האם יכול להיות שאמא לא אוהבת את ילד שלה? - הריון ולידה

תראי, זה לא פשוט, לא הכל בעולם שחור ולבן ולא כל מה שנראה מבחוץ זה מה שהוא באמת.
אנחנו לא יודעות מה הסיפור סביב את לידת בעלך, אולי היא נאנסה ונכנסה להריון, אולי בעלה הכריח אותה להמשיך הריון בו היא לא רצתה, אולי היא היתה בדיכאון אחרי לידה, אולי היא באמת לא הצליחה להתחבר ולאהוב אותו, אולי הוא בכלל לא שלה, אולי הוא של בעלה והיא חוייבה להחזיק בו ואולי ואלי ואולי ואולי.
את לא יודעת מה חוותה האשה הזו שגרם לה להיות כך, ומצד שני המנטליות במדינות האלה היתה שזה בסדר שסבא וסבתא יגדלו את הילד. (יש מדינות שבהן ההורים כלל לא נוכחים, תראי את העובדות הזרות מהפיליפינים למשל - הילדים נשארים עם סבא וסבתא או עם הדודים והן מכאן שולחות כסף, לפעמים הקשר הוא שיחת טלפון פעם בשבוע-שבועיים, לפעמים מדובר על שנים רבות.)
עושר בחיי אנשים לא מבטיח אושר, לא מבטיח בריאות, הוא רק מבטיח נוחות יחסית וכסף זה דבר שבא והולך.
קחי בחשבון את המנטליות שלה ואת הסודות והשקרים ואי הידיעה לגבי כ"כ הרבה דברים בחייה שהשפיעו על הבן שלה, מזל שהיא שלחה אותו להוריה שמהם בטח קיבל אהבה ובטחון עצמי.
אני בטוחה שלבעלך כואבת מאוד האפליה הזו והכאב הזה תמיד היה שם, וה"נקמה" עכשיו גם בנכדה שלה רק מוכיחה שזה משהו מאוד עמוק.
יכול להיות שהיא מרגישה שחייה נהרסו בגללו בדרך זו או אחרת וזה שהוא זה שנשאר בחיים בעוד היא איבדה את אחיו רק מדגיש זאת.
צר לי שאלו היו חייו, נראה שבזכות סבו וסבתו הוא יודע לאהוב ולקבל אהבה ויודע להיות אבא מתוך הנשמה.
כנראה שהילד הקטן שמחפש וקורא לאמא יהיה בו תמיד בדרך זה או אחרת, ועל פניו נראה שכדאי לו מאוד לעבור תהליך לא פשוט מול עצמו (אם אתם יכולים להרשות לעצמכם הייתי ממליצה לו בחום להפגש עם איש מקצוע).

לינבר ענתה לך פשוט מדהים,
כל מילה שרציתי לרשום היא רשמה והרבה יותר מכך.
גם אני מכירה מישהי שמגיל חצי שנה עברה לגור אצל הסבא והסבתא
ולכאורה לא הייתה לכך "סיבה".
אני שמחה לשמוע שבעלך הוא איש כ"כ מדהים,
ואני בטוחה שהוא אבא מדהים ואת אמא מדהימה ובייחוד רעיה רגישה ואוהבת מאד!!
אני חושבת שצריך להניח לעבר,
לא לצפות מהסבתא יותר מדי- רוצה להיפגש, נהדר, לא רוצה- לא צריך.
לא כולנו מתאימים להורות,
לא כולנו מקבלים את מה שרצינו בלידה- אולי הם בכלל רצו רק ילד אחד? נשמע מתאים למנטליות. אולי הם רצו בת ולא עוד בן??
אולי זה בכלל אבא שלו שדרש את זה ואחרי שהוא נפטר הסביבה לחצה עליה לגשת הפתרון לנוח? אולי היא הייתה גם בדיכאון אחרי לידה וגם אחרי שבעלה נפטר נכנסה לדיכאון והלכה לפתרון המוכר והקל- לשלוח את הילד לסביבה שהוא מכיר וגדל בה?
כל אלו כמובן לא סיבות לזרוק ילד מהבית,
אבל אולי מה שאת מתארת כ"לזרוק" היה בעיניהם פתרון מושלם?
אולי היו בעיות עם אחיו הגדול? קשיים עצומים?
אני מציעה שתניחי לזה.
אם הוא לא קיבל תשובה עד היום כנראה שגם לא יקבל.
מה שחשוב להבין שזו לא אשמתו,
אין לנו שליטה על מה שיעשה הזולת.
יש לנו שליטה על עצמנו בלבד.
ואם זה מעסיק אותו (ואותך) היום בצורה שמפריעה לתפקוד - לכו לייעוץ, לאיש מקצוע.
דעתי היא שהתשובות וההחלטות נמצאות אצל האדם עצמו, אולי קצת להתחזק ולקבל כלים,
אבל הכיוון לדעתי צריך להיות "היה מה שהיה, אם זה מעסיק אותי אקבל כלים להתמודד ולעשות חוייה מתקנת ולהיות הורה טוב לילדיי" ולא "האם היא אוהבת את הבן שלה או לא". כל אחד מגדיר אהבה גם באופן שונה- זה לא מדיד, את יודעת.
תמשיכו קדימה

לינבר ופשושה ענו לך יפה מאוד

כמה דברים , גם אני גרתי תקופה מסויימת אצל סבא וסבתא שלי מצד אימי , הסיבה המרכזית היתה כדי שאני אהיה תחת השגחה בבית ולא ביום לימודים ארוך והיה לי מצויין .
לגבי לקחת עוזרת ומתפלת זה לא היה פשוט בכלל בברה"ם . זה גם פתיחת עניים לשכנים וכו וגם הזצמה לבקורות מצד הממשל .
הרי קשה לדעת באמת מה היה שם אבל יכול להיות שכן היו סיבות מוצדקות .
מה עוד שאנשים בתפקידי מפתח שם כן היו די קרים , לא צריך ללכת רחוק , חצי היה סגן שר ברוסיה והוא איש קשוח שלא מראה רגשות בכלל וזה מה שיש.
http://www.holdthatpic.com/

אני גם חושבת כמו ענבר. הדבר הראשון שעלה לי לראש זה דיכאון אחרי לידה.
א"א לדעת ולפעמים עדיף פשוט לא לשפוט וזהו.
בכ"ז שולחת לך
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

וואיייייי רותי

וואי, ידעתי שיש איזה סיפור עם חמתך,
אבל לא ידעתי שהוא כזה עצוב..

קשה מאוד מאוד להבין את זה.
גם בעלי עבר סיפור עם חמותי, לחמותי יש 16 ילדים והיא לא נהנית מהם אפילו טיפה, הבנים היו קצת שובבים והיא התעללה בהם נורא עד שפשוט העיפה אותם מהבית.
לפני כמה חודשים היא פתאום ניתקה קשר עם הבנות הנשואות שלה והעיפה גם את הקטנות (מזל שיש להם אחים ואחיות נשואים אז היה להן לאן ללכת......)
אני הגעתי למסקנה שזו פשוט מחלת נפש אומללה.
היום שאני בעצמי אמא קשא לי עוד יותר להבין את זה שאמא לא אוהבת את הילדים שלה והיא מעיפה אותם מהבית אבל כשמשהו משתבש אז אין מה לעשות.
אני כל הזמן אומרת שגם בעלה היה אשם מכיוון שהוא היה צריך לעשות סוף לכמות הילדים ולשלוח אותה לטיפול דחוף, אבל הוא לא עשה את זה.
בקיצור, לפעמים קורה משהו נפשי לבן אדם ובגלל זה הוא בורח מהתמודדות.
יכול להיות שהיה עדיף לבעלך לחיות אצל מישהו אחר מאשר לחיות אצל אמא שקשה לה להיות אמא והיא לא מתפקדת.
אני רואה איך כל הגיסים שלי יצאו אנשים מקסימים דוקא בגלל שהם יצאו מהבית המשוגע הזה ולעומת זאת הגיסות שלי במצב נפשי הרבה יותר קשה בגלל שהן חיו שם הרבה שנים טובות.

מירי, אמא לשלושה מדהימים!!!

מירי, זה סיפור ממש עצוב

מירי