וכבר שנים את מרגישה ככה
ובמרוצת הזמן זה רק הולך ומכביד ומקשה ומעייף ונהייה בלתי נסבל
ואת תמיד איפשהו יוצאת אשמה
למרות שאת בכלל לא קשורה
וכמה שאת סופגת
בשבילו
בשביל בעלך, אהובך, האיש שלך
כדי שחלילה את לא תצאי הלא - בסדר
כדי חלילה לא ליצור בלגן
כי את כל כך אוהבת
ופוחדת אולי לאבד...
כי זו המשפחה שלו
"משפחה זה לכל החיים..."
וכל פעם שפתחת את הפה ואמרת את שעל ליבך
הרגשת עוד יותר מעמסה ריגשית
כי את לא אמורה לדבר על המשפחה שלו
כי הוא זה שעומד באמצע - בינך לבינם!
אבל נמאס לי ברמות קשות
אני מרימה ידיים בכל מה שקשור למשפחה של בעלי
כמה חרא אפשר לאכול מההתנהגות שלהם
כמה נמוך אפשר לרדת
כמה זה יכול לחלחל לזוגיות הכל כך יקרה שלי?!?!
בא לי לא לראות אותם יותר לעולם
כי אני הכי לא צבועה בעולם
אין אצלי את האפור הזה
אני לא שחקנית
אני פשוט מתעבת
אותם...
ובא לי להרחיק מהם את הילדים שלי
כי לא מגיע להם
וזה מפחיד אותי...
כי אם כך- זה רק יפגע לי בזוגיות
ואז מה?

יצא שכרי בהפסדי...
רק מי שבאותה "צלחת" כמו שלי תוכל להבין...

הייתי חייבת קצת לפרוק