אתמול הייתי בחתונה של חבר טוב שלי מהתיכון, כזה חמוד, הוא חבר ממש ממש טוב שלי וכשעליתי לחופה להגיד מזל טוב הוא בירך אותי בילד/ה בריא בקרוב וכך גם הכלה והכריחו אותי לשתות מהיין ולבקש הריון בריא בקרוב. ממש ריגשו אותי.
הוא בקשר מאד טוב עם אנשים אחרים בשכבה, אנשים שאני לא בקשר איתם. הם חבורה של 6 בנים שהולכים יחד מהתיכון ולא נפרדו עד היום וכמובן שכל אחד הכיר בת זוג והם נהיו חבורה כזאת של 6 זוגות.
כשהגעתי לחתונה מיד קפצנו אחד על השני וחיבוקים ונשיקות כי לא התראינו מהתיכון. כמעט כולם, שאלו אותי אם אני בהריון (בחירת השמלה התבררה כלא מוצלחת

)... עם זה עוד התמודדתי יפה כי לאחד מהם כן סיפרתי את הסיפור כבר מזמן בפייסבוק (היה לו את אותו הסיפור בדיוק לפני שנה). אמרתי שאני לא בהריון, עם חיוך ובאמת לא נתתי לזה להשפיע עליי.
השיא היה כשישבנו בשולחן ואחד הבחורים שיש לו ילדה קטנה כל הזמן דיבר על הילדה וכמה החיים משתנים ומתמלאים אחרי שנולדים ילדים.
הוא אמר לי (וזה מה ששבר אותי) שאין דבר יותר טוב מאהבה של ילד ואהבה לילד כמה דאגה ואהבה ואור מביא איתו ילד
וכשיהיו לי ילדים אני אבין. ובלה...בלה...בלהה.... הוא המשיך. בשלב הזה כבר לא הקשבתי כי הייתי עסוקה בלהחזיק את הדמעות. רציתי לצרוח עליו אני יודעת מה זה אהבה לילד!!!! אני יודעת!!!!! אני יודעת מה זה לדאוג לילד!!!!
אני יודעת מה זה לשבת שעות ליד הבת שלי ולהתפלל לאלוהים שיעזור לה ויציל לי אותה וישמור עליה!!!! אני יודעת יותר מדי טוב!!!!!!!!!!!
יצאתי החוצה ופרצתי בבכי. רציתי למות!!!!!
אווווף.... הרגשתי כל כך רע, ניסיתי לחזור לעצמי ולהיכנס חזרה ולרקוד אבל היתה לי כזאת מועקה בלב....
רע לי. פשוט רע. שוב.