זה לא פייר!!! - הריון ולידה

מוכר, מאוד מוכר!!
ומאוד מציק..
אני משתגעת מזה לפעמים..
לשאלה- "אבל למה לו כן?" או- "למה לי לא?"
אני עונה לפעמים- "כי הוא זה הוא ואת זו את!!" או ההיפך..
אבל כן, גם שילה בעיקר הולך עם מחשבון על הגב ומחשב כל תזוזה, כל משפט, כל גרגר..
המעצבן זה כשהוא מחשב דקות שהודיה מבלה עם אמונה, עליה הם רבין הכי הרבה!!
מי היה איתה מיקודם, מי איתה עכשיו, למי היא מחייכת יותר, למי היא דומה יותר,
על איזו מיטה אני שמה אותה, ומי אחרון שהביא לי חיתול!! ויש עוד מלא דוגמאות..
הם פשוט מוצאים מליון ושמונה סיבות לריב עליהם..

אני לפעמים מנסה לעשות שיוויון, ולפעמים מחזקת את השוני..
תלוי בסיטואציה.
אבל כל נסיון לחזק את השוני הוא קשה, וגורם לדמעות מאחד הצדדים.
"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים,
אוהבי ה', יראי אלוקים.
אנשי אמת זרע קודש, בה' דבקים..
ומאירים את העולם בתורה ומעשים טובים,
ובכל מלאכת עבודת הבורא..."

גם לי מאוד מוכר! מבית הוריי
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

אצלנו זה בא לידי ביטוי בעיקר באוכל...
אני מסבירה ליאיר שיסתכל אך ורק בצלחת שלו ולא בצלחת של אחרים.. (אחיו למשל).. ומנסה להעביר לו מסר שמה שצריך לעניין אותו זה רק מה הוא מקבל ולא מה אחרים מקבלים.
יום אחד לבן דוד שלו נתפס הצוואר אז הסברתי לו שזה קרה לו כי הוא הסתכל בצלחת של אחרים
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

חחחחחחחחחח אצלי אין את המשפט הזה - וטוב שכך

גם אצלי זה ככה ליאן נראה לי בוחנת כל משפט אני אומרת לאדיר אם אני מחמיאה לו אז היא ישר קופצת שאני אחמיא לה גם

]
]

נעים מאוד - שמי היה זמן רב "מנהלת חשבונות" ןלא בכדי

אצלנו משום מה מידי פעם הודיה שוכחת את מקוומה וטוענת שהיא הבכורה והכי גדולה בבית!!

אבל היא צודקת!
היא הגדולה, שילה הבכור, אבל היא הבת הכי גדולה.
בקיצור - יש הגיון בדבריה

אהבתי מנהלת חשבונות...

[
[

גם אצלי זה ככה,אבל ב"ה לא כל הזמן ולא בצורה שמוציאה אותי מדעתי...
אני חושבת שמאוד עוזר לטפטף כל הזמן שבבית שלנו כל אחד מקבל לפי מה שהוא צריך.
ז"א,אם מדובר בדברים קטנים ברור שהן מקבלות פחות או יותר אותו הדבר,אבל בדברים גדולים יותר,זה לא עובד ככה,ז"א שאם אחת מהן צריכה נעליים חדשות,פיג'מה או משהו כזה,אני לא אקנה לשניה רק כדי שלא תרגיש "מקופחת",ובגלל שאני גם באמת מאמינה בזה,הן מקבלות את זה בפשטות.
לגבי ממתקים וכאלה,יש לנו מנהג שאחרי הדלקת נרות למשל הן מקבלות הפתעה,הרבה פעמים אני נותנת לכל אחת משהו אחר,כל אחת מה שאני יודעת שהיא יותר אוהבת,ככה גם באוכל,אם יש לי אפשרות (וסבלנות)אני מאפשרת לכל אחת לבחור מה היא רוצה,ככה הן מתרגלות שלא הכל אותו הדבר.
וסתם נקודה מעניינת למחשבה שקראתי בספר "אחים ללא יריבות"-
לאהוב אותו דבר,וגם לומר לילדים את זה כל הזמן,זה שווה ערך ללאהוב פחות.
ז"א אם אוהבים אותי בדיוק כמו שאוהבים מישהו אחר-איפה הייחודיות שלי מולו?....
ועוד דבר קטן-לפעמים עוזר שילד אומר באוכל-אמא היא קיבלה יותר ממני,לומר לו משהו כמו-אני רואה שאתה ממש צמא\רעב,בוא נמזוג לך עוד קצת
(אגב-אצלי היא אומרת "זה לא יפייר" יפה+פייר

אותו דבר..