התמודדות קשה עם בן כמעט 4.. מה עושים???? - הריון ולידה

נשמע שאת מנסה לרצות אותו יותר מידי..

מצטרפת לשני. בנוסף יכול להיות תקופה. לשחר זה קרה לא מזמן בדיוק כשהתחיל גן חדש עברנו דירה וכד' וזה לאט לאט עבר. אבל הגבולות מאוד ברורים הוא יודע שהוא יכול לבכות חצי שעה וזה לא יעזור.
בנוסף, בגלל שכל עניין המקלחות לפעמים יכול לעבור נורא ואיום אני מתחילה את כל הסיפור יותר מוקדם. ב5 וחצי מתחילים מקלחות וארוחת ערב ואז בערך ב6 וחצי רבע ל7 הם מסיימים מצחצחים שיניים עולים למיטה עם ספר. והכל בנ-ח-ת. הכל כל שלב המקלחת ארוחת ערב צחצוח סיפור הכל הולך נורא ברוגע. אני אפילו מעדיפה שאחרי ארוחת ערב הם קצת ישחקו עוד לפני שחותכים למיטה כי הם פשוט שלווים יותר וגם אני שאני יודעת שהם כבר מאורגנים. ובין 7 ל7 וחצי הם נכנסים למיטה ונשפכים תוך דקות ספורות
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

את נמצאת בשלב שגם אני נמצאת בו מול אריאל ורואי
אני פשוט אומרת לו (לאריאל) שהוא לא עושה עליי רושם, רוצה לבכות, שיבכה, לא רוצה לאכול אין בעיה אח"כ לא יהיה ופשוט עוזבת...

מסכימה עם הבנות. הוא נכנס אתך לדיונים ואת מתרצה כל פעם.
את מתרצה כדי לזרז את העניינים ובעצם זה מה שמעכב אותם בסופו של דבר.
את מסכימה לו להחליט מי ראשון, אם האור יהיה דלוק או לא, איזה ספר מקריאים.
מה כל הכוח הזה בידיים של ילד בן 4?
אז כן, הוא יבכה, וישתולל וינסה לשבור אותך, והוא יבין לאט לאט שאמא מחליטה. ומה שאמא מחליטה זה סופי.
ויש דברים שנותנים לו להחליט אבל לא הכל.
[

[
[

את תיארת אחת לאחת מה שקרה הערב אצלנו!
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

ואם הוא היה רוצה להתקלח במטבח?!

ככה בדיוק אצלי

אוהו כמה שאני נושמת עמוק
מרוב נשימות עמוקות יש לי עודף חמצן

מאמי

אני רוצה לחדד את דבריי-
אין בעיה לוותר על דברים.
אין בעיה לתת לו לבחור.
אבל צריך להגדיר.
האם אני מוותרת כי זה לא רלוונטי?
האם אני מוותרת כדי שהוא לא יצרח עכשיו?
האם אני מוותרת כדי לזרז את העניינים?
לא לוותר מהסיבה השנייה והשלישית.
שיצרח, שילך לישון מאוחר יותר,
אבל הוא ילמד שלא זה לא.
לא לתת לו לשגע אותך ולשנות את ההחלטה כל שניה.
כמו שפנינה אמרה-
אם החלטת לוותר תוותרי מהתחלה.
ואם החלטת שלא- אז לא.
תמיד כשמרגישים שקשה מולו לחשוב שעכשיו הוויכוח הוא האם הוא יכול לתקוע אצבע לחשמל כשהוא עומד בתוך שלולית מים עם מצית דלוקה ביד.
לחשוב האם היית מוותרת בעניין בטיחותי.

הכל צריך להיות מוגדר ומתוחם. ככה יש לו בחירה אבל היא מצומצמת.
והמשא ומתן צריך להיות לשני הצדדים.
"אתה רוצה להתקלח בחושך אין בעיה אבל רק אם אתה נכנס עכשיו."
"אתה רוצה להיכנס ראשון למקלחת אין בעיה אבל רק אם..."
ככה לבחירה שלו יש תחושת ערך הוא מרוויח אותה בתמורה למשהו, הוא צריך להתאמץ בשבילה,
וגם זה באמת משא ומתן- אתה תיתן משהו אני אתן משהו.
לא רק אני אתן ואוותר.
למשל אם אני הולכת עם הילדים לספרייה ומותר לנו לקחת 3 סרטים,
אז לפני שנכנסים אני מגדירה להם שכל אחד בוחר סרט, וסרט שלישי הם בוחרים ביחד. ככה הם מכוונים את עצמם לבחירה אחת, הם ממוקדים וכל אחד יודע בדיוק מה הוא רוצה.
אם הם רואים סרט ומתחילים להשתולל- אז עוצרים את הסרט.
או בבוקר הם שותים ואוכלים רק כשהם סיימו להתארגן לגן.
וכו' וכו'.
אני לא חייבת לספק לכם הכל בלי לקבל כלום בתמורה.
התנהגות שלילית לא מקבלת כלום. כלום. מי שצורח- לא מקשיבים לו.
כשתרצה יחס ממני- תתנהג יפה. תירגע. שוב משא ומתן.
לתת לו לבחור הכל זה מעייף בשבילו- כי הוא לא יודע מה הוא רוצה!
הוא צריך שיעצרו אותו מדי פעם.
הוא צריך שמישהו יסיר מעליו את ההחלטה.
למה הוא רץ מהחלטה להחלטה?
כי אולי יותר טוב בדבר השני.
ברגע שאמא אומרת אני מחליטה- הוא יכול להיות רגוע ולהנות ממה שיש בלי לשאול את עצמו אם אולי הוא מפסיד משהו...
חפרתי ואני מקווה שזה לא מבולבל מדי...
[

[
[

גם אצלנו זה בדיוק אותו דבר!
ויכוחים על כל דבר: לא רוצה את החולצה הזאת, לא רוצה לאכול במטבח - רוצה בסלון,
דורש להקריא לו 20 סיפורים לפני השינה, רוצה לאכול קורנפלקס עם מזלג.... לא חסר!
אני כמו הרוב, זורמת עם מה שאפשר (מה שפחות עקרוני לי) ולא מוותרת על מה שכן
חשוב לי (כמו לצחצח שיניים או ללבוש מעיל או להיכנס למיטה בשעה מסוימת וכו')
כנראה מתישהו זה יעבור