כנסו~ משהו שנפלט לי מהלב (= - הריון ולידה

צודקת בכל מילה... הוא כל יכול... ובטוחה שלא יאכזב אף אחת.

בע"ה אמן...
כי אני כבר מתחליה להתחרפן....

(אפילו יצא חרוזז)

תקופה מתישה נפשית.

elya

היי הודיה,
אני בחורה חילונית לגמרי, שמאמינה הקב״ה בכל הלב. אני מתפללת אליו כל הזמן, התפללתי עוד לפני החתונה שהוא ייתן לי במהירות את המתנה הזו. וזה עדיין לא הגיע. התחלתי לקרוא את נשמת כל חי, כל דבר אפשרי שאת מתארת לעצמך, הכל במטרה לזכות בהיריון. אפילו התפללתי שיוריד ממני את כל הלחצים המודעים והלא מודעים שאני נתונה בהם.
לפעמים אני מוצאת את עצמי ממש כועסת עליו, למרות שאני לא רוצה לכעוס. לפעמים אני מרגישה ממש מאוכזבת. כ״כ הרבה פעמים בחיים הייתי צריכה להתחנן בפניו שיגיעו לי דברים מסויימים, הדברים הפשוטים שכל אחד רוצה, לא איזה בית בסביון או מיליארד דולר בבנק, ותמיד נתקלתי בקשיים ומכשולים וציפייה ממושכת ביותר לאותו דבר. ואני שואלת את עצמי למה? למה אישה, כמוני, שהכי רוצה את זה בעולם, יותר מאפילו את החיים עצמם, לא מקבלת את זה? למה נשים אחרות, שממש לא מעניין אותם, שאפילו לא רוצות ילד, שנכנסות בטעות להיריון, אבל נכנסות, ואפילו מבצעות הפלה או מוסרות לאימוץ...
אז נכון, אני מאמינה ומאוד, אבל אני לא מבינה. וכן אני מאוכזבת. וחבל שהוא לא נותן לאלה שהכי רוצות את זה בעולם במהירות האפשרית. אני לא מבינה למה צריך לחכות.
אז גם אני הורדתי מהלב. כמובן שזה לא אישי לאף אחת מהבנות המקסימות כאן אלא העניין שלי עם זה שלמעלה.

הי גלגלונת,

היה לי מאוד קשה לקרוא את ההודעה שלך, מאוד השתתפתי בהרגשה שלך... ועצוב לי, כפי שאת אומרת, שלפעמים נדמה שנותנים אגוזים למי שאין לו שיניים, וההיפך.

גם אני חילונית לגמרי, ועדיין מאמינה בכוחה של האמונה, אם תרצי. לא יודעת אם זה רק אצלי, אבל היו הרבה מאוד פעמים שרציתי דברים מסוימים לעצמי (להתקבל להתמחות למשרד מסוים, למצוא מישהו כזה או אחר, לעבוד במקום מסוים וכו') ולא קיבלתי אותם. וגם אני, הייתי נכנסת לסרטים, לא מבינה למה לי הכל הולך כ"כ קשה במקום שלאחרים, שאפילו לא רוצים חצי ממני, הדברים מגיעים בקלות.

אבל תמיד-תמיד-תמיד, איכשהו יצא שבסופו של דבר, אולי לא קיבלתי את מה שרציתי, אבל קיבלתי את מה שהייתי צריכה. ולא הבנתי את זה מייד, אולי אפילו רק שנים אח"כ, פתאום נפל לי האסימון לגבי משהו מסוים. למה לא הצליח לי עם הבחור ההוא, או למה לא עשיתי התמחות במשרד הזה, או למה הייתי בתפקיד כזה או אחר בצבא וכו'.

אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה. ברור שגם אני כעסתי כשלא הצלחתי להיקלט, וחששתי שיש בעיות (ואז בכלל, לא יודעת אם הייתי יכולה להצדיק אותן במחשבה שהכל לטובה), ונכון לעכשיו אני באמת לא יודעת למה זה לטובה שהצלחתי רק עכשיו ולא ב-3 הפעמים האחרות שניסינו. אולי כשנקבל את המתנה המופלאה הזו, אני אבין.

בקיצור, יקירה שלי, יצא ארוך אבל המסר הוא פשוט- תאמיני בלב שלם שזה יקרה לך. בדרך כזו או אחרת, ביום א' או ביום ב'- את תהיי אמא. אני גם חושבת שקשיים בחיים מחשלים אותנו כבני אדם, הופכים אותנו למשהו טוב יותר ממה שהיינו קודם, אז אל תחששי להתמודד איתם.
וברור שאנחנו פה בשבילך, לכל דבר.

נשיקות יקירה שלי,
יפעת.

היי gals....
אני רוצה לשתף אותך במשהו מהחיים הסופר אישיים שלי...
לפני כן אני רוצה להבהיר דבר אחד אני חילונית לגמרי אבל מאמינה ומסורתית בכל נשמתי...

לפני 5 שנים חזרתי הביתה מהעבודה ומצאתי את אבא שלי ישן במיטה ללא רוח חיים...
ככה סתם פשוט ישן.. אבא שלי היה כל עולמי...

כעסתי על בורא עולם,עישנתי בשבת,לא הייתי נוכחת בקידוש..
פשוט כעסתי..
אחרי שנתיים משהו פנימי בי הכריח אותי לשחרר את הכעס ופשוט להתעלות עליו.
כשבאמת שיחררתי את הכעס והמשכתי להאמין והמשכת בחיים הכי רגיל שיכול להיות...
אז הכרתי את בעלי..
היום אנחנו נשואים ואני בחודש השלישי להריון ראשון (שבע"ה יתפתח תקין מלא ובריא)

אני הכי מבינה אותך אבל תמיד תביני שכשבורא עולם לא משיב לך הוא בעצם משיב לחשובים ממך...(חלילה לא מזלזלת תביני את כוונתי)

אני במשך 4 חודשים ניסיתי להיקלט והכל תקין איתי ועם בעלי,בחודש החמישי החלטתי די לערכות הביוץ ויאללה לשמור טהרה וללכת למקווה.

נשמה שלי, הסתבר בדיעבד כי ביום שטבלתי במקווה זה היה יום הביוץ...
ומבחינת המחזור זה לא הגיוני כי אני מקבלת כל 35 יום והביוץ היה ביום ה 13...

תאמיני כי יש במה ואל תתייאשי כי זה לא מועיל, פשוט תתנתקי מכל הלחץ הזה וכל השטויות מסביב..

ואני אגיד לך משהו שאמרתי לעצמי המון פעמים וגם בפורום...

את תהיי אמא!!!! עוד חודש עוד חודשיים אבל את תהיי!!!

בהצלחה מאמי!

תודה יפעתוש. אני קראתי את המילים שלך עם דמעות בעיניים, והרגשתי שכאילו אני רשמתי אותם. נכון שרק אחרי זה מבינים למה דברים התעכבו, או למה היו דברים רעים, גם לי היה קשר זוגי של הרבה שנים שהיו בו הרבה התעללויות נפשיות כלפיי, וכמעט עברו להתעללות פיזית. ורק היום אני מבינה למה הייתי צריכה לעבור את כל זה. בעבר לא הבנתי למה זה מגיע לי. היום אני מבינה שהייתי צריכה להשתנות כבן אדם ולקבל ביטחון עצמי, שאם לא הייתי עוברת גבר כזה אז לא הייתי מעריכה את עצמי אף פעם.
אבל כשנמצאים במקום הזה, שכ"כ רוצים את אותו הדבר המסויים, וכ"כ נלחמים עליו, ומתפללים כל יום בבכי קורע לב, ואז מקבלים את האגרוף כל פעם, כל חודש, זה שורף את הנשמה. ומילא, רק אני הייתי עם עצמי בתוך העניין הזה, הרי זה בעלי שכבר נראה לי רוצה יותר ממני, וההורים שלי, האחים שלי, כל החברות שאומרות, נו, את זו שהכי אוהבת ילדים בעולם, והולכת לעבוד עם ילדים, עדיין לא שם? ואיך מתמודדים? מאיפה הכוחות הנפשיים?? אוקיי, הוא החליט שלא לתת לי את המתנה הזו עכשיו, אבל למה לא לתת לי בינתיים כוחות נפשיים שאיתם אני אוכל להתמודד עם המצב??? כל פעם להישבר ואז להרים את עצמי מחדש, זה פשוט קשה!! ועכשיו אני מתחילה לימודים, וגם בעלי כל היום בעבודה, וכבר נמאס לי להיות במצב שאני מתנדנדת בין שמחה לדיכאון!! מימים רגילים ושגרתיים, לימים שבהם אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, ושאף אחד לא יעיז לדבר איתי!!
אז נכון, אני עדיין מנסה למצוא את הדרך להאמין, ועדיין לנסות להבין שיש סיבה לזה שזה מתעכב, ואולי בפנטזיות הכי גדולות ולא מציאותיות שלי אני כן עכשיו בהיריון ואני סתם מבלבלת את המוח, למרות שממש לא נראה לי שהפנטזיה הזו היא ממשית, אבל עדיין אני לא יודעת, אז אני עדיין מרגישה איך שאני מרגישה. ואני מקווה שחודש הבא הוא כן יחליט שאני גם אצטרף לחבורת ההיריוניות החדשה שמתגבשת פה לאט לאט...

וואו קורין,
אני רשמתי את ההודעה ואז ראיתי שתוך כדי גם את כבר הספקת להגיב...
איזה סיפור... אני כ"כ מבינה אותך את לא מבינה. תקראי מה שרשמתי על הסיפור שלי... והלוואי ואני אצליח לצאת מהלחץ הזה ולשחרר... זה מה שאני הכי רוצה. כי רק ככה הדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.. וזה לא שעכשיו הפסקתי להאמין בו, אני פשוט קשה לי עם כל העניין.. נראה מה יהיה בהמשך. אני מקווה שאני אצא מהתחושות האלה. והבנתי אותך מאוד על הקטע שהוא נותן לחשובים ממני...
תודה על התמיכה מאמי. נשיקות

יפתי,

זכותך להרגיש כפי שאת מרגישה, את זה אף אחד לא ייקח ממך. בקשר לכוחות הנפש, אולי הדברים שעברת בעבר הכינו אותך וחיזקו אותך כדי שתוכלי להתמודד עם הדברים בעצמך, אולי את כוחות הנפש את צריכה לחפש בתוכך ולא באדם אחר או בישות אחרת? את הציפיות של אחרים, תשאירי להם להתמודד איתן. את לא יכולה לקחת הכל על הכתפיים שלך, שכבר עכשיו עמוסות מאוד... תנסי למצוא את האיזון, להרגע, להאמין שזה יבוא גם לכם.

את גם חייבת להבין שאחרי שאת משקיעה את כל כולך, וגם בעלך, ואתם מתאמצים ועושים כל שביכולתכם שזה יקרה- הדברים כבר לא בידיים שלך. אתם מגיעים לנק' שאין לכם יותר מה לעשות כבר, אז אין סיבה שתהיי מאוכזבת או מתוסכלת, אחרי שנתת את כל כולך. מספיק, תרפי מההלקאה העצמית הזו ותבקשי מבעלך את אותו הדבר.

וקורין, הסיפור שלך באמת מצמרר. מאחלת לך שלא תדעי עוד צער.

ווואייי בנות עשיתן לי כבד על הלב

הפורום הזה פשוט מלא בנשמות טהורות.
אחת אחת מכן הייתי מאמצת לי כחברה אישית בחיי היומיום. כמה זה חשוב שיש תמיכה. אני בנאדם שרוב חיי הייתי פסימית, והגיע לי גבר מהקצה השני של הקו, הכי אופטימי בעולם. ולפעמים הוא מדביק אותי באופטימיות שלו, אבל לפעמים אני פשוט נתפסת על דברים שקורים בהווה ולא מצליחים, ולא רואה את חצי הכוס המלאה, את כל הדברים הטובים שכן קיבלתי בחיים, גם אם חיכיתי להם הרבה זמן. אני מאמינה שזה יעבור, כי אין מצב שאני מוותרת על הניסיונות שלי, וזה נכון מה שאמרת יפעת, יותר ממה שאנחנו עושים אנחנו לא יכולים לעשות. והחודש עשינו... אוהו כמה עשינו...

גלוש את לא מבינה מה עשית לי....
אני יושבת פה עם דמעות בעיניים.
אני כל כך כל כך מבינה אותך, אין לך מושג כמה....
אני לא חרדית אבל אני בן אדם מאוד מאמין, אני שומרת שבת וטהרת המשפחה, לא מפספסים אף פעם קידוש ומה לא....
כל הדברים שכתבת, אני מרגישה כאילו אני כתבתי.
עברתי חיים לא קלים בכלל, מגירושים מגעילים של ההורים שלי, אבא שלא בקשר איתנו ואנחנו לא איתו, חבר לשעבר שהתעלל בי נפשית ובגד בי, גילוי מחלה טרום סרטנית ועכשיו טיפולי הפוריות...
לפעמים אני יושבת עם עצמי ואומרת למה זה מגיע לי. אני כ"כ מאמינה באלוהים וזה מה שמגיע לי??
אני מרגישה לפעמים שאני רק עוברת קשיים בחיים ושאני עוברת חתיכת תיקון בחיים האלו כי כנראה עשיתי משהו מאוד רע בחיים הקודמים. ואני נשברת, רק אלוהים יודע כמה אני נשברת. ואני מנסה לא לאבד אמונה ולפעמים בא לי פשוט להרים ידיים... למה הכל הולך כ"כ קשה??? אני לא מבינה למה זה קורה.... ואני באמת מנסה לשמור על האמונה וזה קשה..
יש אנשים שהולך להם כל דבר בקלות וזה משגע אותי. אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים... ולי יש שיניים אבל אין לי אגוזים בכלל...
קל להגיד להיות אופטימית ולחשוב חיובי ושכל דבר קורה מסיבה אבל אף אחד לא יכול באמת להבין את זה ואת מה שאנחנו עוברות...
יקירתי, אני מאחלת לנו שניקלט במהרה להריון תקין, בריא ומלא

וואו, אני יושבת פה וממש מתחילה להזיל דמעות.......
נשנוש - אני קודם כל אתייחס לדברייך, ואגיד שאנחנו באותה סירת, ממש סירת הצלה, ואני מרגישה שכאילו אנחנו שולחות את הזיקוקים האלה כדי שמישהו יבוא ויציל אותנו, וכאילו אף אחד לא רואה... ואת מרגישה שאת צריכה לשחות לאיזה חוף לא נודע כדי להציל את עצמך, ואין לך אוכל ומים, ואת כבר מתחילה להיכנס להזיות, ואת כבר צורחת שמישהו יבוא וייגאל אותך מהמצב הזה... (ציורי מידי?? טוב, ככה אני מרגישה...) אני מקווה שבקרוב נראה את החוף הזה שאנחנו כ"כ מייחלות אליו...
הודיה - הרגת אותי לחלוטין. סופית וטוטלית. איזה סיפור מטורף... אני כ"כ מבינה מאיפה באה לך האמונה לאלוהים, וכמה אני רוצה לחזק אותך על מה שעברת ואיך שעברת את זה כמו גדולה, ואני הכי שמחה שהיום את בהיריון ובע"ה שיהיה לך הכי קל ותקין בעולם... מבחינתי, אני פשוט כמו שרשמתי מקודם, לא מפסיקה להאמין בו, רק פשוט אני מרגישה שאני מבקשת מבקשת מבקשת, וכאילו הוא לא מקשיב.. וזה תמיד היה ככה, תמיד הייתי צריכה להתחנן על חיי ועד שהיה מגיע הדבר הזה הייתי כבר על סף שבירה טוטלי, וכבר אומרת לעצמי שאני כועסת ומאוכזת ולא מבינה למה... אז פשוט מה שאני שואלת את עצמי ה למה אני צריכה להגיע למצבים האלה? אני הכי רוצה להאמין בו בעולם, ונכון שזה לא תכנית כפי בקשתך, וכמו שנשנוש רשמה, יש לי שיניים אבל אין לי אגוזים, לא רק שיש לי שיניים, יש לי גם פטיש לשבור את האגוזים האלה!!! אז שיעשה איתי את החסד הזה וייתן לי כבר להיות בהיריון!! די הציפייה הזו הורגת ושוברת אותי סתם!! ומכניסה אותי לדיכאונות שאני לא רוצה להיות בהם!!! רוצה להיות אימא!!!!!!!!!

חחחחחחח הרגת אותי עם הפטיש

את יודעת איך אני רואה את זה? מי שנופל, זה בשביל לקום ומי שקשה לו לקום, זה כי בורא עולם רוצה לשמוע אותו, הוא אוהב אותךך, מת עלייך את הבת שלו, דברי איתו, מה יש לך להפסיד?
אני מרשה לעצמי להבטיח לך לך שבקרוב מאוד מאוד את תהפכי לאמא!
מבטיחה להתפלל ולבקש בשבילך..
בנות, אתן מדהימות אחת אחת, אין דברים כאלההההההה!

תפנימו בנות שאם כל דבר שהיינו רוצים היה מגיע כל כך מהר וקל לא היו לנו מטרות ושאיפות לחיים...
אל תיקחו את זה בצורה של כאב וייסורים פשוט כניסיון..

תראו שכשתשנו את הגישה ישתנה גם המצב...

וואו.... היה מאוד מרגש לקרוא את כל מה שכתבתן.
לא יודעת אם הייתי יכולה לנסח את זה כל כך טוב אבל אני מאוד מזדהה עם הרבה מהסיפורים, ועם הגישה שלכן לחיים...

זה לא פייייירררררררר! כל הסיפור שכתבתי לכן, נמחק, מנהלי הפורום יכולים להחזיר אותו?

הודיה - באמת לא הבנתי על מה הגיבו לך כי לא ראיתי הודעה ממך בשרשור...
אולי את יכולה לכתוב שוב? גם אני אשמח לקרוא...

איפה כל השרשור נעלם?