התייעצות קטנה - הריון ולידה

לא בטוחה שהבנתי-
כל אחד אמור לספר חוויה אישית בהתאם לסמיילי שלפניהם?
אם כן, אני לא בטוחה שזה יצליח....לא נראה לי שכולם ישתפו פעולה ויתחילו להיפתח ולספר חוויה עצובה/כועסת... זה תלוי בילדים עצמם, והרי כדאי לבצע פעילות שהצלחתה לא תלויה רק בהם....

אצלנו הגננת כבר דיברה על שפת הג'ירף, ואור סיפרה לי שהם למדו לדבר על התחושות שלהם, זה בעיקר מופנה בכדי ללמד אותם לא להפתרץ אלא להביע את עצמם בצורה טובה יותר.

אבל את המרצה, את המכוונת, את זו שתנווטי את ההרצאה כך שתהיה משותפת לכולם. במידה ותראי שילד אחד מתבטא באופן מסויים, אומר משהו שמעורר את חשדך כמטפלת - דברי עם הגננת, אל תפריעי להתנהלות ההרצאה ואל תתמקדי בזה.

בהצלחה

אני חושבת שבגילאים מסויימים ובזמן הקצוב לא תוכל להתבצע שעת טיפול, זה רק להמחשת נושא. צריך אולי להתמקד רק ביצירה שתשאיר מזכרת כמו ציור או מתנה.

אם את צריכה מערכי שיעור אז אנסה:
1. חלוקה לקבוצות קטנות שכל קבוצה מציירת על גיליון ענק משותף רגש מסויים :עצב, שמחה, כעס, פחד, ילדים לא ידעו לגשת מייד לנושא מופשט אז צריך למקד אותם לסמלים שמייצגים עבורם את הרגש או צבעים שמתקשרים עבורם עם הרגש.
2. פעילות עם מסכות או בובות, שמביעות מצב רגיל ביום יום והילדים מספרים מה זה אומר להם או מזכיר להם. לדוגמא: מסיכה של ליצן = מה מרגישים כשרואים את המסיכה? שמחה, מה משמח אותכם? וכיוב...
הנושא חשוב מאוד לדעתי, בהצלחה

היי שרוני.. מה שלומך?
קודם כל אני חייבת לך התנצלות - עדיין לא חזרתי אליך - אין לי זמן לנשום

תודה רבה לעונות!
דניס יקירה: תרגישי חופשי, ומה פתאום להתנצל?? כשיהיה לך זמן (וזה יהיה בשעה נורמלית, בבקשה... ) אשמח להמשיך לשמוע ולהתלבט איתך בקול.
תודה על מה שכתבת, ועל הקישור
ציקוש יקירה: תודה תודה על חוות דעתך. המערכים שהצעת מקסימים. תודה!
מתוקונת יקירה: תודה על ההערה החשובה.
בייבי בום יקירה: אני כבר מסבירה את הרעיון שעולה לי בראש, מקווה שעכשיו זה יהיה מובן יותר:
מלכתחילה הרעיון הוא לגמרי לא טיפולי. הגננת פנתה אלי כאשת מקצוע שיכולה להציע תוכן מתאים בנושא להעברה לכיתת גן שלמה, ולא כמישהי שאמורה לעשות טיפול - אישי או קבוצתי.
ובגלל זה בכלל עלתה בי ההתלבטות, מכיוון שהתוכן עצמו עלול להחוות כמזמן העלאה של תכנים (אישיים) שראויים למה שנקרא "טיפול" או לפחות המשך התייחסות במסגרת יותר אישית.
והרי לא זו המטרה ולא זה המקום וההתכווננות...
אתן דוגמא:
נניח שאנו עובדים עם ה"סמיילים" האלו שתיארתי קודם. ונניח שאני מבקשת שכל אחד יבחר פרצוף (בחירה אישית לגמרי) ויספר על הרגש שמביע הפרצוף. ונניח שמישהו בוחר פרצוף עצוב (עיניים מצומצמות, זויות פה כלפי מטה, אולי דמעה נושרת מעין...) ומתחיל לספר על חויה עצובה שלו.
זה לוקח אותנו לתוכן אישי של אותו ילד - תוכן שנפתח.
בעייתי קצת, בקבוצה של 30 ילד, כאשר המטרה היא לדבר על "נפש בריאה"...
לכן, חשבתי לקחת את זה יותר לכיוון של דיון על:
האם כשמישהו נראה כ"שמח" כלומר: מחייך, צוחק, מדבר וכו', הוא יותר "בריא" מאשר מישהו שנראה "עצוב" כלומר: מסוגר, בוכה, לא מדבר, לא מחייך?
האם זה תמיד כך, בהכרח?
ובכלל - מהי "נפש בריאה"?
האם אפשר להיות עצובים (או כועסים, או מקנאים, או רוגזים, או מאוכזבים ועוד שלל רגשות שליליים) ועדיין להיות בעלי "נפש בריאה"?
כאשר כמובן השורה התחתונה היא שהמפתח לנפש בריאה לא טמון ברגשות שלנו - שכולם בלי יוצא מהכלל (ה"שליליים" כמו ה"חיוביים") הם טבעיים ואנושיים, אלא בגילוי הרגשות.
"שמירה בבטן" היא זו שיכולה לפגוע בנפש הבריאה...
ועכשיו - אשמח להצעות לפעילות שכפי שציקי כתבה: "צריך להתמקד ביצירה שתשאיר מזכרת כמו ציור או מתנה"... אז אולי לא רק יצירה, אבל בהחלט חושבת שהרעיון ליצירה שתמחיש את הנושא הוא רעיון חיוני - בפרט לגילאים אלו.

נגה... (ואיזה כיף היה לדבר... אפילו שהיה קצרצרצרצר....)
משחקי תפקידים זה רעיון לגמרי מעניין...!
אממממממממממממממממממממממממממממממ....
לא צריך לשכוח שהנושא: "נפש בריאה" (בגוף בריא, כמובן), ולא יחסים חברתיים או 'רגשות'.
הנושא הוא כללי יותר ובעצם נכון לשאול את השאלה: "מה זה נפש בריאה?"
לגבי הנושא של פתרון קונפליקטים בין הילדים, יש לזה תכניות מובנות ועובדים איתם על זה! (זה חלק מתכנית הלימודים בגני טרום חובה וחובה)
תודה.

שמש יקרה
"..ילדיכם אינם ילדיכם
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים הנה דרככם, אך לא מכם.
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם.
תנו לילדיכם את אהבתכם, אך לא את מחשבותיכם.
כי לא לכם הגיגיהם..."

מתוך "על הילדים"/חליל ג'ובראן

הרעיון מקסים ואת מוזמנת לבוא גם לגן שלי

תודה
שילגי - ייושם!
תמר - אבוא בשמחה!
בגיל 4-5, רב הילדים כבר נחשפו למילה "נפש". אז שואלים אותם אם הם יודעים מה זה "נפש"? מי יודע? מה אתם יודעים על "נפש"? בדר"כ, רב הילדים שנחשפו למילה, יקשרו אותה לרגשות - עצב, שמחה, צער, הנאה וכו', ויגידו משהו כמו "נפש זה המקום של הרגשות" או משהו דומה לזה.
ומפה מתפתח דיון ופעילות.
שוב מודה לכל העונות.

תמר
אני עד היום זוכרת שהקריאו לנו בכיתה א' את ציפור הנפש
ושאלו אותנו שאלות על נפש
אני בטוחה שזה השפיע עלי מאוד

לא מכירה את הספר דמעות ורודות... נשמע מעניין. אני אחפש אותו גם

שאני באתי לגן של ליאבי והרצתי להם על הצחצוח ועל הת ז ו נ ה הנכונה אז עשיתי את זה גם עם בובת צחצוח בצורה של דרקון ודפים כמו מצגת ואז הם היו יותר קשובים כי באיזה שלב הם מאבדים את הסבלנות ואז דרך הבובה הצלחתי שוב להחזיר אותם ..
אולי יש לך איזה בובה ואז אפשר להעביר אותה בין הילדים ואז כל ילד יוכל להגיד מה שהוא חושב שהבובה מביעה ואז את יכולה לנווט את השיחה על הנפש וכו'