בנות אני ממש מדוכאת וממש בא לי - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..

הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש

כל הפורומים הריון ולידה פורום תמיכה הדדית ונושאים כלליים בנות אני ממש מדוכאת וממש בא לי

ב"ה

למות!!!!!!!!!!!!
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53

47 תגובות

עמוד 1

קודם כל תירגעי ואת כן אוהבת אותו. זה בטח ההורמונים וההריון שמוציאים אותך מהכלים. זו תקופה והיא תעבור.
דבר שני -

על ידי laura R 19/12/2011 08:41:53
על ידי שירה252525 19/12/2011 08:41:53
על ידי JennyK 19/12/2011 08:41:53
על ידי oreneli 19/12/2011 08:41:53
וואי תמי, אני קצת בהלם...

על ידי שירן 136 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

תראי שירן הכי קל להיות צופה מהצד ולומר לך כך וכך....................
אבל כל ילד הוא אחרת! לא רע לי כי אני רוצה להיות לבד! רע לי כי כמובן הרבצתי לבן שלי.... באמת שאני מנסה ומשתדלת להעסיק, ותאמיני לי שאני מתה מעייפות אבל חצי שבוע אחרי הגן (גם עבודה ) אני לוקחת אותו לפעמים לטייל ברגל,לפעמים לסבתא וסבא,לפעמים לשחק עם הבת דודה שלו שבת גילו,לקניון, את יודעת קצת להעסיק, אבל גם לפעמים נמצאים בבית ובד"כ הוא בסדר כשאני איתו הוא משחק ומשתף אותי ומבקש לצייר וכו'... והכל טוב ויפה!!! אבל רק ב3 ימים האחרונים פתאום הוא מחליט שכל מה שהוא רוצה הוא מקבל!! בחיים שלי לא הרגלתי לכך ( יש מותר ויש אסור ) ואתמול לדוגמא הוא כבר עבר כל גבול והסברתי לו שהולכים הביתה ודי ובוא לעגלה ואין לי כוח להתחיל להאבק להרים אותו ולשים אותו בפנים הוא בד"כ עולה לבד ושמח אבל אתמול הוא עשה דווקא ודי כבר הייתי עייפה ולא הרגשתי טוב!!

חוץ מזה שבואי נגיד דוגרי אני מאושרת להיות אימא אבל ברגעי משבר אני פשוט נופלת ולא יודעת איך לקום! יש אימהות מלידה ויש אימהות שלומדות ואני ממש לא מהסוג הראשון.... גם אחרי הלידה הרגשתי זיפת והיה לי ממש קשה בהתחלה והיה לי משבר
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
קבלי המון
[

על ידי libiaviv 19/12/2011 08:41:53
תמי,
אני כל-הזמן בלמידה,אני כל-הזמן מתבוננת בילדים-אחרים ובהורים-אחרים..ולומדת מה לעשות ומה לא,בשילוב כמובן קודם-כל עם האינטואיציה שלי.

אני יודעת דבר-אחד: אני רוצה ילדה משתפת-פעולה,חושבת,דעתנית,אך עם דימוי-עצמי גבוה וביטחון-עצמי. זה החזון שלי במישור-הזה.

אני שמה-לב,שילדים שעושים "בית-ספר" להוריהם,משתמשים בתבונה גם הם בכוחנות,שהם יכולים להפעיל בגילם על הוריהם,כי ההורים הם קודם-כל אילו שהפעילו עליהם כוחנות מכל סוג שהוא. ההורים התחילו בקיצור! עם דרכי-הגבה כוחניות באופן-מילולי קודם-כל.

חבל לי עלייך שתחווי הורות-מתסכלת וחבל לי על-הילד האמת קודם כל,על הנפש הרכה והטהורה,כפי ששירן בצדק כותבת.

זהו שלב-התפתחותי נורמטיבי,הילדים מתפתחים להיות בעלי-עצמיות ייחודית,עם רצונות ודעות משלהם ואני אוהבת זאת! אך עלינו לווסת ולתווך זאת.

למשל: ישנם 2 הורים פסיכולוגים,שבעד לעשות שיחות-חופרות,אמנם בדרכי-נועם,אך הם חופריםםםםםםםם לילדתם על כל פיפס, הם ביקורתיים,שיפוטיים ורגישים לכל-פיפס...הילדה מחזירה להם באנטי כמצופה!!!!!!!!!!!
אין-ספק,שדבר אחד טוב יצא לה מזה,היא מפותחת יופי שפתית.
אבל איפה הרוגע???????? על-הפנים.
האם התבוננה בנעמה ואמרה לי: יש לך ילדה רגועה...חמסה על נעמה שלי.
היא כמובן דאגה לתחקר אותי על תאריי ועל-עבודתי ועל השכלתו של בעלי ומהיכן אנחנו במקור וכל-הבולשיט הזה..היא מאוד איכותית,את יודעת..חחח
בא לי להקיא עליה לאחרונה (וחבל שאני לא בהיריון כעת..חח).
אמא שנייה,נתנה לי אופניים,מעילים וקרדיגנים חדשים לגמריי (אנחנו מחליפות ציוד ביננו),בתואנה,שילדתה סירבה בפעם-הראשונה וזהו..
משמע,האם הזאת לא-מתמודדת עם ילדתה..היא מונעת מדפוס של הימנעות...

וכו' וכו'..אילו רק 2 דוגמאות שצצו לי.
הילדים מחקים אותנו וזה מפחיד השיקוף-הזה ולכן אני בלמידה קודם כל על עצמי,כדי לתקן את מידותיי יותר ויותר...

אני בהתמדה,מטפטפת עוד פעם ועוד פעם ובסוף מגיעה ליעדיי (לשים מעיל וכו' וכו', לשבת בעגלה וכו').

תיראי,ילד אוהב לתרגל הליכה אחה"צ,אך באמת שלעיתים אני רוצה מהר להגיע לחברים..אז אני מספרת לנעמה,שאנחנו הולכים לחבר הזה והזה וכך היא מתרצה מייד ואפילו יושבת לבד ואז כמובן חיבוק ונשיקה וכל-הכבוד וכו' וכו'..וגם כשהיא יושבת על העגלה בהמשך,אנחנו שרות ביחד ואני משבחת את התנהגותה.

בקיצור,הכל מתחיל מהגישה שלנו ומהתגובות שלנו...כך הילד לומד איך להגיב אלינו בחזרה.

אספט שני,ילד חייכן,נעים ונחמד בגן,מקבל יותר תשומת-לב של מגע,כי הצוות יותר מתקרב אליו גופנית..אני רואה זאת וזה שווה לי את ההשקעה בבית,שאני רגועה מחצי-היום בגן.

אני מאחלת לך לנדור נדר,שזאת היתה הפעם-האחרונה!
ומאיפה תגייסי את הכוחות? את תמצאי אותם!

על ידי מרווה 19/12/2011 08:41:53
תמי

על ידי שירן 136 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

אוף,,,
בנות מכן זה נשמע מה זה קל!!!
אבל כשאני שומעת אותו צורח זה משגע אותי ואני לא יודעת למה?!?!
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
על ידי lenor 19/12/2011 08:41:53
תמי יש לך פייסבוק? הייתי רוצה לדבר איתך לבד

על ידי בייבי20 19/12/2011 08:41:53
תמי, את עוברת עכשו תקופה לא קלה.. כמו שכבר כתבו לך מרד גיל שנתיים + הריון מתקדם זה לא פשוט בכלל...
אני נגד שימוש באלימות (אפילו סטירה) אפשר לתת עונש, לצעוק, להתעלם מהילד עד שילמד.. הכל לגיטימי ואפילו מכה קטנה בטוסיק או ביד , סטירה זה חציית גבול !
עכשו מעיין בת שנתיים ו- 3 חודשים והיא גם כן עשתה לנו בי"ס לקראת גיל שנתיים וגם אני מצאתי את עצמי יושבת ובוכה, ומייעצת עם יועצת התפתחותית ואפילו חיפשתי עצות באתר של סופר נני....
היא היתה זורקת את עצמה על הרצפה כל פעם שלא היתה מקבלת משהו, רוצה ידיים כל הזמן, כל בוקר היתה בעיה עם הבגד שבחרתי לה לגן ועוד כאלה..
הקיצר, לגבי בגדים החלטתי מה היא לובשת יום לפני והשכבתי אותה לישון עם הבגדים של הגן. נתתי לה להשטתח על הרצפה ולבכות עד שהיא הבינה שזה לא עוזר....
ידיים תודה לאל (לא יודעת אם זה הגיל או מה בדיוק עזר) היא הפסיקה לבקש...
לגבי שקעים של חשמל.. מעיין ילדה מאוד סקרנית אז את כל השקעים הנמוכים בבית סגרתי עם פקקים מיוחדים...
את חייבת סבלנות ולסנן את הבכי שלו....
כמו שאמרו לך תנשמי עמוק לפני שאת מגיבה, תסגרי אותו בחדר ותני לו לבכות ולהשתולל אבל אל תתני לו סטירות...
הוא יחזור על זה כמה פעמים ובסוף ילמד שלא יוצא לו מזה שום דבר ויפסיק...
את חייבת להיות חזקה ולא להישבר !!!!!!!!! אולי תחשבי לתת לו חיזוק חיובי על התנהגות טובה, משהו כמו ממתק או צעצוע קטן ככה שיבין שזה משתלם לו...

על ידי יולי 2001 19/12/2011 08:41:53
אתחיל ממך:

על ידי מיצי מיאו 19/12/2011 08:41:53
מאמיי את מלאה הורמונים זה טבעי ונורמאלי...
תרגעי תנשמי עמוק... הריון זה קשה ובעיקר עם יש מישהו שמרגיז אותך מהצד.. אולי תבקשי מאימא/חברה/אחות שתקח אותו היום אלייה ואת תנוחי וגם אחרי יום אחד בלעדיו אני מאמינה שתתגעגעי כל כך שתשכחי שכעסת עליו

על ידי לילוש אילת 19/12/2011 08:41:53
בנוסף לעצות הטובות שקיבלת כאן, אני חייבת להוסיף עוד משהו.

התינוק בגיל הזה הוא בבואה של מה שאת מלמדת אותו. לטוב ולרע. אם תלמדי אותו שסטירה זה דבר לגיטימי, שמותר להרביץ כדי להביע רגשות כלשהם - הוא ילמד ויפנים את זה, וההתנהגות שלו רק תהיה אלימה יותר. אני מצטערת, מנסה כל כך לא לשפוט אותך וזוכרת כל הזמן שלכולנו יש את הרגעים האלו שפשוט בא לנו לתת להם איזו מכה קטנה שתסדר להם את ה"בורג המשוחרר" שגורם להם להתנהג לא יפה. אבל זו לא הדרך, אלימות רק מולידה עוד אלימות. אלו הרגעים שבהם צריך לספור עד עשר, עד מאה, עד מיליון. אבל לא להכות, בטח שלא בפנים.
את צריכה להתרחק קצת, אולי אפילו ללכת לשיחות עם גורם מקצועי, במיוחד לפני הלידה. זה יעזור לך להתמודד עם הקשיים, והקשיים שלך כל כך טבעיים ומובנים. נסי לבלות עם הילד יותר באחד על אחד - לשחק איתו במשחקים שהוא אוהב - משחקי קופסא, לצייר, לצבוע, להדביר מדבקות - קצת זמן איכות שלך ושלו. אבל נסי גם לקחת לך שעה-שעתיים ביום שבהם את חופשייה לגמרי ועושה משהו שאת נהנית לעשות - שופינג עם חברות, טיול, בית קפה, סתם לקרוא ספר בסלון - העיקר שאלו יהיו שעתיים של פינוק רק בשבילך. זה יטעין אותך באנרגיות וייתן לך כוחות.

בהצלחה

על ידי lialo 19/12/2011 08:41:53
תמי

על ידי שירן 136 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

וואו בנות תודה ממש תודה על העצות והתגובות זה ממש חיזק אותי!!
אתן צודקות במאת האחוזים כמובן ואשתדל ממש ללכת לפי העצות!
אולי אני באמת צריכה גם קצת ספייס אני נמצאת איתו מהרגע שהוא חוזר מהגן ועד השינה ובשישי-שבת כל היום!!!
אולי אני צריכה גם קצת הסחת דעת
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
גם אני תמי- בגלל זה זיהיתי!

על ידי מיצי מיאו 19/12/2011 08:41:53
קודם כל אני בטוחה שאת אמא נהדרת לבן שלך ואני בטוחה עוד יותר שהמחשבה שדוברה לעיל היא חד פעמית וחולפת - אין לאמא דבר יותר טוב מהילדים שלה ויהי מה!!!
טוב שהילד שלך וטוב לו שאת שלו - אני מאמינה ומקווה שמאז כבר חיבקת, נישקת וביקשת את סליחתך מהילד.
שמואל כנראה התחיל את המשבר שלו מוקדם יותר, אולי בגלל שיש לו אחות בהפרש של עשרה וחצי חודשים שקצת תפסה ממקומו (מנקודת ראותו), מאז שגליה כבר התחילה להתנהג כמו ילדה ופחות כמו תינוקת והתחילה לדרוש, הוא נעשה קשה יותר וקנאי. לפעמים הוא מרביץ לה בלי שאספיק לעצור אותו ולפעמים הוא מתעש להתנהג ככל העולה לרוחו גם אם מבקשים ממנו להימנע מהתנהגות זו.
הוא ילד חביב, חם, מדהים, אוהב ומלא אהבה- אבל קרו מקרים בהם לא יכולתי לעמוד מול ההתהגות שלו לכן כעסתי ואף צעקתי עליו. אין מה לעשות לפעמים חייבים להיות מעט תקיפים, אבל יש לדעת את הגבולות, אחרת זה עלול להימשך ואף לגרור תגובות קשות אף יותר.
תזכרי שהוא בסך הכול ילד ועדיין לא יודע להגיע לכל התובנות שאת כבר הגעת אליהן ובגלל זה הוא מתעקש להתנהג איך שהוא התנהג.
ההיריון הזה בטח עוד מוסיף לקושי, מי כמוני יודעת- אבל תנסי למצוא דרכים אחרות להתמודד מולו ואם צריך תבקשי עזרה ממקום מתאים - תתייעצי עם הגננת,או עם גורם חינוכי אחר.
כל טוב ובשורות טובות.

על ידי לילך גלמידי 19/12/2011 08:41:53
הי,
כמו שהבנות אמרו לך, זהו שלב התפתחותי ואין דרך להמנע ממנו!
גיל שנתיים הוא גיל באמת קשה, כל מי שיש לה ילד מעל גיל זה יודע על מה אני מדברת....
ילדים בודקים גבולות כל הזמן, גם אם תאמרי לו אסור מיליון פעם והוא מבין שאסור לו לגעת או לעשות משהו, הוא ינסה אותך שוב, כי זה התפקיד שלו!!!.
יש הרבה מאוד ילדים לא קלים ובכל זאת, אני יכולה לומר לך שילדים באופן כללי, לא שונים מהוריהם!!. אם תלמדי אותו שלהכות זה בסדר, כשעצבניים/כועסים או משהו לא מוצא חן בעינינו, הוא יעשה בדיוק אותו הדבר ואז לא תוכלי לומר לו שאסור להרביץ, שהרי הוא למד את זה בבית....כמו שהורה מעשן לא יכול להגיד לשבן שלו "אל תעשן" - אותו משקל.
הכל אני מבינה, גם אני עברתי תקופות נורא נורא קשות עם הילדה שלי וכל יום הוא אתגר חדש (איך אומרים: ילדים קטנים צרות קטנות, ילדים גדולים צרות גדולת).
נראה לי שלכל אמא יש תקופות קשות, מתסכלות, מדכאות ולכן אני יכולה להבין מאיפה את באה

על ידי ליאת.פ. 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

וואו בנות אין לכן מושג כמה גרמתן לי להרגיש טוב יותר!!!!
אז כן , היום היה יותר קל קצת ב"ה,,
הוא עלה בשמחה לעגלה כי אמרתי לו שאנחנו הולכים לבקר את בת דוד שלו ( והוא חולה עליה )
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
אני חייבת לשאול שאלה קצת חודרנית....
היה לך בייבי בלוז אחרי הלידה שלו?
המקרה שקרה לך ובנוסף כל ההתנהלות בימים האחורנים לא נשמעת לי סתם כמו תקופה או הורמונים של הריון. את לא חייבת לענות כמובן או שאם תרצי לשוחח במקום אחר זה גם בסדר. אני כמובן שולחת לך חיבוקים חמים ואוהבים אבל אני חושבת שיש פה משהו מעבר שאולי את אפילו לא מודעת אליו.
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

שחר המלך אני לא יודעת בדיוק על מה את מדברת?! מה זה בייבי בלוז?? דיכאון אחרי לידה??? האמת שאני ממש לא יודעת להסביר כי היה לי מין דיכדוך אחרי הלידה אבל פשוט שמעתי שרוב הנשים עוברות את זה אז הבנתי שזה סוג של דיכדוך ולא דיכאון אחרי לידה או שטעיתי??
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
אני רוצה לחפש לך סרטון שפעם ראיתי - תצפי בו.
התכוונתי לדיכאון אחרי לידה. בייבי בלוז תמיד נשמע לי קצת רך יותר מלקרוא לזה דיכאון אז אני תמיד אומרת ככה
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
http://www.mako.co.il/mako-vod-mako/documentary-s1/VOD-f05d36438143b21006.htm

מצאתי. שבי לך בנחת. ואחרי שתראי אני רוצה שתגידי שסיימת כי יש לי מה להגיד לך על זה
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
את יכוןלה להסתכל גם פה:
http://www.moviesplace.net/?p=5529

יש משהו בקישור של מקו שלא עובד טוב אצלי במחשב ושומעים 10 פסי קול. אם גם אצלך זה ככה תכנסי ותראי את זה בקישור הזה.

ילד יפה של אמא
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

שחר המלך ראיתי עד הסוף ומה שיש לי להגיד זה וואו..................... אני ממש לא יודעת להגיב!
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
מצאת את עצמך מתחברת לדברים שהן מספרות? או לחלק מהדברים? או שישבת והרגשת צופה מן הצד?

ילד יפה של אמא
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

חלק מהדברים ממש הצלחתי להתחבר אליהם לדוגמא שאני שולחת את הילד למעון אני מרגישה חופשיות מסוימת וכשאני מחזירה אותו הביתה אני לפעמים מרגישה חוששת להשאר איתו לבד ולכן אני הרבה מחוץ לבית
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
תראי, אני רוצה להגיד לך שאחרי שילדתי את הבן הגדול שלי לפי דעתי היה לי איזה דיכדוכון קטן. זה התבטא יותר במן חוסר חיבור לילד ופחות איזשהו סיכוי שאפגע בו. לא רציתי שיקחו אותו ממני או כד' אלא הרגשתי שאני לא מצליחה לאהוב אותו. שהוא חמוד נורא אבל כמו הילד של השכן. ככה אני זוכרת שהרגשתי. אני זוכרת שחברה אמרה לי על החיוך הראשון - נכון זה ממיס כשהם מחייכים פעם ראשונה? וחשבתי לעצמי - זה לא ממיס זה חמוד לאללה זה ממלא זה משמח זה הכל אבל זה לא המיס אותי.
אני לא זוכרת את כל הסרט אבל כל הקטע שהן דיברו שם על שאת עושה דברים באוטומט למשל מאוד התחבר אלי. מצד שני הרבה דברים ממש לא הרגשתי שחויתי.
לא עשיתי עם זה שום דבר. בזמנו התביישתי נורא...
הפעם הראשונה שאמרתי לבעלי שאני ממש אוהבת אותו היה כשהוא היה בן 5 חודשים. זה הרבה זמן 5 חודשים...
בכל אופן מה שאני רוצה להגיד זה שתעשי חושבים קצת עם עצמך. אולי תנסי לפנות למישהו? לא יודעת אם רופא משפחה זה הכתובת לפעמים הם קצת נוטים להקל ראש אז תלוי ברופא הספציפי אבל אולי שווה לברר את העניין ולנסות איזשהו טיפול רגשי. בשבילך.
ודבר חשוב מאוד שאני רוצה להוסיף - הלידה השניה היתה ההפך הגמור. בילד השני בגיל 5 שבועות בדיוק כשהוא חייך את החיוך הראשון הרגשתי שאני נמסה.
ואני מאוהבת בשני היפים שלי
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
תמי

על ידי מרווה 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

אני ממש לא יודעת איך להגיב כי יש דברים שחשתי אבל לא בצורה כזאת קיצונית
בהתחלה בכיתי כי היה קשה ולא ידעתי מה אני עושה לא בסדר כי הילד לא רגוע, אבל זה עבר מהר. אני מתפקדת,עובדת,שמחה בחיי, ולא יודעת למה זה נראה לי שמשהו בכל זאת לא מסתדר , כי הרגשתי שאני בורחת המון ( להורים,לדודים, העיקר לא להיות לבד איתו ) אבל אני מתפקדת! בימים האחרונים אני במין דיכאון כזה בוכה סתם!!!! אבל חשבתי שאולי קשור להריון הנוכחי?!? משהו פתח את זה! במשך תקופה ארוכה הייתי מאוד רחוקה פיזית מבעלי בגלל הבחילות ופתאום שכבר חזרנו להיות יותר קרובים פתאום התחלתי להזכר בתקופה שהיינו המון יחד וכל הזמן אני בוכה!! יכול להיות שלא קשור?!? אוף, אני אובדת עצות !! מה ניראה לך?
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
מרווה יש להתאוורר ויש לרצות להתרחק כל הזמן. לפעמים הגבול בין הנורמלי לפתולוגי הוא דק מאוד...
בסרט אגב הם ממש שואלים את השאלות המכוונות ואם חלק מהתשובות על השאלות הן כן אני במקום תמי היום עם שכל של מישהי שעברה משהו כזה הייתי הולכת לטפל בזה. זה יעשה אותה אמא רגועה יותר אמא שמחה יותר ושלמה עם עצמה יותר.

ילד יפה של אמא
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

מרווה את פשוט מתוקה
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
אני לא באה לאבחן אותך חלילה
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
ב"ה

כן , לא יודעת אם שאלה או שתיים או אפילו יותר אבל כן!!! חלק מהשאלות ממש אבל ממש היו מוכרות מידי! ועכשיו אני קצת חוששת
[URL=http://www.myrainbowtext.com]

על ידי תמי ברנר23 19/12/2011 08:41:53
בכיף מותק
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

על ידי שחר המלך 19/12/2011 08:41:53
שחרולה

על ידי מרווה 19/12/2011 08:41:53
תמי, לי היה דכדוך אחרי לידה שעבר לחלוטין רק אולי 4 חודשים אחרי הלידה. השיא היה 3 שבועות ראשונים.
הרגשתי את הצורך "לברוח" למקומות בלי התינוקת שלי, אבל לא ברחתי כי הנקתי...
אצלי הייתה מועקה רק למחשבה על שהות ממושכת עם בר לבד.
ידעתי שזה יעבור, ורק חיכיתי שזה יקרה. אני זוכרת שישי אחד כשבר כבר הייתה בת חודש וחצי, שבעלי יצא לבית כנסת וכבר עמדתי לבקש שייקח אותה איתו כי אני לא מסוגלת להיות איתה, ואז בכיתי כי ברור שהוא לא יכול לקחת אותה לבית כנסת צפוף בערב קר, היא יכולה לחלות...

אם את לא רגועה בחיים שלך באופן כללי ואת עצובה או בלי מצב רוח - אולי כדאי לדבר עם הרופא משפחה שלך. ממש לא בעיה לטפל בדכדוך אם מזהים אותו.
לי בטיפת חלב ייעצו לדבר עם עובדת סוציאלית רפואית, נפגשנו פעמיים והיא אמרה שלדעתה הקושי שלי לא חורג מדכדוך פיזיולוגי (=לא קליני) אחרי לידה. אותי עודד לדעת שאם המצב יימשך אני אקבל עזרה תרופתית.

אני מאחלת לך להרגיש טוב ולהיות רגועה ושלמה לקראת הלידה שלך.

על ידי nicole25 19/12/2011 08:41:53
גם לי היה דכדוך שנדחק הצידה בגל הדיכאון של בעלי

על ידי שירן 136 19/12/2011 08:41:53
שחר כמו שמרווה אמרה כולנו יכולות להסתכל על הסרטונים ולהזדהות עם דברים שנאמרים שם
היום אחרי נועם אני מבינה שאצל להב היה לי דכדוך די רציני
אהבתי אותה אין ספק, דאגתי לה, היה לי איכפת ממנה, אבל לא היה חיבור מיידי וממשי
החיוך הראשון? לא המיס - שימח היה נעים לעין אבל לא המיס
אצל נועם כל חיוך שלה עושה ממיס לי את הלב לתחתונים מחדש
ועוד ועוד ועוד
בסופו של דבר לא סתם קיים המושג דכדוך אחרי לידה. השאלה היא עד מתי מרגישים את התחושות האלה ומתי נחצה הגבול

על ידי לולי - שבלולי 19/12/2011 08:41:53
אצלי זה השיא. היה לי דכדוך עם אוריאל שנה וקצת אחרי. יכולתי לומר שאני אוהבת אותו רק אחרי שנה. כל הזמן זה היה על אוטומט והיו בהתחלה המון כעסים על כך שהרסתי לעצמי את החיים ומה אני צריכה את זה? אני מעדיפה את החופש ולא את זה.... זה = אוריאל. אבל, וזה אבל גדול, זה עבר ואני חולה לו על הישבן. ואצל נטלי לא היה דכאון ואני מהרגע שהיא יצאה אני חולה לה על האף הסולד שלה

על ידי laura R 19/12/2011 08:41:53
אז בגלל זה את כזאת מלאת אנרגיה וקופצנית שירן!
עכשיו הכל ברור לי!

על ידי מיצי מיאו 19/12/2011 08:41:53
מאמי קבלי מליון

על ידי fofa 19/12/2011 08:41:53

שבלולית - לא מסכימה איתך שכולנו יכולות להזדהות עם מה שנאמר שם. נכון לכולן יש קושי אחרי לידה ועל אחת כמה וכמה כשזו לידה ראשונה. אבל כמו שכבר אמרתי הגבול בין הנורמלי לפתולוגי הוא לפעמים לא גדול. מי שחוותה משהו דומה כאשר תראה את הסרט תדע שהיא אחת מאותן נשים שחוות זאת. ובפירוש יש כמה דרגות ולא כולן רוצות לזרוק את הילד לפח אחרי הלידה. וכמו שאומרים שם - אחת ל6 נשים. וזה הרבה. אז הרבה יזדהו... וראית כמה הגיבו פה כולל אותך ואותי שמוצאות או מצאו את עצמן בתוך העניין הזה.

בקשר ללהתנצל בפני הילד - אצל ילד בגיל הזה זה לא שייך כבר. עבר יותר מידי זמן בשיל שהוא יצליח לקשר. אם זה היה מידי היה אולי מקום להתנצל אבל עכשיו זה כבר לא שייך מבחינתו זה חסר משמעות הוא לא יבין מה היא רוצה ולמה היא מתנצלת. את הנעשה אין להשיב אבל - יש ללמוד ולהסיק מסקנות!
עוד ילד יפה של אמא

תוספת מהממת למשפחה

אני לא רוצה לשפוט אותך, לא מכירה אותך אבל בהחלט נראה שעוברת עלייך תקופה לא פשוטה בכלל,
אני מאחלת לך כל טוב ובשורות טובות...
אני לא אשת מקצוע, אבל בהתאם להודעה שלך נראה שכדאי לפנות לייעוץ מקצועי.

לכולנו יש רגעים קשים עם הילדים. כולנו מתעצבנים, כועבים, כואבים...
אבל ממש קשה לדמיין את הסיטואציה שעברה עליך, סיטואציה של להתפרץ על ילד (כמעט שנתיים - פיצי), לסטור לו, אחר כך לא להתייחס אליו, לשלוח אותו לחדר לישון וגם בבוקר להתנהג באותו אופן...
ועוד לחשוב שאת לא רוצה בו, והלוואי שלא היה קיים... וואו!
הוא ממש פיצי... וזקוק להמון הבנה ואהבה...

זה קצת (הרבה) זעזע אותי...
"...אמא שרה לבן בלילה... אמא כאן לידך כל הזמן..."