:-( - הריון ולידה

תהיתי אם פרסמת את זה גם פה..
עניתי לך כבר בתמיכה..
אבל מוסיפה עוד-

תודה ממי גם הגבתי לך בתמיכה

אני יוכלה להעיד על עצמי שגם לי היתה תקופה כזאת .

אל תתפשרי על כל מה שקשור לבטיחות של נועם .. ועל כל מה שקשור בהצבת גבולות ובטיחות בכלל!!! עדיף שהיא תבכה ולא את

מצד שני היא כנראה מנסה לעשות הכל כדי להשיג תשומת לב נוספת ...

אני בטוחה שאת נותנת לה את כל היחס והחום והאהבה אבל היא עדיין היא תמשיך לנסות אותך ..



http://www.f2h.co.il/1848034048453

היו רגעים, בהם קראתי את מה שכתבת, והיה נדמה לי שאני כתבתי זאת.
נראה לי שגם שקד היפר אקטיבי. יש לו מה שנקרא "קוצים בטוסיק".
זה לא קל ואני רק יכולה לדמיין עד כמה זה סיוטי כשיש עוד בייבי בבית.
אין לי יותר מידי עצות לתת לך, אני עצמי משתגעת כבר
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

וואו....קשה.
אבל קודם כל קבלי את העובדה שאת בן אדם.
להב לא תדע שזה בסדר (!!!) גם לכעוס לאבד סבלנות ולטעות לפעמים אם היא לא תראה אותך עושה את זה.....
נשמע לי שהיא דווקא מחפשת את הגבולות הברורים שיגדירו לה את המקום שלה.
נשמע שהיא מותחת את הגבולות עד כדי כך כי היא במצוקה,היא רוצה תשומת לב,ומצד שני היא רוצה להרגיש את הבטחון שחסר לה,לא כי את לא נותנת לה אותו,אלא כי השתנה המקום שלה במשפחה והיא צריכה ללמוד אותו מחדש.
אני חושבת שהצבת גבולות ברורים מאוד,יחד עם חום ואהבה(לא סותר),יכולים להחזיר אותה לפוקוס.
גם שיקוף כל הזמן של מה שקורה סביבה ומה שהיא מרגישה,
יעזור לה גם אם היא תדע שמבינים אותה,שהיא לא באמת אוהבת כרגע את התינוקת,והיא כועסת עליה והיא מקנאה,וזה בסדר.
ולפעמים היא גם כן אוהבת אותה,וגם זה בסדר:)
אני חושבת שיעזור לכם בשלב הזה להתייעץ,לא דרך הרשת אלא בטלפון או בפגישה עם מנחת הורים.
חפשי את "לייף סנטר".
אני ממליצה גם על הספרים שלהם-איך לדבר כך שהילדים יקשיבו,ועוד.
ובעיקר-תזכרי שזה עובר.

שושה ענתה לך מדהים.
גבולות גבולות גבולות, ילדים מחפשים את זה ורוצים את זה, זה מצביע על אכפתיות כלפיהם והם יודעים זאת ורוצים מאד גם אם לא נראה לך היא תעריך מאד.
דבר שני, לא להתפוצץ עליה. לדעת מראש שהיום היא תיפול על הטרמפולינה, תעיר את הקטנה, תקפוץ ותשתולל וכו'- תתכונני מראש ושנני לך בראש מה היית רוצה להגיד לה כשזה קורה. תחשבי על עונש- ללכת לחדר לחשוב ולהירגע, בלי טלויזיה, או כל דבר אחר ולכי עם זה בלי לפחד.
כשהיא חוזרת מהגן קחי אותה לשיחה לפני שנכנסים הבייתה, תגידי לה שאם היא תקפוץ ותשתולל ליד נועם, או תעיר את נועם היא תקבל עונש חמור. ואז- מיד כשזה קורה- לשלוח לעונש ולא לצרוח עליה בכלל. לא לאבד עשתונות. את יודעת מה עומד לקרות- שגם היא תדע שאם זה קורה את מיד מכבה את הטלויזיה או שולחת לחדר- מה שתודיעי לה מראש ומה שישפיע עליה הכי טוב. אולי אפילו תגידי לה שההתנהגות שלה מסכנת את נועם ולכן היא תשב בחדר עד שתירגע ותצא משם רק כשתתנהג ברוגע כדי לא לסכן את נועם.
במקביל, חפשי זמן איכות איתה ביחד (החוג חיות הזה הייתי קורעת אותם-חוצפה!!) אולי אפילו מיד כשמגיעה מהגן תתחילי בכייף לשחק איתה או לעשות משהו יחד.
חיזוקים חיוביים- כל הזמןןןןן. כל כמה דקות שהיא מתנהגת יפה תצייני את זה בקול רם, תתקשרי לבעלך וספרי לו בטלפון לידה, תגידי לה שאת נורא גאה בה...
כמה ימים קשים של "יד קשה" מיד כשהיא מתנהגת ככה והעניין ייפתר אני מקווה.

אני דיי מזדהה עם חלק ממה שכתבת גם שקד לפעמים ממש מוציאה אותי מדעתי שאני ממש מתחרפנת ורק אמא שלי מסוגלת להרגיע אותה לפעמים היא נשכבת על הרצפה ולא רוצה להיכנס הביתה ואמא שלי בואי קוקילה וכו והיא באה. לפעמים שהיא בקריזות שלה היא לא רואה אותי ממטר ורק את אבא שלה שאליו היא מאוד מאוד מחוברת ותאמת לפעמים היא ממש מתנהגת אליי מגעיל שהיא ישנה במיטה שלנו אמא תלכי ולא רוצה אמא וכו ויוסי מה זה כועס עליה על זה עכשיו ואם צריך נותן לה אפילו סטירה. ונגיד היתה איזו הצגה ואחרי חצי שעה אמא אני אוהבת אותך ואני ישר שואלת אז למה את עושה בעיות?
זה מאוד קשה במיוחד היחס שלה אליי אבל אני מנסה להתעלם ומקווה שיום אחד זה יעבור לה.
וכל זה עוד מלפני שילדתי מה יהיה אחכ אלוהים יעזור לי

תודה לכולכן, אתן מדהימות וכמו תמיד נותנות את מירב התמיכה, החיבוק והמילה החמה והחכמה לעידוד.

שכבתי במיטה בחדר וחשבתי חשבתי חשבתי - הגעתי למסקנה שהיא לא עושה את זה בכוונה - שהיא באמת אוהבת את נועם ואיכפת לה ממנה - אני פשוט חושבת שבגלל שהיא ילדה כל כך כל כך נמרצת (היפר אקטיבית אם יורשה לי לחרוג שוב) - אז הפעולות שלה לא עדינות כמו של ילדים אחרים או כמו שצפוי שיהיו. היא רוצה להצחיק את נועם אז היא קופצת על המיטה וצועקת. היא רוצה להרגיע את נועם אז היא מנדנדת חזק את הטרמפולינה, היא רוצה להראות לנועם אהבה אז היא מחבקת אותה חזק ומקווצ'צ'ת אותה.
ואני לא רוצה להפסיק אותה -אני רק רוצה להסביר לה שאפשר יותר עדין ויותר ברגש - בלי לפגוע בה, אבל כל מילה שלי היא ישר מתחילה לבכות כאילו פגעתי בציפור הנפש העדינה ביותר שיש

נשמע שאת מאבדת את זה לחלוטין

סיון זה מזכיר לי את אורי כשאדר נולדה..
כולו רצון טוב ואהבה, אבל בלי עדינות בכלל.
היה מנשק אותה ומשאיר אותה עם גוש של רוק על הפרצוף, הוא לא היה עדין בכללללל....
מצטרפת לבנות, ומוסיפה-
היא בודקת מחדש את כל הגבולות המוכרים לה. היא מבינה שהשתנו סדרי עולם,
ועכשיו היא בודקת את כללל מה שהיא הכירה. ולכן צריך בעקביות לשמור על הגבולות שהיא מכירה,
לא לרחם עליה- כי אז היא תחשוב שיש סיבה לרחם עליה.
ברגע שהיא תראה שכל הגבולות שלה הם אותם גבולות, שאמא ואבא עדיין פה בשבילה (גם אם קצת פחות), שהחיים נשארים ככה, היא תרגע.
זה באמת לא אשמתה, ואני מבינה אותך זה באמת יכול לחרפן,
אבל זה עובר מהר כל כך!!!
mikimiki- "יוסי נותן לה סטירה אם צריך? "
מתי צריך?

[
[URL=http://www.siz.co.il/]

מיקמיק ממי אנחנו בחיים לא הרמנו עליה יד ובחיים לא נרים
זה משהו שלא יקרה אצלנו אין סיכוי.
ולדעתי את צריכה גם לעצור את יוסי מלעשות כן - זה דבר מאוד משפיל כלפי הילד.

אני מנסה לברר עכשיו על חוג אחר - בעלי פשוט אומר שאם נרשום אותה לחוג ספורט אז לא עשינו בזה שום דבר וזה רק ילמד אותה עוד קפיצות והשתוללויות.
ציור, ריקוד לא כל כך יעניין אותה את האמת.

מיקימיקי - מצטרפת לזוהר בשאלה.
ועוד שאלה - אם היא אומרת שהיא אוהבת אותך - למה את ישר תוקפת אותה ב"למה את עושה בעיות"?

ההתחלה לא פשוטה ... יש נק' אור שזה עובר .
אמרו כאן דברים נכונים וחשובים

טוב,אני חייבת להדגיש משהו.
כשאמרתי "גבולות",לא התכוונתי בכלל ליד קשה או לעונשים,ובוודאי לא חמורים.
אני חושבת שגם כתבתי גבולות והרבה חום ואהבה והדגשתי שזה לא סותר.
גבולות בריאים ונכונים נבנים,לא נכפים בצורת עונשים,הילד מוושפל מכך,כל הכוח שלו נלקח ממנו ותחושת הזעם בתוכו רק מתעצמת.
מבחינתו,אולי ניצחת אותו בקרב,אבל הוא עוד ינצח במלחמה....הוא "יחזיר" אחר כך את הפגיעה שלו בכל מיני דרכים יצירתיות.....אבל לא זו הנקודה שלי.
ראיתי כמה פעמים שסופר נני יעצה במקרים כאלו בשעת מעשה פשוט לא להתייחס לילד הפוגע,לא לעשות מזה עניין גדול,לומר לו בתוקף(תוקף לא אומר הרמת קול)
משהו כמו-אמא לא מרשה להרביץ או מה שתחליטו ולהרחיק את התינוק.
בגיל הזה גם אין הרבה מה לנהל איתם שיחות של-כנגיע הביתה תתנהג בצורה x אם לא אז יקרה y.
התפיסה שלהם לא מספיק רחבה בשביל זה,ומעבר לזה,זה מספק את הדלק הלא נכון...זה שם הרבה משקל על ההתנהגות השלילית,ומצד הילד העיקר היחס היחידני כלפיו,לא אכפת לו כ"כ איזה יחס....
בקיצור,להעמיד גבולות באופן של חזרה קצרה וממוקדת על מה שלא עושים,כן להרחיב במה כן ואיך,ופשוט לא לאפשר להתנהגות הפוגעת מקום,עד כמה שניתן....

אוף,סיוון,אני מגיבה כמעט רק לך ותמיד יוצא לי ארררררררררוך.....
בהצלחה יקירה,כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה על אמת,לכל המשפחה.
אגב-שמעתי על אמא למשפחה ברוכת ילדים שתלתה במקום בולט בבית תמונות של הילדים ברגעים הכי מתוקים וממיסים שלהם,וכל פעם שהתנהגו בצורה שהוצאיה אותה מהכלים היא פשוט הלכה להסתכל כמה דקות על התמונות האלה,להזכיר לעצמה את כל הטוב שיש בהם וכמה היא אוהבת אותם