למה אתם כ"כ רוצים שאני אהיה בחוג?? - הריון ולידה

חוג צריך להיות כיף. אני שונאת שמכריחים ילד... יום אחד הוא כבר יבקש ממך. כדי שלא יהיה עצלן תלכו הרבה לגן שעושים ושבעלך יעלה איתו על המתקנים... הייתי זורמת עם הילד. חוץ מזה אם ממש דחוף לכם חוג אולי תנסי לשאול אותו משהו אחר שהוא אוהב? לא ספורטיבי אפילו. אולי איזה חוג נגינה או יצירה או משהו...

ילד יפה של אמא

חחח זה מזכיר לי את הבן של גיסי, הוא הלך לחוג גודו וראה וראה שיש דברים שהוא לא יכול אז הוא אמר לא..הלך לכדורגל אמר גם זה לא בסוף הוא שאל את גיסי אם יש רובוטיקה...אני מתהההה על הילד העדין הזה...
אולי תנסי משהו עם טכנולוגיה וכאלה...
[/center]
]

לא בכוח, כפרה.

לא רוצה - לא צריך

יש דרכים אחרות להוציא אנרגיות.....

אולי עוד חודש הוא כן ירצה
באמת לא בכוח תני לו שזה יבוא ממנו

מה פתאום בכוח..!

מאמוש, אין לך מה להתבאס!
יש לי רק מה ללמוד ממך! איזו אמא את!
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

אני חושבת שאם לדעתך חוג מסוים מצא חן בעיניו או יכול להתאים לו
אבל הסיבה היחידה שהוא נסוג זה שירד לו הבטחון כי לא הצליח , אז שווה
לעבוד על זה .
תשדרו שאין לחץ אבל תנסו שוב ושוב את התרגיל בבית , או תצאו לפארק ותנסו,
או אפילו תדברו עם המדריך שיתן לו אפילו 10 דקות אישיות , אפילו בתוספת תשלום .
ואם זה לא הולך אז תהני מאירובי בעצמך

הו,
איזו הקלה זה שמישהו מבין מה אתה אומר ולא ההיפך..

לדעתי אם החלטתם על קפוארה אל תנסו עכשיו את הכדורגל, זה יבלבל אותו.
תני לו עוד כמה שיעוררים בקפוארה ולאט לאט הוא יפתח ביטחון, אם אחרי עוד כמה שיעורי ניסיון הוא עדיין יבקש לצאת ולא ירצה להשתתף תבטלי את הרישום.
אבל תני לו לנסות, השיעור הראשון די מרגש...
מצד שני, שנה שעברה בחוג עם שחר גם היה ילד שממש סרב להשתתף (התחיל את החוג באמצע שנה) ואמא שלו ניסתה וניסתה והביאה במשך די הרבה שיעורים ללא הצלחה, אני במקומה הייתי מוותרת אחרי 2-3 שיעורים אבל מילא.

היי פיתוש ,
וואו... הוא באמת שאל "למה אתם כ"כ רוצים שאני אהיה בחוג??"...
איזה ילד מתוק
הגישה שלי לחוגים היא כזו (ותקחי מזה את מה שמתאים לך, כמובן):
חוג הוא פעילות פנאי.
לילד רגיל בגיל הגן יש מספיק עניינים שמחליטים עבורו עליהם: מתי לקום, ללכת לגן ומתי, ללכת לצהרון, מתי לחזור הביתה, מתי לאכול, להתקלח, לשחק, לצחצח שיניים... מתי לישון...
לפחות על הפעילויות העדיפות עליו בשעות הפנאי שלו - יש לו את הזכות להחליט (לדעתי).
וראי גם את השאלה: "למה אתם כ"כ רוצים שאני אהיה בחוג?"
לדעתי, צודק.
באמת, למה אתם כ"כ רוצים? ומה עם הרצון שלו?

אני מנסה להוביל אותך לכך שייתכן שחלק מהמוטיבציה לחוג - היא בכלל לא שלו אלא לגמרי שלכם (שלך?...) ונובעת מ"רעשי רקע": פחד מ"בידוד חברתי", פחד מ"אי התפתחות", פחד מ"בטחון עצמי ירוד", פחד מכך שהוא יהיה עצלן... ועוד ועוד מלוא הטנא.
פיתוש, אני מאד בעד חוגים. יש להם ערך רב והם תורמים לילדים רבים בשטחי חיים רבים.
עד הקו שבו החוג מתנגש עם הרצון האישי של הילד ונטייתו הטבעית לעשות (או לא לעשות) דברים כאלו ואחרים.

את רם שלי רציתי לרשום לחוגים החל מגיל 4. לא הלך. גם לא בגיל 5, 6, 7, 8, 9 ו - 10. הילד פשוט לא רצה חוג, ובתקופות הקצרות שבהן "ניסינו" (כי אני לחצתי עליו), הוא סבל והיה לא מרוצה.
החלטתי שעדיף לי ילד מרוצה ומכייף בחיים, וקצת פחות עסוק, מילד עסוק, לא מרוצה, עצבני ומדוכא.

... ויכול להיות שעם שילה, את רק צריכה להמתין עוד מעט... יכול להיות שזה ישתנה. אמרי לו שתאריך הרישום לחוגים השונים הוא עכשיו, ואם הוא מחליט שלא - אז לא. אבל שידע שלא תהיה אפשרות להתחרט עוד חודש או חודשיים כי החוגים כבר יתחילו "לרוץ" ולא יקלטו חברים חדשים.
הודיעי לו את זה כדי שיידע. וזה הכל. אל תחליטי בשבילו. סמכי עליו שהוא כבר מספיק בוגר ועצמאי בשביל לעשות את ההחלטות האלו בעצמו - ולשאת בתוצאותיהן.

בהצלחה!

סליחה לא התכוונתי להשמע ככה