חייבת לשתף אתכן קצת - הריון ולידה

קודם כל סתם פנינה עכשוית של להב
מהבוקר אנחנו מחוץ לבית - בבוקר אולטרסאונד פרקי ירכיים עם נועם (תקין) ואחר כך נפגשנו עם ירדן ואגם לגימבורי בקריון ארוחת בוקר צהריים בקיצור יום כיפי ארוך ומעייף. והרי הפנינה:
אני- "יוווו איזה יום מעייף הלכו לי הרגליים"
להב- רצה אלי בהיסטריה "אמא הנה הרגללים שלך. לא ראית אותן? את מבולבלת נורא"

חחחחחחחחחחחחחח הרסה אותנו מצחוק - אין על התמימות הזאת.

ולשיתוף:
אמנם ילדה שניה ויחסית אני הרבה פחות לחוצה והיסטרית אבל יש משהו שדי מטריד אותי. אני משתדלת לשים את נועם על הבטן כל יום קצת (עד שהיא מתחרפנת חחחח) והיא פשוט לא מצליחה להרים את הראש - זה ממש ממש קשה לה. ולא עוזר גירויים ולא עוזר שאני שמה לה בובת זחל ארוכה בבית החזה לעזור - קשה לה נורא.
בנוסף הראש שלה כל הזמן מסובב ימינה. העירו לי על זה ואני מנסה הכל משנה לה תנוחות מזיזה לה מנסה לגרות לכיוון השני ופשוט כלום לא עוזר גם זה ממש קשה לה.
גם כשהיא כבר מצליחה להזיז את הראש לצד השני זה עם נטייה רצינית אחורה ולא באמת לצד שמאל (מוכנה להראות תמונות כדי שתבינו את כוונתי)
יש לי תחושה שיש לה ממש קשיון בעורף ובחגורת הכתפיים ושום דבר שאעשה ברמת היכולת שלי לא יעזור.
האם מוקדם מדי להילחץ? האם כדאי שאדרוש סיוע מקצועי מעכשיו ובלי להמתין שמישהו יציע? ואולי בכלל זה עדיין הגיוני בגילה?
מה דעתכן?