סורי שאני מתקיפה בעוד חסויה אחת.
אבל זה לא קשור להריון.
זה קשור לזוגיות.
נמאס לי מהזוגיות שלי ונמאס לי מבעלי.
נמאס לי מהחיים שלי.
אני מרגישה כל כך לבד, שכמה שלא אנסה לדבר ולהסביר, שכמה שלא אתאמץ, תמיד אהיה לא בסדר.
כמה בן אדם יכול להיות אגואיסט? עולם שלם יכול לסבוב רק סביבו ואם אנסה לומר משהו שמפריע שקשור לגבי ישר יתנפל עלי






וניסיתי לדבר, אלוהים יודע כמה שניסיתי.
אבל בכנות אני מרגישה שחבל לנסות, אין עתיד לזוגיות הזאת, הדעות שלנו לגבי מה בונה זוגיות ומה חשוב יותר בזוגיות שונה לגמרי.
האם זה סקס האם זאת אהבה?
כן גם אני לא מושלמת, ואני מוכנה לעבוד על עצמי, אבל אני צריכה הסכמה על בסיס על עובדות מסויימות. למה שרק אני אנסה?
אני מרגישה שהוא בכלל לא אוהב אותי, שאני שם כברירת מחדל.
יש רגעים שבאמת בא לי להתגרש, לומר שלום יפה ולהיפרד.
ורגע אחכ אני מסתכלת על האוצרות שלי ויודעת שבשבילם עדיף להבליג.
אבל אני מאבדת את עצמי, את האושר שלי, את הרוגע שלי.
אין לי תמיכה בכלום בחיים, בשום החלטה, בשום רצון, בשום חלום.
אמרתי את זה פעם ואומר את זה שוב - אני מרגישה שאני נכנסת לדכאון קשה מאוד ואני לא רוצה שזה יקרה ממש לא

