי משהו כמו שנתיים ולה כן היו מעירים ושואלים לכן היא מספיק חכמה לא לומר כלום ורק לברך אותנו שיהיו לנו הרבה ילדים.. חוצמזה שאת הבת שלי ילדתי אחרי כמעט שנתיים וחצי ועכשיו נראה לי שהענין פחות מטריד אותה.. בכל מקרה כמו בהריון הראשון בלי נדר לא מספרת לא"א (גם לא על הניסיונות...) עד בעז"ה חודש שלישי שאז כבר קולטים..
יאללה שיהיה לנו בהצלחה

בנות, תודה רבה על התגובות שלכן

בהצלחה מאמי!!!! תעדכני מה קורה...

וואו נאנוש מקרה שלי בדיוק כמו שלך...
חמתי ואני לא בקשר כל כך טוב אך אני מכבדת אותה כאמא של בעלי.
היא לא אוהבת אותי ואני לא אותה וזה בסדר ...
מעולם לא שיתפתי יותר מדי כי אני במחשבה שמעין טובה באה גם עין רעה (ללא כל קשר לחמתי)
שיהיה המון בהצלחה!!!!

חמתי אישה מקסימה ששומרת איתי על קשר ומשתפת אותי בדברים
היא מאוד פתוחה איתי ואפשר לנהל איתה שיחה על הכל
לגבי הריון הייתה תקופה שהיא נידנדה ובעלי אמר לה להפסיק והיא הרגישה לא נעים התנצלה לפניי ומאז היא פשוט לא שואלת וכנראה מחכה לבשורות בשקט
ואני בוחרת ברצון שלא לשתף אותה כדי לא לתת לה לגיטימציה שוב לשאול שאלות

יש לי חמה מדדהימה!!!
לא דיברתי איתה על זה מהסיבה שלא רציתי שתפתח ציפיות, ולא רציתי לגרום לה להרגיש צער (אם אפשר לקרוא לזה ככה

קורין,
״רחוק מהעין רחוק מהלב״ מכירה את המשפט הזה?? ממש מתאים לנו

חחחחחחחחחחח

בעלי גם מחזק אותי בנושא - שתדעי שזה מאוד חשוב ולא מובן מאליו...

מה אני אגיד לך שיהיו כולם בריאים כל אחד במקומו...