אוף אני ממש כועסת על עצמי. מהצבא גילו אצלי "לכידת העצב האולנרי" בשני המרפקים.
http://www.issh.org.il/article19.aspהמליצו אז שאני אעבור ניתוח בשתי הידיים (שכולל גיבוס עד הכתף ופיזיוטרפיה והמון כאבים).
מסיבות כאלה ואחרות בחרתי לדחות את זה למועד אחר.
ודחיתי
ודחיתי
ודחיתי
ואז להב נולדה - והבנתי איזו טעות עשיתי שדחיתי כי הרמת תינוק מגבירה את הכאבים - אבל אז כבר לא יכולתי להרשות לעצמי את הניתוח וזמן ההחלמה.
אזזזזז
דחיתי
ולהב גדלה והכאב פחת אז...
דחיתי
ועכשיו נועם נולדה
ו.... אוי אבוי עלי איזה כאבים אני מתה
אני כבר שבוע בקושי מתפקדת עם היד הזאת. הכאבים במרפק הורגים אותי. הנמלולים בלילה מעירים אותי מהשינה. אני קמה בבוקר לוקח לי כמה דקות טובות לישר חזרה את היד.
מה אני אמורה לעשות? אני פשוט חסרת אונים. יש לי 2 בנות לטפל בהן והפתרון הוא או לסבול את הכאבים עד שיגדלו עוד קצת או לעבור את הניתוח ולקוות לטוב.
מה הייתן עושות?