שאלת חינוך - הריון ולידה

אותה בעיה אצלי. אשמח לתשובה

זו ממש לא השיטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין בכלל שיטה!
כל ילד הוא שונה.
מה שמתאים לאמא אחת לא מתאים לאמא אחרת! את צריכה למצוא את הדרך שלך ! למצוא את עצמך בתור אמא ומה מתאים לך . תקשיבי לאינטואיציה שלך....
את מרגישה שהוא קטן וזקוק לחיבוק.תחבקי. הוא ישן על הבטן .תני לו. קשה לו להרדם ורק אחרי בכי ועל היידיים שלך תני לו. זה לא הזמן לחנך. לא אותו ולא אותך. הוא לא מחנך אותך הוא מבקש עזרה ,הוא מבקש שתתני לו את הצרכים הבסיסיים שלו .אלו דברים שהוא זקוק להם. הוא תלוי בך ורק בך. למה לגשת לתינוק רק כשהוא מתחיל לצרוח ולא לפני זה? למה לא למנוע את הצרחות של חצי שעה מראש? למה למשוך תינוק ברעב? כדי לרווח את הארוחות? מישהו מאיתנו היה רוצה לשבת רעב כי מישהו אמר שזה עדיין לא הזמן לאכול? אני לא חושבת...!!! אז למה לעשות זאת לתינוק שתלוי בנו?!

מאיה.

בקיצר הנקודה שלי . פשוט יש תינוקות שיש להם אופי יותר נוח ! מה לעשות.
נשאר רק להשלים עם זה ולחכות שזה יעבור . ללכת לפי הרגשה הפנימית מה שמרגיש לך נכון ולא פוגע לא בך ולא באוזניים שלך ושל השכנים שלך

לחברה שלך נולדה תינוקת באופי אחר מהבן שלך, זה הכל.

אני בספק אם היא היתה רגועה ושלווה בגלל שהיא "חינכה" אותה. לפי מה שהבנתי היא עוד לא בת חודשיים...

גם הגדול שלי היה יחסית רגוע ושליו והיה ישן לי 3 שעות כשהייתי מטיילת עם חברות (מאוד אהב לישון בעגלה) והן כל הזמן ציינו איזה כיף שהוא רגוע כ"כ.
זה לא בגלל שחינכתי אותו. זה פשוט הוא! היה מתעורר לאכול, ער קצת וחוזר לישון.

ובגיל הזה אני כן חושבת שצריך להתייחס לבכי, אולי לא לכל ציוץ אבל אם את שומעת שהבכי לא נרגע, מתחזק, אז ברור שלגשת, להרים, להרגיע

יש עוד זמן לחנך אותו, בינתיים הוא זקוק לחום ולמגע שלך, כמו שכתבת

שיהיה בהצלחה



אשמח אם תצביע עבורי בתחרות תפירה. "תמר – כרית פו הדב עם בד תפוחים"
אפשר מכל מחשב וגם מהנייד! זה לוקח דקה, תודה

http://www.avonlea.co.il/index.php/holiday-contest-voting

אני זוכרת שסבלתי מאוד בחודשיה הראשונים של אוולין
היא נרדמה רק בידיים ורק ב 1-2 בלילה.
לא ישנה במשך היום יולר מידי ותמיד רצתה ידיים
איך שאמא שלי הייתה נכנסת הביתה היא הייתה לוקחת אותה לידיים ומאז בכלל הילדה רואה את סבתא היא היסטרית..
בקיצור אני בדקתי מה אפשר לעשות כדי שהיא תפסיק להירדם אצלי ויותר גרוע-לישון איתנו.
ומצאתי כתבה או דיון..לא זוכרת..שם נאמר שבגיל 3 חודשים התינוק יכול להירדם לבד..לפני זה לא צריך להתעק/.
לגבי הבכי אני עם חברה שלך... אסור לתת לילד לשלוט בכם..כי עכשיו הוא קטן ולא עושה בלאגן ואז הוא יגדל ויהפוך למלך הבית..לא לנסיף..יסובב אתכם על האצבע הקטנה..ואז יהיה יותר קשה לחנך מחדש.
פשוט הוא כבר רגיל שאתם ניגשים אליו מיד אז בגלל זה הוא נכנס להיסטריה..
מה שיש לי להציע זה כל פעם למשוך את הריצה אליו בעוד כמה שניות..עד שתראי שהוא כבר לא כזה היסטרי ונרגע מהר עם ההרמה שלכם.
אני לא עשיתי כך..כי למזלי הרב איך שעברנו מבית הוריי התינוקת פשוט השתנתה ונהייתה לגמרי עצמאית בהעסקת עצמה..
אבל זה הדבר היחיד שעולה לי לראש.


דברו איתי בפייסבוק

שירה
אני חושבת שזה קשור להרגלים הראשונים
למה שהוא התרגל בהתחלה
אני זוכרת שאמרת שהוא ישן רק על הבטן ממש על ההתחלה- אמא שלך היתה איתו
וככה הוא רגיל
אין בעיה שיישן על הבטן
ואז תהפכי אותו כשהוא כבר בשינה עמוקה (אלא אם כן את מוכנה שהוא ישן על הבטן)

אני לדוגמא דומה לחברה שלך- לפעמים הדס נרדמת בעצמה.
כבר שנולדה נמנעתי מראש מנענועים על הידיים
ומנענועים בעגלה
(אני מדברת על שינה בלבד , כמובן שהיתה על הידיים והיו פינוקים וחום ואהבה)
ידעתי מראש שאני לא רוצה להשתעבד לזה
וידעתי מראש שבעתיד אני אסבול מזה
(והנסיון של המעון עזר לי מאד בזה)
לכן מהתחלה
ניסיתי להרגיל אותה לישון בעגלה /מיטה על ידי ליטופים, דיבור רך
כמובן אם היא בוכה או עצובה מרימים ומחבקים
אז שוב מחזירים למיטה ברגע שנרגעים

ולפעמים היא היתה נרדמת אחרי הציצי כשאני עושה לה גרעפס
שזה סבבה, כי זה בלי נענועים
ככה , איך שהיא היא נרדמת
ואז פשוט אני מניחה אותה במיטה

וכמובן- אני לא אומרת שכל יום זה מושלם
והכל הולך חלק
עובדים על זה קשה
בעלי תומך בי ויודע שאני מבינה בנושא הזה ולכן זרם איתי מהתחלה
הוא בעצמו רצה להרדים בחיבוקים ונענועים- אמרתי לו למה?? כשהיא תיהיה בת שנה , שנה וחצי וקצת יותר כבדה- אתה גם רוצה שהיא תיהיה על הידיים או עדיף במיטה?
הוא לא חשב על זה-
ברור, הכי כיף שהיא קטנה זה לחבק ולכווץ אותה...

ונכון היא אמרה
שלא בכל בכי לרוץ
תלוי כמובן איזה בכי
בכי של קיטור או בכי מטורף
ותנסי לא ישר להרים
אלא קודם לדבר- ולגעת בבטן או בגב להגיד : "אמא פה"- בקול רך

זה קשה שירה מאמי
אבל אין מה לעשות
עכשיו חייבם להיות חזקים על מנת שבעתיד יהיה קל יותר!

אז כל היום על הידיים זה בסדר? אני כבר מבולבלת.
אם הוא כל היום לא רגוע ובוכה אז כל היום הוא יהיה לי על הידיים.
אין לי בעיה לחבק את הילד שלי כל היום, שלא תבינו אותי לא נכון, אני פשוט חוששת מההתמודדות של אח"כ.
מה יהיה בגיל 3 חודשים אם אכניס אותו לתינוקיה?
אני לא רוצה להרגיל אותו לפינוק יתר - השאלה אם בגיל הזה קיים פינוק?

ראיתי שיש פה בנות שגם לא ניגשות אחרי כל בכי
רק אחרי בכי רציני יותר.
אבל איך שנהוראי מתחיל להתבכיין אני יש רצה אליו

אוקי, אז לחכות קצת עם הבכי ...

אני פשוט מעדיפה להרגיע בהתחלה
מאשר לתת לו להכנס לבכי ולהרגיע חצי שעה
שוב, בשביל לא לראות אותו בוכה ונעלב מהיחס שלא נתתי לו

אבל אנסה

אני מסכימה עם כל מילה שמאיה כתבה!
אין פה מה נכון ומה לא נכון. כל תינוק הוא אינדיבידואלי, אל תעשי השוואות אף פעם -
לא בהנתנגות ולא בהתפתחות ופשוט תזרמי איתו - את האמא שלו ורק את
מכירה אותו הכי טוב בעולם!

לא
לא אחרי כל בכי רצים

היתה לי חברה שביקרתי אותה כשעוד הייתי בהריון
שתינו למדנו חינוך
הילדה היתה במיטה (בת 4 חודשים)
עשתה "אה... אווו.. אוווו"- כמו מלמול יחד עם קיטור
האמא רצה אליה
אני אומרת לה "למה את רצה????"
"היא בוכה"- היא אומרת לי
"לאאאא- היא ממש לא בוכה!!!!"
היא שואלת- "זה לא בכי?"
אני אומרת לה "לאא-- חכי קצת, אולי היא תרגע לבד..."

בכל אופן- אחרי כמה ימים היא אמרה לי תודה
כי היא היתה אומרת שהיתה רצה על כל פיפס ולא היה זמן לעשות פיפי אפילו
ועכשיו- יש לה!

בנות אני לא מנסה להשוות את נהוראי לאף תינוק
מאז ומתמיד התמודדתי עם הבכי, השאלה שלי הודגשה יותר כשראיתי תינוקות אחרים
שאולי אני אשמה? אולי אני עושה משהו לא בסדר?
הילד לא רגוע וזה מדאיג אותי ...

אנסה את העיכוב עם הבכי, אולי יקרה נס ואצליח להרגיל אותו להרדם לבד
להעסיק את עצמו

לא קראתי את כל התגובות
אבל הילד שלך בן חודש וקצת הוא עדיין קטן
אומרים שעד גיל 3 חודשים - 4 חודשים הם לפעמים עדיין צריכים את התחושה של הרחם
ואת האמא שלו וכנראה שאת מחזיקה אותו זה מה שמרגיע אותו
אני בדעה שאיש איש באמונתו ..
אני לילדים שלי לא נותנת לבכות אני חושבת שאם תינוק בוכה הוא זקוק לנו במיוחד בגיל הזה

את יכולה לשים אותו בלול ושים לו מוביל עם מוזיקה לתת לו גירויים נוספים
את תראי שאם הזמן הוא פחות ופחות ירצה ידים

שירה אין נכון או לא נכון בהורות!!!!
תנסי דברים ותראי אם זה מתאים לך בכלל . לדעתי אני כבר שומעת(קוראת) סוג של ידיעה שזה לא מתאים לך ולא בשביל ולא לבן שלך .את צריכה ממש לאמין בשיטה הזו ולהיות שלמה עם זה . אני לא מאמינה ולכן לא הלכתי בדרך הזו.
אם יורשה לי אני אספר לך מה אני עשיתי בגיל הזה .
אם איתמר בכה הרמתי אותו ונתתי ציצי ,הרגעתי אותו ושיחקתי איתו . חיבקתי וליטפתי . נתתי לו ביטחון שאמא שלו תמיד שם בשבילו .... בגיל הזה הרדמתי עם ציצי לידי במיטה .נשכבתי לידו והנקתי ...נרדמתי יחד איתו . ישנתי טוב הרגשתי את הנשימה שלו ואותו לידי . הייתי רגועה. היו רגעים קשים ללא ספק עם המון עייפות ,אבל בעיקר הרגשתי שאני עושה משהו שמתאים לי. לאחר גיל 3-4 חודשים הוצאתי את איתמר מהמיטה שלי,זה לא היה לי נוח כבר . התחלתי להרדים בידיים .נשברתי אחרי פחות מחודש. היה לי קשה ,כאב לי הגב! ובהנקה הוא לא נרדם יותר. אז התחלתי תהליך הרדמות במיטה שלו . עם ליטופים תפיחות ,עם הרם הורד בשלב מאוחר יותר .הילד בן 3 והוא ישן במיטה שלו נרדם לבד ללא בעיות וישן לילה שלם מגיל 10 חודשים מאז שהוא היה מסוגל לשתות מים לבד מהבקבוק שלו . הוא ישן איתי בחדר עד גיל שנתיים וכמה חודשים עד שהייתי מוכנה לשחרר ! ילד בטוח בעצמו ובאמא שלו ,ואני בטוחה בדרך שלי ובאמהות שלי. אז את מבינה שכל אחת ושיטה שלה והורות שלה. אגב ועוד משהו הוא ינק עד גיל 3 . עד גיל 4 חודשים היה על הנקה מלאה ! ואף פעם לא קיבל בקבוק לא כדי שישן יותר טוב או מכל סיבה אחרת. אחרי שהתחיל לאכול מוצקים לא הייתה שום בעיה להשאיר אותו גם עם סבים וסבתות ללא הנקה לכמה שעות ,מגיל שנה הוא למד שלא יונקים ברחוב ,אלא רק בבית .... לא ראה טלוויזיה עד גיל שנתיים ,ולא היה בלול אפילו לא שעה. הוא ישב במנשא ,ואוהב עגלה....

מאיה.

אז נעמה היתה תינוקת-רזה (ירדה מאוד במישקל בביה"ח),עם גאזים אח"כ בבית.
לא-נינוחה ורגועה..ייתכן בגלל מצוקת-הלידה שעברה בלידה.

לא היה לי מספיק חלב,שאבתי,הנקתי ובקבוק...ככה 3 חוד'..

הייתי איתה עליי 3 חודשים,על-הידיים ועל כדור-פיזיו ישבתי.
אפילו לא-רציתי מנשא,כי חשתי שזה לא-נוח לה, כי על-הידיים מגוונים את התנועות בכל-פעם בהתאם לרצונה..

העדפתי אותה על-הידיים 3 חודשים..שמתי מוסיקה-נעימה (נעימות-קלאסיות) וניסיתי להרגיע את האוירה בבית כמה שיותר. מי שלא-היה רגוע,לא-נכנס!

היה לה צורך במגע כל-הזמן...אומרים,שגם כך ישנם תינוקות,שחודשים אילו מרגישים להם כמו ההמשך ברחם בפנים...

הבית הוזנח,אני לא-השקעתי בעצמי,הכל הוזנח...זה ברור..

נתתי לה הכלללללל והרווחתי אח"כ בגדול,ילדה רגועה,עצמאית,חייכנית ונעימה.

היום,ילדתי,מלכה! חמסה..כנראה בזכות הטוטאליות של ההתחלה.
נתתי לה בסיס-איתן,ללא קיצורי-דרך והיא גומלת לי על-כך ברוך-השם.

היא עצמאית,אוהבת להתרוצץ,אוהבת לישון לבד,עצמאית,לא על-הידיים..ברור שלעיתים כייף לה סתם ככה על-הידיים,אבל זאת לא-מגמה שיטתית אצלה,ידיים..

לגבי-בכי,היא גם לא-מייד צורחת,היא מהמהמת וכו'..שמה לעצמה לבד מוצץ..(כבר בגיל כזה)...
אני השתדלתי לא-לקפוץ בבהלה,בהיסטריה כשהיא היתה בוכה ובשנייה-הראשונה לקפוץ לעברה בבהלה..עבדתי על-עצמי לבוא רגועה ועם שלווה ותינוק קולט הכל..
וכשהייתי באה,הייתי באה בנחת..וזה שידר לה גם נחת..

זאת היתה השיטה אצלי וזה עבד מצויין,חמסה..היום אני מבינה,שהמגע-הטוטאלי הזה 24 שעות עשה את שלו.

דווקא יצא לי לראות ילד כאן בשכונה,שאימו הצהירה,שרצתה זוגיות,פרטיות,העבירה את הילד שלה לחדר משלו לקראת גיל 3 חוד' ואח"כ נאלצה לקחת יועץ-שינה,שבישר לה לחזור לישון ליד תינוקה,לשים מיטת-אורחים בחדרו..
הילד היה זקוק לה,למגע שלה...היא לא-האמינה במגע,אלא מווסת ובהקצבה..
והיום...היא עדיין משלמת מחיר על לילות לא-רציפים..

הלכתי לפי-החושים שלי ולפי מה שחשתי שמתאים לנעמה.

ברור לי,שאימהות אחרות מצליחות בשיטות אחרות..
פשוט זאת היתה השיטה שהצליחה בדיעבד עם נעמה,להיות טוטאלית איתה במגע בהתחלה.

היי,

אני גם חושבת שזה מאד אישי...
אני כיולה לספר לך שעם ילדיי שלי ממש לא רצתי על כל בכי, גם כי אין אפשרות- הם שניים.. אז תמיד יוצא מצב שמישהו מחכה קצת יותר.., וגם כיוון שזו הדרך שנראית לי נכונה, ואני מקווה שגם עם התינוק החדש אצליח בעז"ה לנהוג כך...

מצד שני- יתכן שאם נהוראי היה הבן שלי הייתי נוהגת ההפך..כיוון שזה מאד תלוי באופי של התינוק, בסוג הבכי, בתחושות שאת עצמך מרגישה באותו רגע.. אל תשכחי גם שהוא נורא קטן.. מגיל 3 חודשים תתחילי להיות יותר "קשוחה"

אני עד היום ניגשת לדור בכל פעם שהוא בוכה.
לא מסוגלת אחרת (וייסלחו לי כל הלוחשות למיניהן)

כמובן, כזאת אני. לא יודעת אם מתאים לכל אחת.

מיכלי_פה - זה לא עניין מדעי - כמו שכתבתי, אני כן ניגשת בכל בכי, קטן כגדול.
זה ממש אנידבידואלי.

על כל פנים, שירה מתוקה, חסל סדר ריגשי אשמה! כל תינוק עם המזג שלו..

ואני רק יכולה להעיד מהיכרות-אישית,שחמסה-ענקית,דורצ'וק של אלינורי לפי הלוחשת,הוא מהטיפוס: תינוק-מלאך, חייכן,עצמאי בשטח,פשוט קסם של תינוק.

אלינור אמא למופת בעיני והינה,דוגמא לאמא שלא-נותנת לילדה לבכות ומיד ניגשת אליו וחמסה,אני באמת לא-ראיתי אותו בוכה..

אז גם כאן,הנוסחה של מגע בשפע,עבד!

ישנו עוד-פרמטר,אצלי כשנעמה בוכה,היא מייד נירגעת עליי או על בעלי (לא-ממשיכה לבכות הכוונה),זה גם מדד לביטחון,שההורים בשבילה תמיד בכל-מצב!
אז היא בכלל לא-צריכה לבכות הרבה,זה מה ששידרנו לה מאז שנולדה.

המון-השקעה,מודה,אבל שווה כל חיוך וכל צחוק,חמסה.

שירה אני בטוחה שאת תמצאי את האמצע הזהב שלך!!!
זה תהליך ! אנחנו לא נולדות אמהות . אנחנו יולדות והופכות לאמהות וזה תהליך שחייבים ללמוד אותו. תהיי בחברה של אנשים שתומכים בגישה שלך ועוזרים לך ולא מבקרים אותך או מנסים להראות לך שמה שאת עושה הוא לא נכון . במיוחד תזהרי מאותן "חברות" שרוצות לתת לך הרגשה שהן יותר טובות ממך בהכל! את אמא מדהימה. ואין בך שום דבר לא בסדר! את מגדלת את הילד שלך לפי מה שמתאים לו ולך . אם את יודעת שהוא יצרח חצי שעה אם לא תרימי אותו ,אז תרימי אותו ,זה לא משנה מה אמא אחרת עושה במצב כזה כי נהוראי הוא הבן שלך ולא שלה. תקשיבי לצמך. תני לרגשות שלך להוביל אותך אין עדיין שום מבוגר שנרדם בנידנוד על הידיים של הוריו או חיל שהלך עם ציצי של אמא שלו לצבא . תראו את הפרק של ארץ נהדרת על דיאדה זה היה פשוט קורע .

מאיה.

http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/770e3d99ade16110&subChannelId=f7265d50c4ace210VgnVCM2000002a0c10acRCRD&vcmid=4b363f7159ace210VgnVCM2000002a0c10acRCRD&Partner=facebook_share

מאיה.

אני בדעה של מאיה

מאיה אנחנו כל כך דומות

אגב שירה אם את דואגת לגבי מעון . אז יהיה בסדר. תינוקות וילדים יודעים טוב מאוד להפריד בין בית לגן .
בגן איתמר לא נרדם ללא ליטוף , כי זה מה שהרגילו אותו בגן שיושבים לידו ומלטפים . לי זה ממש לא משנה . בבית הוא נרדם לבד בחדר שלו עם סיפור ולילה טוב :) אז אין שום בעיה תפנקי בבית כמה שאת רוצה!

כל אחת והגישה אחרת
וכל אחת תעשה מה שנוח לה

את תלמדי גם עם הזמן מתי הבכי אמיתי או פינוק

תראי לא קראתי את כל התגובות פה של הבנות,, אני אומרת לך אך ורק מה שאני עשיתי ועושה...

התינוקת שלי גדלה מתוך אהבה וחום, אני לא אתן לה לצרוח ממש לא!
היא יכולה לקטר, לילל אבל לצרוח למה מה קרה? ועוד בגיל של נהוראי?

טוב, לי יש שניים ואם כל הרצון שיש אני לא יכולה לקפוץ לכל בכי.
ולדעתי, גם לא צריך לרוץ אליהם עם כל ציוץ.

וזה לא שאני לא נותנת להם מספיק חום ואהבה, אבל אני לא רוצה להרגיל אותם שבעזרת בכי אפשר לסובב אותי על האצבע הקטנה.
ובינתיים זה עובד, מגיל חודש הם נרדמים לבד בלילה, יודעים להעסיק את עצמם.
עכשיו, כשהם גדלו קצת, הם חופשי מעבירים שלוש שעות על המזרון פעילות, מעסיקים את עצמם בזמן שאני מבשלת, מסדרת או סתם מול הטלוויזיה, כל כמה דקות הם מסתכלים עלי, בודקים שאני בשטח, וממשיכים בעיסוקם.

נכון שנהוראי עוד פיצפון, ובגילו הם היו אצלי בטרמפולינה כשהרגלים שלי עבדו שעות נוספות, אבל לדעתי, עדיף להרגיל אותם לעצמאות יחסית כמה שיותר מוקדם!

ויקי

מה שעובד= עובד! זה העיקר! כל-אם וסיגנונה וכל-תינוק ומיזגו!

לגבי-תאומים,זה בטוח קשה,מעייף ומאתגר יותר בקטע של הטיפול וגם אני הייתי נוהגת בטוח כמו ויקי ויעלי.

אבל,בעיני,ברגע שמתייעלים בטיפול-היומיומי בתאומים,זה הרבה יותר קל,מלטפל בתינוק-אחד,שדורש תשומת-לב, גם כי הוא לבד בבית ועם כל-הכבוד לצעצועים,הוא מעדיף חברת בני-אדם.

לתאומים יש האחד את השני,אז הם מרגיעים זה את זה, מסקרנים, מאתגרים ומשחקים זה עם זה...
וזה בעיני נותן יותר שקט להורים,שבקטע-החברתי,התינוק רגוע..

נעמה קולטת שהכלבות הן לא-אחים

מרווש, אני מאמינה שזה יהיה ככה, אבל בינתיים הם עדיין לא מתייחסים אחד לשני, כל אחד בפינה שלו.

ויקוש

מה??? הילד בן חודשיים! תחבקי אותו כל הזמן! זה לא חינוך זה חום ואהבה! יש גבול לחום ואהבה??
בחיים אסור להשוות בין ילדים לא בגיל הזה ולא בגילאים גדולים יותר ולא אף פעם. כל ילד זה משהו אחר. אולי הוא בוכה כי כואבת לו הבטן? אז מה לא תרימי?אני ממש לא מסכימה

תינוק בגיל הזה לדעתי צריך ידיים צריך חיבוקים והמוןןןןןןןןןן
אי לא מאמינה בזה שאומרים שאם אני יראים הנון את התינוק שלי הוא התרגל לידיים
את קורן הרמתי המון כולם אמרו הוא יתרגל אבל מה לעשות היה נרדם רק עליי
מגיל חצי שנה למד להרדם את עצמו ועד היום עושה זאת מצויין
אם נראה לך שהוא צריך ידיים תרימי אין צורך לחכות שיצרח ואז במיחא תרימי אותו

אני לא מסוגלת לשמוע תינוק בוכה ולהתעלם

תשמעי לעצמך...את אימא שלו לא חברה שלך...
בגיל חודש הם עדיין צריכים חיבוק ועדיין קשה להם להסתגל לעולם..הכל מפחיד להם וחדש... נורמאלי שקשה לו בלי חום ואהבה...

שירה את אימא מדהימה כמו שאת ואל תשתני כי אימא אחרת מתנהגת שונה... אז הילדה שלה רגועה יותר זה לפעמים עניין של אופי...

תני לנהוראי את כל האהבה שהוא צריך ודורש..לחנך את עוד תאכלי שהוא יגדל...

מרווה

אני כל כך מבינה אותך מכל פיפס קטן אני נגשת אליה הלב שלי פשוט נקרע לגזרים

מותק, תני לחברה שלך לא כאפה בשמי אלא בעיטה לפנים!
תינוק צריך את ההורים שלו ! את הבטחון את החום האהבה !
זה לא גילך חצי שנה שזה כבר פינוק
אלא צורך בסיסי!