הפעם אני צריכה תמיכה, ייעוץ מכן... - הריון ולידה

היי!
נשמע לי קצת מוכר...

לעולם אל תתנצלי על חפירה כזו!
לפני כמה שבועות ישבתי עם שתי חברות טובות ודיברנו ודיברנו והיה כיף ונחמד ופתאום החלטתי להעלות את הנושא הזה - כמה קשה לי עם מעין עכשיו, כל דבר הופך להיות מלחמה - וראי זה פלא - התברר שגם להן יש בדיוק אותם עניינים עם ילדיהן, ופתאום לא הייתי לבד עם הקושי הזה. וזה קשה.
אז בואי נצא מנקודת הנחה שאת בסדר, יש כאן עניין של גיל, גיל שנתיים נראה כדבר קטן ע"י גיל ארבע, זה עובר ומגיע שוב, ושוב יעבור ושוב יגיע, השאלה היחידה היא האם אנו נצליח לשמור על שפיות בכל מחזור שכזה.
אז מה אפשר לעשות?
קודם כל לקבוע כללים ברורים - ולעמוד בזה.
הם בודקים את הגבולות ואנחנו כאן בשביל להציב אותם מחדש - לכל אחד בהתאמה לגילו.
לפני שיוצאים מהבית/מהרכב - לחזור על כך שאם לא מתנהגים יפה - ישר חוזרים לאוטו ונוסעים הביתה - ובמידה ולא מתנהגים יפה - אכן זה מה שעושים, גוררים ילד או שניים בוכיים לרכב ונוסעים הביתה.
נסי לקבוע לעצמך את המקומות החשובים לך, מתי את מוכנה/יכולה להתעלם ממעשיו ומתי את לא מוכנה לעבור על כך לסדר היום (כן, אני יודעת, קל להגיד, קצת יותר קשה לביצוע, אבל אפשרי).
זה לא קשור למה שיש להם, למה שקונים להם, למה שעושים איתם, ככל שיש יותר - כך רוצים יותר.
גם אני (ובטח כולנו) מוצאות עצמנו אומרות משפטים מפגרים שאין לנו שום כוונה או יכולת לעמוד מאחוריהם, הבנות שלי כבר יודעות לשאול אם זה באמת ואז כולנו צוחקות (את רוצה להשאר לבד בבית???)
מצרפת לך קישורים של מאמרים של אלה שלומקוביץ - ש-לי מאוד עוזרים ומאוד מלמדים.
וגם - ממליצה בחום רב - אם הוא עדיין לא בחוג - לנסות לשלוח לחוג קרטה/ג'ודו או כל אומנות לחימה אחרת, זה מקום מצוין ללמוד בעצמם על עצמם, לפתח המון יכולות ולהשאיר שם חלק מהקשיים.
https://www.facebook.com/notes/ella-shlomkovits/%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%AA%D7%A1%D7%9B%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/10150547941974045

https://www.facebook.com/notes/ella-shlomkovits/%D7%94%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%91%D7%95%D7%A7%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%9B%D7%99%D7%A3-%D7%90%D7%95-%D7%90%D7%99%D7%96%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%98/10150532722019045

https://www.facebook.com/notes/ella-shlomkovits/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%99-%D7%96%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%96%D7%94-%D7%91%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/10150466058644045

חוזרת שוב - את לא לבד בזה

http://www.ticker.7910.org/as1czXy0g410000MTE5ZGx6fDA4MjB6bHxtYWF5YW4.gif" border="0">
http://www.ticker.7910.org/as1cERr0g410000MTE5ZGx6fDE3Nnp8eXV2YWw.gif" border="0">
http://s13.rimg.info/84f16ccdca521df0e1e5b7f0616d3a8f.gif" border="0">http://s13.rimg.info/84f16ccdca521df0e1e5b7f0616d3a8f.gif" border="0">http://s13.rimg.info/84f16ccdca521df0e1e5b7f0616d3a8f.gif" border="0">http://s13.rimg.info/84f16ccdca521df0e1e5b7f0616d3a8f.gif" border="0">

את נשמעת כמו בעלי
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!
------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שנולדו ילדינו הכרנו עולם, לאחר שילדינו נולדו התחלנו להכיר את עצמנו.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לעתים מאד רחוקות אנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו תמיד מקבלים את מה שאנחנו צריכים.

--------------------------------------------------------------------------------
אין דרך אל האושר- האושר היא הדרך!

תודה ענקית לעונות!!!

ענבר, אני מוכרחה להגיד שאני תמיד שמחה לקרוא את התגובות שלך, הן ריאליות!
וכן, ליאם החל מספטמבר בחוג ג'ודו פעם בשבוע.

תודה!

וואייייי לא ידעתי שככה קשה לך איתו

אור-טל,
הוא נשמה טובה!
והוא ילד,
אני לא מאשימה אותו בכלום.

ההתמודדות קשה לי, לנו - המבוגרים.

בגן הוא גם משתולל אבל זה באמת לא מפריע לי, גם כשהוא משתולל בבית,
ה"דווקא", זה מה שמוציא אותי מדעתי.

באמת, הוא מקסים - אני לא לוחצת עליו, נותנת לו לזרום עם מה שבא לו בד"כ, הוא ממש לא אוהב יצירות וכו', אין לו סבלנות, הוא משחק בפליימוביל, מיניטורות כאלה, מכוניות, פיראטים...
אני חושבת שהם מוציאים המון אגרסיות ואחה"צ הם צריכים את המנוחה שלהם בבית, את המרחב שלהם, את הפרטיות וכו'.

וכשהוא לבד, כשסער לא בסביבה - אני לא מרגישה אותו!
הוא מעסיק את עצמו מדהים.

אבל תשמעי, שיהיו בריאים - זה 2 בנים!!!

כ"כ אוהבת אותם!
עד כאב, באמת!
אני רק חושבת עליהם או כותבת לכן פה עליהם והעיניים מתמלאות בדמעות על רגשות האשמה וכו'...

גם אצלי שהן נפרדות - זה מדהים איך שהן שונות

תודה!

איזה שרשור חשוב!!!!
גם אני עוברת עם יואב אותו דבר,
יואב עד השנה היה סוג של לפלף,
והשנה, הוא עונה על כל דבר , מתווכח,
והכי גרוע , הוא רב עם רותם על שטויות, והיא צורחת, וזה מחרפן את השכל....

אני מנסה כמו שענבר אמרה, לבחור כמה דברים שחשובים לי ואני לא מוכנה להתפשר עליהם... זה עובד, וגם יישרתי קו עם בעלי בעניין....

אם להיות כנה, לפעמים אני חוזרת מהעבודה, כל כך עצבנית ועייפה, ומותשת וחסרת אנרגיות (כמו היום לדוגמא) שדברים שהוא עושה בדרך כלל , היום מעצבנים אותי יותר מתמיד...
אני מנסה להרגיע את עצמי בעזרת המון המון המון דיבור עצמי...
לא תמיד זה מצליח, אבל זו המציאות...

באמת שרשור חשוב ומעניין, ואשמח לשמוע עוד תגובות....

לא יודעת מה להגיד חוץ מזה שלכל הילדים יש תקופות כאלה. הם ילדים ויש להם ים של התמודדויות. גם בבית מול אבא אמא אחים וגם בגן מול החברים הגננות... יש תקופות שזה פשוט קשה להם. לנו היתה תקופה כזו לא מזמן. הרגשתי שאני מתחרפנת
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

אני עדיין לא-שם,אבל אני מתבוננת בגילאים-בוגרים יותר..
ענו לך אחלה תשובות כאן הבנות!

ממה שאי התרשמתי,ילדים אוהבים מדריכים-אחה"צ,שעושים את האוירה לנעימה בחוגים.

לינברושש,אני אישית,מאוד מפרגנת לחוגי האמנויות-לחימה (במישור-המקצועי שלי),כי ראיתי כמה זה מטיב עם הילדים,כשהם באים אליי אח"כ לאסטרטגיות-למידה. הם לומדים שם מיומנויות-מדהימות בהמחשה ובשטח..

ואני בול חושבת כמו נגה (מה?

תודה לכולן.

הבוקר אני מנופחת מגאווה

בדיוק פתחתי שרשור לפני כמה ימים בנושא דומה עם לינוי - בת 4.

מה שאת מתארת, קורה גם אצלינו.

משיחה עם חברה של אמא שלי, סבתא לשני נכדים, הבנתי שזה גיל.
היא אמרה שבגיל הזה בדיוק, גיל 4, הם מתחילים לבדוק גבולות פעם נוספת (פעם ראשונה זה קורה בגיל שנתיים).
הפעם הם יותר מתוחכמים כי הם יותר גדולים.

אני אפילו העלתי חשד שלינוי היפר, אבל משיחה עם הגננת התברר לי כי בגן היא ילדה שקטה ונינוחה.
ברגע שהיא מגיעה הביתה זה ממש ויכוחים,
להגיד את אותו הדבר מיליון פעם ולראות אותה צוחקת מזה

כאילו השרשור הזה נכתב בשבילי

שמתי לב לזה, שככל שאנחנו ההורים לחוצים ולוחצים על משהו (להתארגן בבוקר, להיכנס לאוטו, מקלחת - הדברים הקטנים) ככה זה ילך יותר לאט ובכאסח.
אז אם אני יודעת שאני ממש ממהרת בבוקר, או שצריך כבר להתקלח כי הילדה ממש עייפה, אני משתדלת לעשות הכל כלפי חוץ כדי לשדר שאני רגועה לגמרי
מנסה באמת לעבוד על עצמי לא לכעוס, ומנסה להוסיף "צחוקים" או שירים או משהו מבדר כדי שהחלק הקשה יעבור בכיף.
לרוב זה עובד

כנראה שכולנו באותה הצלחת....
לא יודעת איך איתכן, אבל אותי זה קצת מנחם

תגידי מתוקה את בטוחה שאת לא מספרת את המצב אצלי
פחות או יותר זה המצב גם אצלנו יש ימים ויש ימים
מה שנקרא כל יום זה התמודדות חדשה ומפתיעה

גם אני התחלתי לשיר בשביל להרגיע את עצמי ואותן
[email protected]

איילת שלי...לי היתה תקופה מאווווד קשה עם הבנות..כל דבר היה ויכוח כל דבר הפך למשא ומתן...הרגשתי שילדות בנות 3 ו-4 מנהלות לי את החיים...עד שאמרתי מספיק...
לא יודעת מה בדיוק חולל את השינוי בי אבל הפסקתי לצעוק...לגמרייייייייייי
שתביני שאפילו אם הם מזהים טיפה על עיקום פנים בגלל עצבים הם מבסוטים מזה...הפכי להיות אדישה...
בעלי אף חש בשינוי והוא בעצמו לאמצליח להתמודד איתם וכל הזמן אומר לי...תגידי להם משהו...רק את יכולה עליהם...
היום אני מניפה עליהן מבט...הן כבר יודעות מה אני רוצה..חחח מצחיק כמה שזה נכון פשוט התחלתי לדבר בטון אחר...לתת לטיפה מתי שצריך...זה הכל
לפעמים הם עושים דווקא רק כדי לזכות בתשומת לב מאיתנו גם אם זה יעלה להם בצעקות..מבחינתם קיבלו את מה שרצו
תנסי להיות יותר מאופקת ורישמית..לומר פעם אחת כל דבר..אם זה לא מבוצע פשוט ללכת לקחת את היד ולהוביל אותו לדבר..פעם אחת בלבד.
אם את רואה שזה לא עוזר תענישי אותם דבר הדברים שהם הכי אוהבים ותעמדי בזה..אין טלויזיה אין מחשב...אין חוג וכו'...בהצלחה מאמי

יו בנות המצב אצלי כל כך דומה ואני משתגעת(לא בקיצוניות כן?)
הילדים מתחצפים ומותחים את הגבולות כל הזמן...ננסה את הרסקיו

תודה לכולן.
אני בהחלט יכולה לעדכן ששינתי פאזה,
אני ממש עובדת על עצמי - וזה עובד....

כנראה הידיעה שאצל כולם זה אותו דבר "צרת רבים נחמת טפשים", ושכולן בעצם מתמודדות עם אותו הסיפור בהחלט מקלה על ההתמודדות.

תודה לכולן!

טוב לדעת שאני לא לבד