מה עשיתי :-((((( - הריון ולידה

תגידי לי את נורמלית????
אין ספק שלפעמים הן מובילים אותנו לקצה
את אמא מקסימה

ושלא תחשבי אחרת
נתי יוכל להנות מלהב גם ביום אחר הוא ייתגבר על זה
****
האל חשב וחשב, איך אוכל להשביח את האישה? איך אוכל לגרום לה להיות עוד יותר טובה?
בדק האל -הוסיף לה חולשה לילדים מתוקים,
הוסיף לה כוח לוותר לאחרים.
הוסיף לה את היכולת להמשיך גם כשרע,
הוסיף לה את האומץ לבלוע צעקה,
הוסיף לה חשיבה עמוקה ועין חדה,
הוסיף לה רגש למחר ורגש למשפחתה,
הוסיף לה אהבה ויהי מה,
וכשסיים מלאכתו

קרא לה - אמא !!!

*****
**
**
**
*****

******
www.2all.co.il/web/Sites/2007-8

את לא חרא של אמא, זה הגיל שלהם והמרדנות
הילדה הייתה מאוד עייפה וסביר להניח שגם אם נתי היה נשאר בבית, היה פורץ ויכוח סוער שהיה מסתיים בהרדמות של הילדה.

אז ביג דיל היא לא התקלחה -זה לא שעכשיו אוגוסט 40 מעלות

נשמה, את ממש לא חרא של אמא!! וגם לא חרא של בנדם!!

כן, גם אני שלחתי פעם את שילה לחדר ולאחר נסיונות להוציא ממנו הבטחה שהוא יתנהג יפה,
זה פשוט נגמר בהרדמות..
אין מה לעשות!
הגבולות שלהם קודמים לבילוי עם אבא!
אני מקווה מאוד שנתי לא כעס או התאכזב והבין שלשים גבול ללהב זה טיפה יותר חשוב..
ואל תדאגי, להב הרגישה את נוכחותו של אבא שלה בזה שהוא פשוט היה אתכן..
אני בטוחה שזה עשה לה המון!
[

-זה קודם כל.

מותק, את אמא מקסימה ונהדרת, ורק לאמהות נהדרות ומקסימות עולים רגשות אשמה שכאלו.
אם לא היה אכפת לך ממנה היית לוקחת את זה בקלות ובכיף על זה שנרדמה הילדה בלי הרבה פוזות..
אנחנו כאמהות מאשימות את עצמנו- שלא בצדק, ללא הרף ונגזר עלינו שזה מעגל חיינו הטבעי והנורמלי..

אני מבטיחה לך שמחר בבוקר או מקסימום יום יומיים הכל יישכח ותבלו שוב כמשפחה מאושרת! לא הכל הולך לפי התכניות והיא הייתה כנראה עייפה מאוד וכשעייפים- מקטרים.

אני מסכימה עם הבנות שכתבו שהגבולות חשובים ביותר. ומה שהענקת לה היום זו אמא נהדרת שיודעת לשים גבול להתנהגות שאינה הולמת. וזה רק מחזק לה את הביטחון העצמי, ואת הביטחון בכם.
בית עם גבולות הוא בית שהילדים חשים בו בטוחים.

בקיצור, יצא לי מבולבל אבל מה שהתכוונתי להעביר זה שמרגשות האשמה לא תוכלי להתחמק, כי כך אנחנו האמהות.. אלופות בהאשמה עצמית,, אבל בתור אדם חיצוני ששומע את "מעללייך" בערב, את נשמעת בהחלט אמא מדהימה שאוהבת ואכפת לה מבנותיה!
מקווה שקמתם הבוקר עם מצברוח נהדר כרגיל!

גם אצלנו קרה איזה פעמיים שאמילי הלכה לישון בלי אמבטיה וארוחה, זה יכול לקרות לכולם

איך זה תמיד קורה לנו?
הם מושכים גבולות עד שלא ניתן לסבול, ואז אנחנו מרגישים אשמים...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."

קודם כול
"הילד האנושי - לעיתים כה חד הבחנה יותר מאשר המבוגר המהורהר עד טמטום חושים" (מארקוס זוסאק מתוך הספר "גנבת הספרים")

אני חושבת שאין אמא בעולם הזה שלא מכירה את התחושה הזו, בסיטואציה כזו או אחרת..
ועצם העובדה שזה כואב לך ומפריע לך זה רק מחדד את העניין של איזו אמא נהדרת את!
אני יודעת שזה מאוד קלישאי לכתוב את זה אבל, אל תחמירי עם עצמך.
אנחנו הורים, לא אלוהים.
יש לנו נטייה לפעול בצורה כזו או אחרת כמו כל בן אדם בעולם..

שולחת לך מיליון חיבוקי דב

את מצחיקה אותי

עשית נכון, ברגע שילד מתחיל להרים יד, ועוד על הורה צריך לעצור את זה על המקום.
אין מה לעשות, אנחנו הורים אוהבים אבל גם מחנכים, לא חברים של ילדים שלנו.
התפקיד שלנו להפוך אותם לאנשים טובים, אנשים מוסריים ולתת להם פינה של ביטחון בחיים.
להב צריכה להתמודד עם אכזבות, במיוחד כשהיא מרימה יד על אמא,
יש לזה השלכות, אין סיפור, אין טלוויזיה ואין פינוקים.

לא עשית שום דבר רע, חינכת את הילדה שלך וזה תפקידך.

מה קרה לך מאמי? אפשר לחשוב..איזה אסון..לא התקלחה
בחייך..את אמא נהדרת !
יש לפעמים רגעים שילדים (טוב נו..לא רק ילדים - גם אנחנו) שפוט במצב רוח חרא אז "מחפשים" על מי אפשר לרדת

יהיו עוד הרבה ערבים טובים יותר

ואת הבגדים הייתם חייבים להחליף אם לא התאימו ..

אני בדיוק בדעה של נטלי

גם אני היתי פועלת בדיוק אותו דבר ברגע ששחר היה עושה משהו שזה לא יעבור את השתיקה שלי הוא ימצא את עצמו הולך לישון והוא יודע את זה
היה לי מקרה שיום שבעלי מגיע מאוחר הביתה שחר החליט להתחצף ובפעם הראשונה הזהרתי אותו והוא המשיך ואחרי זה הכנסתי אותו לישון היה בכי היו צעקות והוא אפילו אמר שהוא לא יעשה את זה יותר, אבל אני עמדתי על שלי.
ומנסיון העונשים האלה עוזרים ככה הם לומדים , לפעמים הילדים שלנו צרכים ללמוד אכזבות , הם גם צרכים לדעת שלא הכול עומד בדיוק כמו שהם רוצים.

גם שמשחקים איתם צריך לדעת לתת להם להפסיד ולא תמיד לנצח