אבל לפניו הקדמה:
בחגים שנסתיימו עלינו לטובה, לשמחה ולששון ולימים שקטים (

), אני נתקלת באותן תחושות בכל שנה מחדש. עניין הארוח. כל שנה בערב חג ראשון של סוכות אני מזמינה את המשפחה שלי ושל ירון, הורים, אחים, בני זוגם וילדיהם. אין לנו משפחות גדולות, לאף אחד משנינו, וכך יוצא שגם אם כולם באים, זה לא יותר מ - 25 איש.
אני מאד אוהבת לארח אותם בסוכה, מה גם שאז אנחנו חוגגים לאור יום הולדת (זה קרוב לתאריך שלו) והכל מאד שמח. אני משקיעה זמן ומאמצים בארוח הזה, והכל בכיף ובשמחה אמיתית.
הבעיה שלי מתחילה כשמתחילות ההצגות מסוג: "אוי, אני לא יכול/ה ביום הזה" ו"אוי, הבטחתי שאהיה במקום אחר"... ו"אוי, אני צריך/ה להיות בעבודה" (ע. חג להזכירם!)
זה מעציב אותי וגם מרגיז אותי מאד.
ואני הבטחתי שבעתיד כשילדיי יגדלו ויבגרו וירצו להזמין אותי לכל מיני ארועים ושמחות קטנות משפחתיות (ימי הולדת, ערבי חג, חנוכת בית, ימי נישואין וכדומה) - לעולם אשתדל להיות בזמן בו מזמינים אותי, ולעולם - לעולם! לא אתרץ את היעדרי בכל מיני תירוצים מצוצים

.
.................. ולסקר:
מה הדבר שהוריכן/משפחתכן עושים, ואתן מבטיחות לעצמכן שלעולם לא תעשו לילדיכן כשיגדלו?
