אז הנה השיתוף שלי... - הריון ולידה

אני לא שמנה. אף פעם לא הייתי שמנה. אני גם לא מקל. אבל שמנה אני לא. עכשיו בשבוע 18 יש לי רק בטן (באמת חמודה) ועוד לא עליתי במשקל... הרופא שלי אומר שזה טוב כי כנראה רזיתי מהבחילות או משהו כזה וזה מאוזן אצלי. סבבה.
הבעיה היא שאני מרגישה הכי דובי בעולם! כאילו שבמקום להרגיש נשית כמו שאמרו לי הרבה בנות שדווקא בתקופת ההריון שלהן הן הרגישו הכי נשיות בעולם אני מרגישה ממש שמנה. לא נשית בכלל ולא נעליים.
מעבר לזה עד עכשיו היו לי גם חצ'קונים מעצבנים (מה שלא היה לי אפילו בגיל ההתבגרות.......) קיצור- כל הביטחון והעצמי שלי וכל הדימוי העצמי שלי ירדו לתחת!

דיברתי על זה על הבעל, אמרתי לו שאני צריכה שייתן לי עוד חיזוקים כי אני לא מרגישה בנוח עם עצמי ואני חייבת את העזרה שלו במקרה הזה. חייבת לציין כאן שעד שנכנסתי להריון לא היו לי בעיות של ביטחון עצמי או דימוי עצמי ובעלי תמיד החמיא לי שאני לבושה טוב ושאני יפה שלו וכאלו... עכשיו... כלום!
הסברתי לו שאני ממש לא מרגישה נשית ואני מחפשת את החיבוק והחיזוק שלו, חייבת שייחזק לי את המיניות וכל הדברים האלו וזה שהוא שואל אותי פעם בכמה ימים אם בא לי סקס זה ממש לא נחשב כי הכי לא בא לי בעולם! אין יבוא לי כשאני מרגישה ככה...
הסברתי לו שדווקא עכשיו אני צריכה את החיזוקים שלו יותר מתמיד, הוא ממש הבין מה אני מבקשת. שבוע אחר כך הזכרתי לו שדיברנו והוא עדיין לא משנה שום דבר הוא אמר שאני ממש צודקת והוא באמת לא חשב על זה מספיק ועכשיו הכל ישתפר.

אולי זה המקום לציין שאנחנו אחרי שלושה חודשים מטורפים של שיפוץ הבית שקנינו ואין לנו דקה לנשום וגן לא דקה לעצמנו...

כבר עברו שבועיים וכלום לא השתנה וזה כל כך מרחיק ביננו, לי כבר לא בא להגיד שום דבר, לא בא לי לשתף, לא בא לי כלום. אני לא חושבת שאני אמורה להתחנן לתשומת לב, בטח שלא עכשיו.
אני מרגישה שאני עוברת את כל זה לבד והבדידות הזו כואבת לי בכל הגוף, כל כך כואבת שאני כבר לא יכולה לנשום...

אני יודעת שחפרתי, אבל הייתי חייבת לפרוק
תודה למי שקראה