למה אתה לא מבקש סליחה? - הריון ולידה

מאמר מקסים של אלה שלומקוביץ עם הצעה אחרת לפיתרון
ממליצה בחום לקרוא.

למה אתה לא מבקש סליחה?
מאת Ella Shlomkovits‏ בתאריך יום רביעי 7 דצמבר 2011‏ בשעה 08:49‏‏
"אני מוכן לא לאכול שוקולד.
אני מוכן שלא יקנו לי צעצועים.
אני מוכן שלא ירשו לי לצאת לשחק.
אני מוכן אפילו לקבל מכות.
העיקר -
לא לבקש סליחה."
(מתוך: הילד הזה הוא אני, יהודה אטלס)

למה זה כל כך קשה לילדים לבקש סליחה? ולמה יש לנו תחושה שגם כשהם מבקשים סליחה ( או בגרסה הצעירה- "תעשה טובה") הם עושים את זה כדי לרצות אותנו ולא מתוך עצמם?
כי בדרך כלל בקשת הסליחה שאנחנו דורשים מהילדים שלנו, היא בקשת סליחה שאין בה העברת אחריות ואין בה הבנה של הסיטואציה. אנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו להתחשב ברגשות האחר מצד אחד, כי הסליחה היא באחריותנו (וכמו שכבר כתבתי כל כך הרבה פעמים- כשמשהו נשאר באחריותנו, היכולת של הילד להפנים אותו ולהפוך אותו לגבול פנימי מצומצמת עד אפסית).
כי במקום להפעיל רגשות של אמפטיה והבנה, אנחנו מפעילים עוד כוח- "אם לא תבקש סליחה, אנחנו הולכים", וכי יש לנו נטייה להתמקד בצד הפוגע במקום בצד הנפגע.

אז מה כן לעשות?
ראשית, בואו נזכר בסיבות שהביאו אותנו לבקש מהילדים שלנו "לבקש סליחה"- יש לנו צורך להעביר לילדים שלנו למה פגיעה באחר היא לא מקובלת, וללמד אותם לחיות בחברה בה כל אחד מתחשב במרחב של האחרים הסובבים אותו.

השאלה הראשונה שנשאל את עצמנו בהקשר הזה היא- האם אנחנו מתנהגים ככה? האם כשאתם פוגעים במישהו אחר, גם אם הוא הילד שלכם וגם אם הוא בן הזוג שלכם, אתם מתנצלים? אם לא, אל תצפו מהילדים שלכם להתנהג כך. זוכרים? דוגמא אישית זה העמוד הראשון בספר ההורות שלי- תהיו מי שאתם רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות.

שנית, אל תתערבו בריב ותתמקדו בפתרון. יש לנו נטייה לכעוס על הפוגע ולנזוף בו. בעיניי, נכון יותר להתמקד בעלבון ובכאב של מי שהרביצו לו, על מנת לשים את הדגש על מה שחשוב לנו להעביר- שפגיעה באחר היא לא מקובלת עלינו.

אני מציעה לעצור ולנחם את הצד הנפגע, ואח"כ לשלוח אותו (את הילד שנפגע) להסביר לילד הפוגע את הקושי. (אם מדובר בילדים צעירים, אפשר לעזור להם לתמלל את הרגשות ואת העלבון). משהו כמו: עכשיו שנרגעת, בואי תנסי להגיד ל(ילד הפוגע) מה העליב אותך/ כאב לך/ הרגיז אותך. אני מזכירה לכולנו שהיכולת לתמלל רגש ולהעביר אותו הלאה היא קריטית לפתרון בעיות והשגת מטרות בהמשך החיים. אם מדובר בילדים קטנים, המשיכו לנהל את הדיאלוג בפנייה לילד שפגע בשאלה: "אז מה לדעתך אפשר לעשות כדי ש(הילד שנפגע) ירגיש טוב יותר?"
אם אנחנו מבינים שהסליחה היא לא מהותית, אלא המהות נמצאת בהבנה שיחסים טובים מבוססים על שיח, ושכולנו לפעמים טועים ופוגעים, הרי שנשים את הדגש על מציאת הפתרונות ושיקום היחסים- או במילים אחרות "חשיבה
מתקנת". יותר חשוב להתמקד בתיקון מאשר בסליחהו ולשם אני מבקשת לכוון את השיח בין הילדים ובינכם לבין הילדים.
שולחת אתכם "על הדרך" לקרוא פוסט שכתבה חברה אהובה וקולגה שלי- ליאת קרן ב YNET על
"משפטים שלא כדאי להגיד לילדים"- גם מקומה של בקשת הסליחה לא נפקד שם...

ואני מזמינה אתכם להצטרף למרכז קשר, אם אתם עדיין לא איתנו- ולהתעדכן באופן שוטף: www.facebook.com/mkesher
וכרגיל אשמח לתגובות,
אלה.