צריכה עצה בקשר לבכי - הריון ולידה

לתת לו לבכות
אז בפעם הראשונה יבכה שעה, אחר כך יבכה פחות , עד שבסוף הוא יבין.
אבל הכי חשוב אם את החלטת על לא לתת לכי עד הסוף , לא היום אל תתני ומחר תתני, להיות עקבית איתו.

ניסית להסביר לו שבדיבור הוא ישיג יותר?
אם כן, אני הייתי נותנת לו לבכות, ועדיין חוזרת ואומרת "אם תבקש בלי לבכות, תקבל"...חייבים להיות עקביים.
קבלי

כנראה שדרך בכי הוא מנסה להשיג דברים, כי הוא רואה שזה משפיע עליך.
תנסי להסביר לו פעם אחת (בלי עצבים כמובן) שכל עוד הוא בוכה, הוא לא יקבל התייחסות, וזהו! ותנסי להתעלם מבכי (כשזה נובע מדברים כמו שתיארת ולא משהו רציני חו"ח).
אחרי כמה פעמים כאלו הוא יבין שבבכי הוא לא משיג שום דבר ולאט-לאט, כשהוא יפנים את זה, המצב ישתפר.
אצלי היה יותר גרוע בגיל הזה - הילד היה צורח!!! ויש לו קול (בלי עין הרע

אצלי היא יודעת שאני לא מקשיבה אם היא בוכה (בכי שהוא סתם)
אני תמיד מדגישה שאם מקבלים מכה או עצובים זה בסדר לבכות, אבל אם בוכים סתם אני לא שומעת.
והמסר הזה עבר. היא יודעת להתאפס על עצמה ולהירגע, וכשהיא מצליחה להגיד מה היא רוצה בלי בכי (לפעמים הקול שלה עוד רועד

גם אצלי זה ככה ועוגית צר לי לבשר לך אחרי הלידה זה רק התגבר זה נהיה ממש נורא על כל שטות היא בוכה אבל אני עיקבית ממש כמו שאמרו פה, האמת אין דרך אחרת..

אני פשוט אומרת בהחלטיות: לא שומעת בכי. לא מבינה מה את אומרת

יש לנו פה! תגידי בבקשה מה הבעיה

ככה עד שמפנימים
[email protected]

גם אני כמו אורטל - אומרת שאני לא מבינה מה הוא אומר בגלל הבכי - שאם הוא רוצה או צריך את עזרתי שידבר ברור, כלומר בלי בכי.
ואחרי זה התעלמות מהבכי
בד"כ זה עובד

רוצה להוסיף- שבשבילך זה דבר קטן ודבילי, בשבילו לא.
הוא עוד לא יודע איך לנתב את הרגשות שלו.
הבכי הוא אמצעי בשבילו, ברגע שהאמצעי הזה לא יעזור לו הוא יפסיק.

מסכימה עם זוהר.
מעבר לזה שמה שקטן ודבילי עבורנו הוא דבר משמעותי עבורם,ברגע שאמרנו את ה-לא,זה כבר עיניין אחר.ברגע שאמרנו לילד לא,הוא בעצם חווה חוויה של דחיה וחוסר שליטה(אם הוא מצליח לקבל מה שהוא רוצה-הוא בשליטה),ואז הוא מפעיל את הבכי-הוא מנסה להחזיר לעצמו את השליטה-לקבל מה שהוא רוצה.
וע"י ניסיונות הפיוס של אמא,את התחושה שהוא רצוי ואהוב אפילו שאמרו לו לא.
כדאי להיות עיקביים,לחזור פעם אחת,מקסימום פעמיים בקול שקט וברור על מה שאמרת לו.
שמתחילה הסצינה של הבכי,כל 2 דקות לבוא ולומר לו באותו קול שקט-אתה רצית X ובגלל זה אתה עכשיו עצוב\כועס\מאוכזב ובגלל זה אתה בוכה,וזה בסדר,אתה תתגבר\זה יעבור.
(גם שילד נופל ובוכה אגב,כדאי לומר קיבלת באמת מכה כואבת,זה יעבור,אתה תתגבר)
ככה כל 2 דקות,הוא ירגע הרבה הרבה יותר מהר ממה שנדמה לנו.
ובכלל המשפטים שאת תאמרי לו,יחרטו לו בראש,וכשהוא יתמודד עם כשלונות ודחיות בשלבים מאוחרים יותר בחיים הם יצופו לו מהזכרון,והוא באמת ילמד להוציא מתוכו את הכוחות להתמודדות.
וחוץ מזה רציתי לומר בהצלחה,זה באמת יכול להיות מורט עצבים

תודה על העצות.

שושה וזוהר- אתן צודקות..... כל דבר נראה להם סוף העולם.

יש לי עוד שאלה:
מה אני עושה כשהוא עושה משהו מסוכן?
ואני מורידה אותו והוא עושה שוב.

תודה רבה
וסליחה על החפירה.

בשמת

אני כל פעם אומרת לו שאימא לא מבינה בבכי ושיבכה קצת אם הוא רוצה ושהוא יפסיק לבכות אימא פה כדי לתת לו חיבוק ונשיקה כי הוא ילד בוגר אחרי שנייה בד"כ הוא מפסיק לבכות

תחכי חודשיים וזה יעבור

כשהוא עושה משהו מסוכן להוריד אותו, להסביר למה זה מסוכן וזהו.
להמשיך ולהתמיד.

לגבי הבכי- מסכימה עם שושה- לעשות לו רפלקציה על התחושות שלו-
אני מבינה שאתה עצוב, אבל אני עדיין לא מרשה כך וכך.
אני מבינה שזה גורם לך לבכות, וכו'...
לא לעשות מהבכי משהו אסור. כי יש גם בכי אמיתי.
ומותר לבכות.
זה משחרר.
ולכן לא להתייחס לבכי כבעיה אלא לבעיה כבעיה.
הוא לא מקבל שאומרים לו לא-למשל עם העוגיות, על זה צריך לעבוד.

[

[
[

כשהוא עושה משהו מסוכן (נגיד מטפס על שולחן), להוריד אותו ותוך כדי להסביר - פעם אחת - שזה מסוכן מאוד והוא עלול ליפול ולקבל מכה כואבת (הסבר מפורט למה זה מסוכן ומה יכול לקרות).
אם הוא ממשיך לטפס, פשוט לגשת ולהוריד אותו בלי להגיד שום דבר. וכך בכל פעם שהוא מטפס, את מורידה אותו בלי להגיד כלום. לאחר כמה פעמים הוא יפנים ויפסיק (ככה עפ"י סופר נני