אני מצפה יותר מידי?! - הריון ולידה

תראי אני במצבים כאלה אומרת להורים (אפילו באנגלית) שיפסיקו להתייחס לקטן כי הגדול מקנא. יש דברים שצריך פשוט להגיד בקול רם (נניח לקחת אותם הצידה רגע) ואי אפשר לצפות שיידעו לבד!
זה מאוד טבעי שהקטן לוקח את התשומת לב - ואת צודקת זה לא נעים לכעוס על הגדולים רק בגלל שהם פשוט מקנאים...
קבלי
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

גם לגבי השעה שנהיתה לך כבר מאוחרת להשכבה, וגם לגבי היחס לגדולים, אני הייתי פשוט אומרת ומעירה את תשומת לבם. הם סבא וסבתא וזה אחרת מאשר אבא ואמא... אין מה לעשות

אני גם הייתי זורקת מילה שיפסיקו כי מישהו ג'אלססססס

זה קרה לנו שבוע שעבר שההורים של הבעלול כשהיינו אצלם בשבת פשוט לא הפסיקו להתלהב מטל וזה היה ממש מעצבן
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

אני פשוט מספרת למי שזה לא יהיה משהו על הגדולים כדי שיתלהב ובדרך כלל זה מספיק בשביל שיבינו שצריך פה תשומת לב גם לגדולים- נגיד-
את יודעת שאורי יודע לעשות ככה וככה? ואז פונים לאורי...

נכון זה מעצבן, אבל הם לא את, וככל שתורידי את הציפיות מהם תתאכזבי פחות.
וסליחה שאני אומרת כן, אבל אל תחכי שיציעו עזרה-
תסנג'רי אותם- אתם מוכנים לעזור לי במקלחות? אתם יכולים לעזור לשילה להתלבש? תנתבי אותם לעזרה לגדולים ופחות לאמונה.

שבוע טוב!

[
[

זה קורה אצל חמי וחמותי כל פעם מחדש!!!!!!
יובל ויובל ויובל ויובל כאילו היא בת יחידה, כאילו מעין לא היתה אהבתם הגדולה עד שהגיעה יובל לעולם.
כל פעם מחדש אני מעירה, בים שישי הערתי להם איזה 5 או 6 פעמים ו... כלום....
זה מתסכל ברמות!!!
את ממש רואה מול העיניים איך ילדה שהלהבת אותה לבוא לביקור אצל סבא וסבתא נובלת מרגע לרגע - וזה קורה כל פעם מחדש!
האיש שלי מתעקש להגיע אליהם פעם בשבוע עם הבנות, זה בסדר גמור מצידי - אבל לראות ככה את מעין שובר לי את הלב.
ואני יודעת שבמידה ויהיה עוד ילד - הם גם יפסיקו להתלהב מיובל

ממי

כן. את מצפה יותר מדי.

את הפה של ילדייך, הם אינם בגילנו.

את רואה מה שקורה - באותו רגע תעירי.

את מחשבנת יותר מדי ובסופו של דבר - אוכלת אותה ומרגישה חרא בלי שזו בכלל אשמתך!

הבנות כבר אמרו הכל, ולי אין עדיין ניסיון בזה
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

אני גם חושבת שצריך להגיד להם מפורשות. אולי הם מרוב התלהבות מאמונה לא שמו לב מה קורה מסביב.

מצד שני, ברגע שמגיע תינוק קטן, שמנמן, מתוק וכלו דבש למשפחה,
כולם מתלהבים ממנו, במיוחד סבים וסבתות

טוב, כנראה שאני באמת מצפה ליותר מידי..

הם מדור-אחר,הם גידלו אותנו אחרת וכן,הם משכפלים את מה שעשו ובייחוד את הטעויות שעשו בעבר בתור הורים כסבים כיום..הם לא-השתדרגו והשתכללו עם השנים (ושתינו חופשי רואות הורים-אחרים,שכן למדו להיות סבים-מדהימים וזה תורם לילדיהם,שנהפכו להורים בעצמם להתחיל איתם קשר חדש וטוב יותר,ממה שהיה בעבר, כי מי שטוב לילדינו,אנחנו כבר אוהבות אותו יותר!).

אנחנו מצפים,שהרוגע של דור-ההורים,שהם כעת בעלי-בית ברוך-השם ולא מטפלים בילדים-קטנים,ייטיב עימם.

אך יש הורים,שכך הם לתמיד. גם כהורים היו שרוטים וגם כסבים כיום.
הצלקות-הריגשיות שלהם מילדותם,עדיין רודפות אחריהם.
ההורים-החכמים,ששתינו רואות מסביבותינו, יודעים לפצות על הפאקים שלהם שעשו בעבר כהורים,היום כסבים-מקסימים.

אך לי ולך,הם נותרו כשהיו...גם כהורים וגם כסבים.

זה מייאש,אני יודעת, מה שאני כותבת..אך אני מתחילה להתכנס להשלמה..

אני ואת בחרנו בשמות לילדינו בעלי-תיקווה,שמזכירים לשתינו תמיד לחייך אל העולם ושהעולם יחייך אלינו בחזרה בע"ה.

חברה שלי,סופר-חכמה, חיזקה אותי,שככל שאצור לעצמי קב'-חברתית יותר חזקה ומלוכדת לטעמי,כך הרגישות עם המישפחה תיפחת..

וזה ברור וטיבעי,שאם ישנה משפחה ברוך-השם,אז היא צריכה להיות המקור-הראשון לתמיכה..אך זה לא-כך במציאות.

ייתכן שבשל כך,שתינו סופר אימהות חמימות וסופר-מיקצועיות בעבודה-הטיפולית.
זוהי שליחותינו וזהו ייעודינו,של שתינו,להפיץ אור אל העולם

אוייי עמיתוש נגעת בנקודה רגישה גם אצלי

אין מה לעשות, את צריכה לדבר איתם ברור. כתבת בפתיחות ובנוחות, זה לא חייב להיות בנוחות, זה לא מעמד ממש נוח, אבל שיהיה כמובן בכבוד ונימוס.
אני מגדירה לאמא שלי את זמני הביקור (היא שואלת אם אפשר לבוא אז אני אומרת לה באותה הזדמנות תבואי עד 19 כי אני מתחילה להשכיב את הילדה) ואם משהו לא נראה לי אני מעירה לה.
זה לא הכי נעים אבל אני רואה את טובת הילדה קודם כל.