מצד אחד עצוב מצד שני זה מה שרציתי :(((( - הריון ולידה

האמת ממי אם את זוכרת מה דיברנו בהפרשת חלה
אמרת שהוא הילד שלך ותמיד יהיה - ואמרתי לך שחכי שאגם תוולד ותראי איך דברים יכולים להשתנות ובגדול
ומצד שני אני גם חושבת שהוא בשלב ההתחלתי הקשה וזה יכול להשתנות
לדעתי למסור למשפחה זאת טעות גדולה מאוד - הכלב יחווה נטישה שלכם פעם אחר פעם אחר פעם ללא הפסקה - כל פעם שיראה אתכם (בכל זאת הוא אצל משפחה אז יצא לכם להיפגש)

בקיצור אין לי מושג מה לומר לך, זה לא קל בכלל

הסיבה שזה למשפחה רק בגלל שככה נהיה רגועים שהוא בסדר והוא בידיים טובות....

אוף אני גמורה מזה!!!

אנחנו הינו במצב קצת דומה...

אני יודעת שהתגובה שלי לא תמצא חן בעיני חלק מהבנות אבל...זו דעתי

ושכחתי להגיד...

עם כל הרצון הטוב - החלטנו עם בעלי -שחיית מחמד היחידה שתהיה לנו בבית - זה יהיו דגים...

אני לא הייתי מוסרת.
מסכן, אם הוא הגיע אם טראומת נטישה ועכשיו יחווה נטישה שוב ושוב, הלב שלו יקרע פשוט!

אם אתם מוסרים אותו שזה לא יהיה למישהו שאתם באים אליו הביתה.
הכלב יכנס לדיכאון בפעם הראשונה שתבואו לבקר ואז תלכו.
אם אתם מוסרים אותו אז למישהו שאתם לא מגיעים אליו הביתה.
אין ספק שזה כואב ועצוב
בחיים צריך לדעת להסתכל על חצי הכוס המלאה - תמיד!!!!!

שיהיה יום מקסים לכולם!!!!!

באהבה, ליאת.

מור, אני לא שופטת את התגובה שלך אבל בכל זאת מנסה להסביר.
כלב הוא לא רק "כלב", זה יצור בדיוק כמונו, עם רגשות ותחושות, יודע להרגיש רעב וצמא, פחד, אהבה וכאב. ברגע שלקחנו אותו אלינו הפכנו להורים שלו - מבחינתו אנחנו המשפחה היחידה שהוא מכיר. ואם עכשיו הכלב הזה חווה טראומה עקב כל השינויים מסביבו שזה משהו שקורה גם לבני אדם, אני לא רואה סיבה להעניש אותו ולהתייחס אליו כמו לחיה סוג ב'. כמובן שהילד הכי חשוב, אין כאן ספק, אבל להתייחס לכלב כחפץ שזורקים שכנמאס ממנו - את זה אני אישית לא יכולה לקבל.

ירדן, ההתלבטות בהחלט לא קלה. אולי כדאי לתת עוד צ'אנס, כי בסך הכל זה כלב שכנראה כבר עבר כמה טראומות בחיים שלו (אם הבאת אותו מצער בעלי חיים אלוהים יודע מה עבר עליו). ואם זה לא הולך - ולגיטימי שאם המצב הזה יימשך אתם תישברו, אני רק מבקשת, אפילו שאנחנו לא מכירות - חפשי לו בית חם שבו יאהבו אותו ויקבלו אותו כי גם לו מגיע להיות חלק ממשפחה. הלוואי ויכולתי לקחת אותו בעצמי, ואני לא

אני מבינה את ליהי ואני מבינה גם את מור לחלוטין

כן כלב זה בן בית, אפשר להיקשר לכלב בצורה מדהימה, פרידה מכלב היא קשה מאוד - אבל כשלגדל כלב זה ברמה של "מציק" "מפריע" "מזיק" "מטריד" - עדיף שלא יהיה בבית!!!
אני אישית מאוד אוהבת בעלי חיים, להב חסרת פחד לחלוטין ניגשת מלטפת מחבקת, מאוד מחוברת לבעלי חיים ואני יודעת שזה פשוט המסר שאנחנו מעבירים לה - אבל לא אביא כלב הביתה כי אני יודעת במה זה כרוך וזה פשוט לא מתאים לי

מור - רואים שלא גדלת עם בעלי חיים בבית-ועל כך לא נותר לי אלא לרחם עלייך שלעולם לא תחווי את החיים בקרב חיית מחמד.
LIALO -את מקסימה! אני מקבלת כל מילה מילה שלך למרות שאני קצת פחות סובלנית כלפיי אנשים חסרי חמלה ורגישות שמוסרים את חיית המחמד שהייתה "הבן/הבת שלהם" עד אשר נולד להם צאצא אנושי.

כלב, כמו ילד, הוא רגיש ומרגיש, עצוב ושמח וחברו הטוב ביותר של האדם - זו לא רק קלישאה. כמובן שהוא עובר משבר רגשי כשנכנס יצור חי אחר לבית שלו וזה דבר מובן וטבעי.
מעניין אם תמסרי את הילד הבכור שלך כאשר יוולד לו אח/אחות....
זו תקופת מעבר לא פשוטה לאף אחד מכם והיא תחלוף - כמה מדהים לילד לגדול ולהתפתח לאדם רגיש, אוהב חיות, עצמאי כשכלב נמצא שם תמיד בשבילו ולצידו.

אנא לפני שאת מוסרת התייעצי עם מאלף שבאמת אוהב כלבים (אשמח לתת לך המלצות) שיעזור לכם להתגבר על הקשיים.
ובקשה נוספת - קראי את הספר "מארלי ואני" (לא הסרט - רק הספר) ספר קסום וממכר, קליל שיעזור לך להתמודד עם הדילמה הלא פשוטה עבורך.

ולידע כללי - בצער בעלי חיים - הורגים כלבים בכל יום ויום!
בישראל - מורדמים 100000 כלבים בריאים מדיי שנה בשל אנשים שנוטשים.

HOPE22אני איתך בכל מילה

Hope22- אני לא מבינה מדוע את כ״כ תוקפנית בתגובה,
מור הביעה את דעתה וזו זכותה המלאה, העיקר שעשתה זאת בצורה מכובדת.
מכאן ועד לרחם עליה? למסור את הבכור כשנוסף עוד ילד במשפחה?

אני אישית מגדלת כלב בבית ועד לא מזמן היה ישן איתנו במיטה! אנחנו מוציאים עליו הון בכל חודש לוטרינר כי יש לו הרבה בעיות ושלא נדבר על האוכל הרפואי שכל שק אוכל עולה 600 שח ומספיק לחודש וחצי! הוא מוציא מלאאא שערות אז אנחנו גם כל הזמן באטרף נקיונות אחריו.
עם כל החסרונות שציינתי- הוא כלב מקסים ואנחנו אוהבים אותו ודואגים לכל צרכיו, מעניקים לו תשומת לב והוא חי כמו מלך.
אבל.. וזה אבל גדול.. עובר לנו בראש כל הזמן מה יהיה כשהילדים יגיעו בעזרת ה׳.
שמיכת פעילות ברצפה על שערות?? עד שתהיה שעת שינה הכלב יתחיל לנבוח? מה עם התקפי קנאה שלו? ( השכנה שלי ילדה וכל מי שמתקרב לתינוקת הוא רץ למרפסת ולא מפסיק לנבוח).
כל מקרה נמדד לגופו ושכל אחד יעשה את השיקולים שלו ושכמובן ישתדל שלא לפגוע בכלב (כמה שניתן). 

הופ יקירתי התגובה שלך קצת מוגזמת ותוקפנית בצורה לא הוגנת
הבחורה לא מבינה ובצדק איך אפשר להשוות כלב לילד
וכן אני מבינה אותה - עם כל הכבוד לבעל חיים ותאמיני לי אני בן אדם שמאוד מאוד מאוד אוהב בעלי חיים, הילדה שלי יודעת שאני לא מרשה לדרוך על נמלה אפילו, עדיין בחיים לא אוכל להשוות בעל חיים לילד שלי.
ואם הייתי יודעת שעלי לוותר על כלב כי ההתנהגות שלו, המראה שלו, הנוכחות שלו מכל סיבה שהיא לא תואמת את גידול הילד בבית = אז הייתי מוותרת עליו, וכן גם לצער בעלי חיים.
לי היה כלב שהיה נושך אותנו ותוקף אותנו, תוקף שכנים, מיילל בלי סוף, אכל לאמא שלי את הספות, את הרהיטים, פתח את הארון בגדים שלי ואכל לי את כל הבגדים והתרופות של האפילפסיה - את חושבת שזה מצב שתואם גידול ילד בבית????

די בנות אפשר לאהוב בעלי חיים אבל צריך להיות גם הגיוניים וסבירים וריאלים

אני מבינה שאין לך עדיין ילדים - דברי איתי עוד כמה זמן כשיגיע הזאטוט ותגידי לי שאת האהבה שיש לך אליו את יכולה להשוות לאהבה לכלב.
האם היית מוכנה למות בשביל כלב? אני מוכנה למות בשביל הבנות שלי.
כל פעם שאני מסתכלת עליהן, כל חיוך שלהן אלי, כל נשיקה שלי אליהן זה ממוסס לי את הלב ברמות שאין לתאר.
אף כלב בעולם לא יוכל להביא אותי לרמות כאלה של אהבה
וצר לי על מי שמסוגלת להשוות אהבה לכלב לאהבה לילד.
וכן ההשוואה של ויתור על הכלב כשמגיע ילד לויתור על בן בכור כשמגיע אחיו זאת השוואה מאוד הגיונית = ממליצה לך לחזור בה כי היא קצת

סיון תודה,

נראה לי שעד היום בפורום הזה אף אחת לא הצליחה לעצבן אותי כמו שאת הצלחת הופ
אין לך טיפה של צל של מושג על מה את מדברת!!!!
ךידיעתך אנחנו אימצנו את הכלב מצער בעלי חיים
מוציאים עליו טונות של כסף כי יש לו קיבה רגישה והוא מושפע מרגשות שמתבטא אצלו בעניין פיזי
התייעצנו כבר עם מיליון מאלפים כשהוא השחיט לנו את כללללללל הדירה השכורה
שילמנו אלפיי שקליפ ]יצויים על נזקים

אז אין לך שמץ של מושג מה את אומרת וכדאי מאוד שתחדלי מלשפוט כלכך מהר

ועם כל האהבה שלי לחיות בכלל ולכלב הזה בפרט להשוות אותו לילד בכור???

ממש דפיקות לשמה...

אז כל הכבוד לך שזה פעם ראשונה שאני כותבת הודעה בכאלו עצבים לא נותר לי אלא להבין כמה התגובה שלך ממש לא לעניין

בנות, זו לא המטרה שלי לעצבן אף אחת כאן אך במיוחד חבל לי שתתעצבנו כשאתן בהיריון...
אך כאחת שחשופה כבר שנים רבות לאמהות ואבות טריים שנוטשים את בעלי החיים שלהם - לא נותר לי אלא לומר את האמת שלהם!! של הכלב המקסים, שהחלטתם כזוג צעיר לאמץ, הוא תרם לכם לזוגיות, לעניין בחיים, לכייף... הוא הצחיק אתכם, והיה שם כשהייתם עצובים והיה יכול להיות עבורכם ועבור ילדכם עוד שנים רבות עד שהחלטתם להיפטר מהמעמסה שהפכה להיות מעמסה כשהגיע "הדבר האמיתי".
אין לי ילדים עדיין ואין לי ספק שאת הילדים שלי אוהב כמו שלא אהבתי מעולם אך עדיין הלב שלי מספיק גדול ומלא חמלה (לאוו דווקא אהבה - אולי לא כולן כאן מכירות את המושג) שאני לא מתכוונת לזרוק את חיות המחמד שבביתי למרות כל הקשיים ואני יודעת שיש קשיים. אבל גם עם הורים/אחים/חברים/ילדים יש קשיים ואף לעתים משמעותיים יותר.. ואנחנו לא זורקים אותם.
ברור שלא אקבל כאן יותר מדיי סימפטיה מהפורום הזה - כי רובכן לא מודעות למה שקורה בכלביות/עמותות/ברחוב אבל זו הסיבה שאני דווקא כאן... כי במקומות אחרים - יש עוד אנשים רבים כמוני שיודעים כמוני - ולפעמים משכנעים את המשוכנעים...

מאמי, אני לא דוגמא.

בבית של אבא שלי יש כלב "משפחתי" שנמצא שם מאז שהייתי בצבא (היום אני אוטוטו בת 30
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

הופ היקרה, אני רוצה לתקן אותך במספר נקודות...

אני גדלתי עם כלב ובתקופות מסוימות אפילו 2 כלבים מגיל 7! כך שאת חווית החיים לצד חיות מחמד אכן חוויתי ברוב שנות חיי ואין צורך לרחם עלי.
לקרוא לי חסרת חמלה ורגישות זה ממש לא במקום!

ירדן היקרה עוברת התלבטות אמיתי ואני מבינה אותה לחלוטין והבעתי את דעתי,
שאגב לא השתנתה- ברגע שכלב הופך להיות מטרד ונטל משפחתי וכלכלי, עם כל הצער והכאב שכרוך בעניין, אין לו מקום בבית במיוחד לא לעומת תינוקת קטנה.

ההשוואה הזו של כלב לילד בכור היא פשוט מגוחכת! אני שמחה לראות שעדיין אין לך ילדים כי אז זה היה ממש מכעיס לראות אותך רושמת כזה דבר, אני מאמינה שלאחר שתלדי בע"ה את תביני טוב מאוד את מקומו של הכלב לעומת מקומו של התינוק.
אני חושבת (אם מותר לי) שלהשקיע כל כך הרבה מאמצים ואילו רק בדילמה אם למסור אותו או לא (להתייעץ עם מומחים, לקרוא ספרים וכו') זה כבר חוצה כמה גבולות.
אחרי הכל- ירדן לא הציעה להרדים אותו או לזרוק אותו באיזה כפר נטוש שלא יידע לחזור ממנו הביתה...היא רוצה למסור אותו למשפחה חמה ואוהבת.
התגובה שלך די מרגיזה ולא כי נפגעתי ממה שכתבת...ממש לא, אלא מחוסר הפרופורציות בדברייך!
[email protected]

אני לגמרי עם מור בדבר...
וכן אני גם מדברת מניסיון של לגור בבית עם חיות.. עם חתולים עם כלבים ועם כל המינים.....

ההשואה של כלב לילד לא מקובלת עליי ולא תהיה מקובלת עליי בשום פנים ואופן ולכן תגובתך מרגיזה...
חמודה כנסי לפרופורציות את לא היחידה שיודעת מה עושים לכלבים בצער בעלי חיים, וכמו שמור אמרה לא התכוונתי בשום צורה להעביר אותו לצער בעלי חיים אלא אם כבר אז למשפחה עם ילדים עם חצר עם סבלנות ויכולת לגדל אותו בתנאים הכי טובים שיש
ובקטע הזה זו גדולה לדעתי כי אם הכלב לא מקבל ממני את האהבה ואת החום ואת כל מה שהוא צריך אז כן הוא יהיה אומלל!!!!

בחיים אני לא חשבתי לנטוש אותו אלא זה בא ממקום של הבנה של צרכיי הכלב
במיוחד כלב עם צרכים מיוחדים, ואת יודעת מה גם אני לחוצה לעשות את זה, זו השערה שעלתה ואנחנו לא ממהרים אלא ההפך אנחנו לוקחים את הזמן כדי כן לתת צ'אנס לרגיעה של הכלב והבנה של מקום חדש בבית, זה יותר קשה כי אין פה תיקשורת מילולית אין הבנה טוטאלית ומה לעשות זה מוסיף לתיסכול

הכלב הזה הוא באמת כלב אהוב ויקר ואף אחד במשפחה שלי לא יסכים שהוא לא יילך למקום טוב יותר....

אז לפני שאת שולחת הערות של "גדולה" כדאי לבדוק טוב טוב את השטח!

שבת שלום

כן כולנו חסרות חמלה

ירדני,

החלטה ממש קשה...