אדווה,
אני יושבת פה וממררת בבכי, מזל שבעלי לא פה ורואה שאני בוכה... שוב...
אבל הפעם אני בוכה כי אני מרוצה!!! אני תמיד מחפשת תשובה מהקב"ה כי אני כ"כ מאמינה בו, ותמיד איכשהו הוא נותן לי תשובה לדברים, וכשדברים מתעכבים אני פשוט נכנסת לכעס הזה שדיברתי עליו בכל השרשורים הקודמים.. וכל הזמן הזה אני אומרת לו כמו שציטטת אותי, לפחות תן לי כוחות נפשיים... ועכשיו חודש לא הייתי כאן בפורום, כי רציתי קצת להתנתק, כי חשבתי שזה יעשה לי טוב, וטעיתי, חזרתי עם כל כך הרבה רצון לדבר כאן עם כל הבנות המדהימות שיש פה, וזו הדרך שלו כנראה לדבר איתי.. פתאום כל אחת נותנת את הסיפור האישי שלה, שמהסיפורים האלה אני מקבלת את הכוחות, לדעת שאני לא לבד, לא לשמוע רק "אל תדאגי זה יגיע" אלא גם לקבל תמיכה אמיתיתתתתת הכי שבעולם.
אני אספר עוד סיפור, שאני תמיד אזכור כל חיי, וזו ההוכחה הכי גדולה שלי שהקב"ה קיים ומדבר איתי בדרכיו: לקח לי זמן עד שהכרתי את בעלי, ואני הכי רציתי להתחתן בעולם, כמו שאני הכי רוצה להיות אימא, ועד שהוא הציע לי נישואין, לקח טיפה זמן, כמו רוב הגברים... לפני יום ההולדת שלי לפני שנה, אמרתי לעצמי שאם ביומולדת הוא לא יציע לי, אני פשוט אהיה אישה אחרת. אני אתייחס אליו אחרת. כי פשוט כבר עברנו הרבה ביחד, ואני כבר לא נהיית צעירה, ולא רציתי לחשוב שהוא סתם מושך את הזמן. ואז איזה יום אחד, יומיים לפני יום ההולדת שלי, שזה היה גם לפני ראש השנה, עמדתי ליד החלון בסלון, הייתי לבד בבית, ואז צעקתי לאלוהים: "בבקשה, אם (...) הולך להציע לי נישואים, תגיד לי כן!!!" לא עברה שנייה וחצי, ואחד הילדים ששיחק למטה צרח כככןןןןן!!!!! קיבלתי את שוק חיי, ולא מספיק זה, פתאום אותו ילד צרח לילד אחר (שיש לו את אותו השם של בעלי) את השם שלו!!! חשבתי שאני עומדת להתעלף באותו רגע...
אמרתי לאלוהים את הכי תודה שבעולם, ובאמת הוא הציע לי כמה ימים אחרי יום ההולדת... זה היה הזוי שאי אפשר להאמין כמעט... ויש לי עוד מיליון סיפורים שדומים לזה, שתמיד איכשהו הוא דיבר איתי והראה לי את הדרך.. וגם עכשיו זו עוד אחת מהדרכים שלו לדבר איתי.. דרככן...
אני מודה לך אדווה, וגם לכל שאר הבנות, על כל החיזוקים, ועל הארת הדרך שלי, כי באמת דרככן אני מצליחה להתחזק כל פעם מחדש...
תודה תודה תודה!!!!
וגם תודה לקב"ה שנתת לי את הכוחות הנפשיים שביקשתי...