אני מתביישת לשאול, אבל בכל זאת אשאל, אשמח לתגובות. - הריון ולידה

ברור...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

הייי, אני לא חושבת שהבעיה היא בילדים אלא בהורים שלא מגיבים במצבים מסויימים אצלי הבעיה היא עם אחיין של בעלי ילד באמת מקסים גדול מיובל בשנה הוא בן 3 ויובל עוד מעט בת שנתיים הוא מדי פעם מחטיף לה צובט עוקץ וההורים שלו לא ממש עושים עם זה משהו וזה הכי מעצבן שיש בא לך גם להביא לילד בוקס וגם להורים שלו למזלי אנחנו לא מתראים איתם הרבה אבל בפעמים שכן אני עם היד על הדופק מעירה לו מרימה גם את הקול אני מניחה שאם המפגשים היו בתדירות גבוהה הייתי יוצאת על ההורים שלו
[/]

הנושא מוכר וכואב

אצלנו משנה לשנה זה יותר גרוע, הילדים פשוט איך להגיד זאת... וואחשים...
ההורים חברים מאוד מאוד מאוד טובים, והמשפחה... זה משפחה....

קורה
אנחנו פשוט נמנעים מפגישות משותפות / דואגים שהפגישות יהיו קצרות
או שאני פשוט דואגת להפריד את הילדים שלי מהילדה הבעייתית..
וזהו

ושזה משפחה.....?????????

כן, מוכר! הבת של קרובי משפחה שלנו.
כשהבן שלי היה קטן הוא היה סובל ממנה חבל"ז.
לא הייתי מעירה, פשוט לוקחת את הילד שלי ומעסיקה אותו במשהו אחר.
אבל הוא היה ממש קטן, אז זה היה קל.
היום כשהוא או-טו-טו בן 4, היא עדיין מנסה להציק לו, אבל הוא ממש-ממש לא פרייר

למזלי, לא.

כשאנחנו מעירים.... ההורים נהיים יותר וואחשים מהילדים... אין עם מי לדבר...

לומר לך את האמת? אני פשוט מנסה לצמצם את המפגשים האלה. זה גורם לי כזאת מצוקה שזה פשוט לא שווה את זה... מה גם שהילדים שלי נוטים לחקות אחר כך את ההתנהגות הוואחשית הדוחה הזו - שזה עוד יותר מעצבן אותי
אין מה לעשות - פשוט להיפגש כמה שפחות
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

דיברתי על משפחה...
כמו שכתבו לך- עיקר הבעיה זה ההורים שלא 'כפת להם והם לא מעירים
והפגישות הופכות לבלתי נסבלות

אז פשוט ממעיטים בחיכוכים - אני נגד להעיר, מעדיפה לא להסתכסך

בעבר האחיינית של בעלי היתה מתנהגת ממש לא לעניין . זה התבטא בעיקר בפינוק יתר ,רכושונות ותוקפנות מילולית ... כשראיתי שגיסתי לא מעירה לבת שלה התחלתי להעיר בעצמי .
לאחרונה הבנים שלי התחילו להבין את חוקי המשחק והם מאוד אגרסיביים כלפיה

זה לא שאנחנו לא סובלים את הילדים, אבל כן יש קרובים שההורים שלהם פחות מעירים וזה מאוד מציק

אנחנו מעירים אם זה לא פוסק הבעיה היא שכמו שכתבו, אנחנו לא ההורים שלהם אז לא תמיד מתייחסים למה שאנחנו מבקשים. ולפעמים אפילו עושים עוד יותר דווקא

אבל זה לא ברמה שאי אפשר להיפגש

תמר
הבלוג שלי

http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=myscraps

אצלנו זה נהיה ברמה שאי אפשר להיפגש, וכן.... הילדים פשוט בלתי נסבלים....

נגה יקירתי,
זה לא בעסה, זה מזל גדול!!!!!

כן... יש לנו.....

אנחנו נמצאים בצד השני לדעתי

------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מילנוש מאמי שלי. זה 2 דברים שונים. מדובר על ילדים חסרי ערכים ותרבות ללא גבולות שיש להם הורים יותר קקות מהם. את אמא נדירה מדהימה משקיעה ואוהבת. שקד זכה!!!!

לנו יש חברים מאד קרובים שהילדים שלהם מתנהגים כמו קופים בג'ונגל שאלוהים יסלח לי, רצים..משתוללים בלי גבולות...חוטפים צעצועים מהבן שלי...הורסים... קופצים על רהיטים, שוברים דברים, שופכים דברים, מלכלכים כל דבר........פשוט סיוט וסכנה לריהוט ולשלמות הקירות בבית שלי
וההורים א-ד-י-ש-י-ם.....
גם אני לא יודעת מה לעשות, הם כל הזמן רוצים לבוא אלינו וכל ביקור מסתיים בנזק כלשהו ובתחושה כללית של סטרס שלא ישברו עוד משהו וכו'.
ההורים ממש לא מציבים גבולות וכשקורה נזק התגובה שלהם מינימאלית
אני ובעלי מרימים את כל הבית לפני שהם מגיעים
האמת? אני מרגישה שזה הרחיק אותנו מהזוג המקסים הזה ונורא חבל
כשאנחנו הולכים אליהם- הם מתנהגים באותה צורה אבל הבית שלהם מותאם לצרכים שלהם.....
אין לי מה לומר לך, תנשמי עמוק ותשתדלי מראש להקטין חיכוכים - לתת להם משהו להתעסק בו, לדאוג שלא תהיה קנאה בין הילדים (למשל לא להשאיר בהישג ידם צעצוע קרוב לליבם שיש רק אחד כזה או משחקים בו לבד..)

ואוווו. אמא לה. את מתארת בדיוקקקקקק מה שקורה אצלנו. זוועה!!!!
זה ממשששששש המקרה שלי אחד לאחד!!!! וגם לי זה חבל שזה גורם לריחוק
מההורים כי אותם אני מאודדדדדד אוהבת.... המשפחה נשארת משפחה.....

העלית לי חיוך על הבוקר.....
מצחיק שאין פתרון אבל עצם זה שיש לנו אותה בעיה נורא חיזק אותי...חחח
זה נשמע כאילו ענין של מה בכך, אבל אין שבוע שבו הם לא מזמינים אותנו לבוא אליהם, או רוצים לבוא אלינו, תכלס אצלנו הבית והגינה הרבה יותר קורצים להם וכל פעם מחדש זה סיוט....
עכשיו הזמנו סלון ופינת אוכל חדשים, עלה לנו הון תועפות - בחיים לא הוצאתי כאלו סכומים על ריהוט - ואין לי בעיה עם הבן שלי כי הוא ילד עדין ורגוע ומבין כשמסבירים לו. אשכרה הפחד שלנו הוא מה יהיה כשהם יגיעו - אנחנו אשכרה מדברים על זה אני ובעלי. הבעיה היא לא הילדים, אם לי היה ילד שובב ומתפרע הייתי מחזיקה אותו קצר כשהולכים לבית זר ושומרת כל רגע לפני שהוא הורס ושובר משהו.
ההורים שלהם באים אלינו, משתקעים בספה כאילו יצאו לחופש....לא שומעים את הצרחות, לא רואים את ההשתוללות....אני ובעלי מעירים לילדים שלהם וכל שניה פוקחים עין לאן הם הולכים ומה הם עושים...
וכל פעם שנשבר משהו (תביני הם כבר שברו לי כמה דברים בבית!!!!!!!) אז ההורים כאילו כועסים אבל זה לא דרסטי ברמה של "אנחנו הולכים עכשיו בגלל מה שעשית" או להעניש אותם וכו'.
שלא לדבר על זה שהילדים האלו פותחים ארונות בלי רשות, מוציאים ממתקים, עוגיות וחטיפים ואוכלים לפני האוכל - הבן שלי רואה וכמובן רוצה גם...
חגיגה שלמה
סליחה שתפסתי טרמפ על השרשור שלך כדי לחפור על החברים שלנו....
פשוט נורא מזדהה חשבתי שזו בעיה שרק אני מכירה מקרוב....
אולי זה אותו זוג?חחחחחחחחחחחח

גם אצלנו הגינה עושה חהם את זה!!!! טוב באמת אולי זה אותם חברים חחחחחח.
הם באים לנפוש על חשבון העצבים הממתקים הגינה והסבלנות שלי.... הזוי.....
האמת שאנחנו לא התראינו כבר כמעט חודש בשל הפוגרום האחרון שארע אצלנו.
ואת יודעת מה? ככה הכייייי טוב. איבדנו אולי אותם. אבל מצאנו חזרה את השקט הנפשי
והרוגע. והבנות כשהן איתן נדבקות בפראות שלהן.... סוף סוף הן חזרו להיות בנות...

וואו!!!
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

לי יש בעיה אחרת עם קרובי משפחה....

הבן של גיסי וגיסתי הוא ה"נכד הבכור", על כל המשתמע מכך -
קונים לו צעצועים, מותר לו הכול, הוא מפונק, ועוד כל מיני כאלה.
בגלל שהוא עושה בעיות סביב אוכל, אז הסבתא מעודדת אותו לאכול, נותנת לו מחמאות כשהוא אוכל הרבה, מקפידה לקנות לו ולאחיו שני צעצועים שונים (אם קונה) ובעיקרון רוקדת סביב החליל שלו. (הריקוד לפי החליל קורה גם עם אבא שלו - אבא שלו מנהל את הענינים אצלם בבית...)

הבת שלי, כולה חצי שנה הפרש יש ביניהם אבל היחס אליה שונה בעליל.
אם הבנים קיבלנו שני צעצועים שונים, היא תקבל צעצוע אחד אותו היא תאלץ לחלוק עם אחותה (כי בגיל 3 אחותה "מפגרת" ולא מבינה שום דבר (היא לא מדברת ברור) - זה משהו לשירשור אחר....)
אם היא תעשה בעיות סביב אוכל, אז יאמרו לה "נועה תאכלי וזהו", אם היא תרצה לשבת על הכיסא המסתובב של המחשב והבכור יבכה בגלל זה יגידו לה "תוותרי לו".
אם נועה תעשה הצגה במהלך האוכל, אני ואישי הפרטי ישר נקח אחריות, לא נתעלם ואם נתעלם זה רק אחרי שכבר ניסינו הכול אבל אם זה יהיה הבכור, ההורים יתעלמו והסבתא תקרקר סביבו כמו תרנגולת ותפתה אותו לאכול/להתנהג יפה וכו'...
וכן, אני לא אוהבת אותו, קשה לי לאהוב אותו כשאני יודעת שהוא זוכה ליחס מועדף מול נועה, קשה לי - זאת הבת שלי וזה איזה ארחי פרחי מהרחוב מבחינתי שזוכה לאהבה יותר גדולה רק כי נולד חצי שנה לפניה....... וזה הופך אותו לנרקסיסט קטן ומגעיל.