חודשיים... - הריון ולידה

חודשיים עברו מאז שילדתי את ארבל וזה מרגיש כאילו זה קרה בחיים אחרים.
אני לא מאמינה שעברו חודשיים, קרו כל כך הרבה דברים בחודשיים באלה... הספקתי לזכות בבת ולאבד אותה.
לפעמים אני משחזרת את כל מה שעברנו ואני מרגישה כאילו אני מסתכלת מהצד על חיים של מישהי אחרת.
זה לא קרה לי. איך זה יכול היה לקרות לי? אני לא חושבת שאני בן אדם רע. גם לא בעלי. ובטח שלא ארבל שלנו. אז למה אנחנו סובלים כל כך? על מה אלוהים מעניש אותנו? מה עשינו שהיה כל כך גרוע?
אני מבולבלת. פעם אחת אני שלמה ומבינה ורוצה להתקדם הלאה ודקה אחר כך אני רוצה את ארבל שלי בחזרה. להגיד לה שוב כמה אני אוהבת אותה. כמה היא חסרה לי. כמה הייתי מוכנה לעשות הכל כדי לקחת ממנה את כל הסבל ולסבול במקומה. רק שלה יהיה טוב.
אני לא מאמינה שלא הצלחתי לעשות את התפקיד הכי חשוב שיש לאמא- לשמור ולהגן על הילדים שלה. הדבר הכי בסיסי.

אני יודעת מה יהיו התגובות כאן- שהכל יהיה בסדר ויהיו לי עוד ילדים. וזה נכון (אני מקווה). אבל אני רוצה אותה. אני רוצה את ארבל. רק את ארבל.