תודה בנות

הרגל: היום בבוקר היה לי תור לאורטופד. הוא אמר שיש שט"ד גדול, ועדיין זה נפוח. נתן לי הפניה דחופה לפיזיוטרפיה - אותה אתחיל ביום ה' הקרוב. בינתיים לא לחזור לחוג התעמלות שאני עושה פעמיים בשבוע.
אני לא משתמשת בימי מחלה שניתנו לי, אז כבר יומיים אני הולכת לעבודה במראה המלבב של קרוקס ענוגות על רגליי...

בחיים שלי לא הלכתי לעבודה עם קרוקס...

אני מקווה בכ"ז לגמור עם הסאגה המיותרת הזו כמה שיותר מהר... בינתיים עדיין סובלת כאבים...

פיתוש יקירתי,
את יודעת למה אני לא יכולה אפילו להתקרב ללדון לכף זכות את החוטאים בכך, בתחום שלי? כי אני עובדת עם אנשים שכל כך רגילים ליחס הסטיגמטי, המתנשא, המזלזל והמקטין מהחברה שלנו - שהם אפילו לא שמים לב שזה מה שהם מקבלים...
זה עצוב נורא!!!!!!!
כיום אני בעמדה כזו, שאני יכולה להחליט שאני לא מעוניינת לתת לאנשים כאלו עבודה. וזה מה שאני עושה. מבחינתי - עידן הסטיגמות על החלשים בחברה שלנו נגמר. בקטע הקטן שלי - אני אעשה מה שאני יכולה בשביל שזה באמת יהיה כך.
בעיני יחס כזה הוא בלתי נסלח - ועל אחת כמה וכמה, כשהחלשים הנ"ל כלל לא מודעים לכך שזה מה שהם מקבלים, והצד השני "חוגג" על חשבונם.
זה מרתיח. וזה בכלל לא "בקטנה" (בגדול - מדובר על הוצאת כספים רבים ממשה"ב לגופים שמוגדרים כ"נותני שירות").