אוף כבר עם ההורמונים האלה!!! - הריון ולידה

אני כ"כ מבינה אותך!
בעלי עובד כל הזמן, הוא גם יעבוד כל החגים (כולל כיפור).

כתבתי לו מייל לפני איזה שבוע, הוצאתי עצבים בכתב, כי אחרת הייתי פותחת ג'ורה, אז הוא אומר לי ש"כל אות במייל שלי הורמונאלית לחלוטין".

אבל אין מה לעשות, צריך לקחת אויר ולהמשיך הלאה....

יווווווווווווו מאמי את לא מאמינה כמה אני מבינה אותך

וואווווווו!
ממש מעצבן!

מאמי למרות שההורמונים אכן משתוללים עכשיו לדעתי את צודקת! הבעיה אצל גברים שהם לא רגישים כמנו ולא מצליחים להבין אותנו אני קוראת לזה ״סינדרום האוטיזם הגברי״

קודם כל, מותר לך להתעצבן כי זה באמת מעצבן!!!

נגעת בנקודה רגישה אצלי. נקודה שאני מנסה בתקופה הזו מאוד לעבוד עליה אצלי.

אני מקווה שמה שהתובנות שלי שאפרט לך פה יעזרו לך כמו שעזרו לי.

אותי כל דבר מרגיז מאוד עד כדי דמעות לפעמים (אבל אני ממש מתאפקת של להוציא אותן..)

אני מאוד הורמונלית בתקופה הזו, גם דואגת בגלל שמירת הריון, גם בהריון :), וגם מקבלת טיפול הורמונלי.. אז הכל ביחד יוצא נהדר...

אתמול בעלי עלה לישון, כי היה עייף ועם וירוס צינון, ולא אמר לי לילה טוב קודם, ממש כמעט בכיתי כשהלכתי לישון. חשבתי לעצמי כמה אנוכי זה ושאני תמיד מקפידה על זה אז למה הוא לא יכול לתת תשומת לב של שניה.
אבל אז חשבתי לעצמי, שבסך הכל גם הוא מסכן מהמצב כולו. מצפה לדאגה ויחס ממני על הצינון, ואולי לא מספיק התייחסתי, כי לי יותר כאב והציק ההריון (וברור לי שלא כך באמת, יש דברים מציקים שאינם הריון..)
בשלב הזה כבר ממש כמעט בכיתי- אבל הפעם מרוב רחמים עליו (אוי, ההורמונים..) ועל זה שבאמת בסך הכול הוא מאוד עוזר לי, והעול נופל עליו כי אני בשמירה.
וגברים בנויים שונה כנראה- בצורה כזאת שלהם לא שמים לב לפרטים הקטנים, שנשים מאוד מתייחסות אליהם.

אל תתעצבני על מה שאומר לך עכשיו (הורמונים.. הורמונים..). קחי את זה כעצה מכל הלב:
בכל פעם כשאת מתחילה להתעצבן, ורוב הפעמים מאוד בצדק. תחשבי מיד על משהו מאוד טוב על בעלך- איך עוזר לפעמים, איך הגיש לך קפה, איך הוא אכפתי כלפייך. תרחמי עליו שהעול הרגשי של ההריון נופל גם עליו. את מעכלת בגלל ההריון והוא נשאר עם החשש והמחשבות לעתיד. מספיק להיזכר בסצנה אחת כזו, וההורמונים יעשו את העבודה מיד בכיוון ההפוך..

בקיצור- תרחמי עליו במקום על עצמך (גם אם לפעמים לא בצדק), וההרגשה שלך תשתנה.

ונקודה שדווקא התלהבתי לגביה- והלוואי תקרה אצלי:
בעלך קנה לך מפיות לחג!!! את קולטת?? הוא היה עייף, אבל נכנס בכ"ז לחנות כדי לבחור לך דברים שיעשו לך טוב על הלב, כמו מפיות לשולחן.. הלוואי ובעלי היה שם לב שחסרות מפיות. מה שלא אומר במפורש- לא יהיה..
ההורמונים משתוללים לי ואני כמעט בוכה מהתרגשות כשאני חושבת על בעלך שקנה מפיות.
(עזבי.. אני כולי...הורמון אחד גדול)

בכל מקרה חפרתי לך אבל מקווה שגם אם לא עזרתי לך, לפחות לא חטפת עצבים חדשים בגללי

קודם כל אתן מקסימות

אוייי אחותי סיפור מוכר