אוף כל כך עצוב לי!! - הריון ולידה

אהובתי מזה אין לך לאן לפנות? קודם תמיד יש לך אותנו
והודעה אחת אני בפיייס

איזו מדהימה את

אוי מאמי

יקירתי הרגשה שאת מתארת מוכרת לדעתי לכולנו, גם לצעירות וגם למבוגרות יותר,לא נראה לי שישנה אמא אחת שלאחר הלידה הראשונה לא חותה רגשות מאין אלו.
תחושות כמו שאת מתארת זה טבעי לחלוטין ולגיטימי שזה מה שאת מרגישה.

אני רק יכולה לתת לך חיבוק גדול ולומר לך שזה עובר , מתרגלים למציאות החדשה ולחיים החדשים ואח"כ אי אפשר בלעדיהם.

מהממת, את כותבת וזה כאילו אני רושמת את הדברים! מילה במילה! .
אני כ"כ מבינה אותך וזה כ"כ בסדר להרגיש ככה!!!

רק חבל שאת לא מדברת עם בעלך או אמא שלך. מה לגבי חברה טובה, או אחות? או אפילו אני! תשלחי לי חברות בפייס, או שתגידי לי מה איך למצוא אותך שם ואני אשלח לך את הטלפון שלי

אהובה את תמיד יכולה לדבר איתי וניראה לי שנתתי לך את המספר שלי גם
מקווה שתרגישי יותר טוב

תני לזמן לעשות את שלו ותראי איך טיקטק את מתרגלת לעובדות האלה,
אל תשכחי שעברת תהליך ענק, מההריון עד הלידה, והלידה עצמה ועכשיו הטיפול....
כאילו החיים השתנו מהקצה אל הקצה,
אבל את נשארת את- אל תשכחי את זה, אותה 'ילדה' פשוט עם תפקיד נוסף, תפקיד עם מלא אחראיות אבל יחד עם זה עם מלא אושר!
את תראי שזה יעבור ואת תהני מכל רגע וגם תמצאי את הזמן הזה לזרוק הכל ובאמת לחזור אחורה לכמה שעות- תצאי, תבלי וכו'

טלי מאמי

כמה שאני פשוט אוהבת את כולכן!
איך שאתן נותנות לי להרגיש טוב!חוץ מכן אף אחד לא מצליח..

מתוקה אני כ"כ מבינה אותך...

גם אני ביומיים האחרונים הרגשתי קצת אבודה, והבעל בכלל לא מבין!!

פתאום להיות המון בבית, וכל היום להיות סביב התינוק, וכילים, וכביסות ומלא עבודות בית ואין זמן לנשום, ואפילו לא להסתכל שנייה במראה...חחח

זה ייעבור מבטיחה לך, אין כמו אהבה שיש לנו לילדים המדהימים שלנו!!!

מאמי. קודם כל
[

מאמי קבלי מלא חיבוקים

מאמי זה טיבעי ונורמלי מה שאת מרגישה
זה שהפכנו להיות אמהות לא אומר שנעצרו לנו החיים
תמשיכי לצאת עם חברות תעשי לך ערבים לבד עם בעלך תשאירי את הילד עם אמא /חמותך/אחות
אני מממממש מבינה אותך

היי בובה ... כל כך מבינה אותך...

אני אומנם לא צעירונות כמוך.... (29)
אבל מרגישה ממש כמוך (10 שנים עם בעלי).....

הכול פשוט לא מסתדר חוץ מהנסיכה שלי שכלום לא שווה לי בלעדייה
תהיי מרוצה מזה שיש לך אוצר קטן וטהור
תנסי להנות ולהשתחרר בסופו של דבר הכול יסתדר....

בנות מתוקות,
נסיך קטן שבבטן, מחכים לך באהבה גדולה!!

איזה כיף לשמוע שאני לא לבד בסירה.. ותודה רבה על כל העצות, אני מאוד מאוד אנסה ליישם.. אוהבת אתכן!

מאמושש..
אני מאוד מבינה אותך, את באמת עדיין סוג של ילדה (אותו גיל שלי)
וכל התהליך הזה של ההתעברות לא היה בתיכנון כפי שאני זוכרת שנקלטת שאת ובעלך עוד הייתם חברים.. ואז פתאום באה החתונה, ואת בהריון ועוד לא הספקת לעכל שאת נשואה כבר יש לך ילד..

מה שאת מרגישה ברור וצפוי לחלוטין, אל תרגישי שונה מכולן.
מה שכן, את בעצמך אומרת שלא היית חוזרת לחיים הקודמים בלי ליעדוש..
וזה כבר מראה שאת בריאה בנפשך וזה דיכאון טבעי ולא משהו חרוני.

אני אישית בעד שתשימי מדי פעם לפי הצורך את ליעד אצל אמא או החמה ותצאו לבלות כמו פעם, ללכת לשבת באיזה מקום, לשתות, להנות כמו רווקים ביחד ולחזור עם כוחות מחודשים לליעד.
את צריכה את זה מדי פעם, אל תשתקעי בבית ותכניסי את עצמך לבועה כזאת.

קראת את מה שאם אני לא טועה מינה כתבה? (אמא של גיא) אם לא, אז תקראי ותיישמי! אני עשתה בשכל

מאמי ,אם אני לא טועה את גרה בבאר שבע ,גם אני אם בא לך להיפגש אני אשמח.....

מאמי אני יותר מאשמח להפגש! לא ידעתי שאת באר שבעית

אמרו כבר הכל אז נותר לי רק לשלוח לך מיליון חיבוקים