צריכה ורוצה לפרוק ...הסיפור שלי - הריון ולידה

ואוו שנים..
קצת קשה לי לחשוף את עצמי ..במיוחד פה בפורום ...אבל אני חושבת ומאמינה שייצא מזהטוב ....

ההריון היה קשה..."יש כאלה שישאלו מי זאת?? היא הייתה בהריון בכלל"
(אם מזכירים אז..שירן מקסימה .תודה שספגת את החפירות והדמעות ההתבכיינות האין סופית שלי ..את הכאב והשטויות שלי ... לא היה קל איתי אני בטוחה אבל היית ועודך עדיין חברה מדהימה ובן אדם נדיר בנשמה ..למרות ההבדלים בנינו מצאתי בך כתף תומכת מבינה ואוהבת תודה רבה צדיקה)

-הקאות כרוניות שמצריכות נוזלים כל שבוע אחכ סכרת מוקדמת (בהריון הראשון גם היה)
אז גילו לי ריבוי מי שפיר מה שמעיד לפי הרפואה על בעיה בעובר
ביקשו שאעשה דיקור מי שפיר...החלטתי להמשיך עם ההריון עם הרבה תפילות לקב"ה ואמונה שבע"ה הכול יהי בסדר..
בשבוע 29 החלו צירים מוקדמים... היו כלי כאבי גב שתור כדי בדיקה במיון נשים מריצים אותי למיון יולדת מחשש שאלד לפני הזמן ..רופאים לחץ בכי צעקות המון כדורים וכו
אחרי אשפוז שוחררתי הביתה לשמירה ונטילת כדורים כדי להחזיק את ההריון כמה שיותר חשש ללידה מוקדמת ..פג .. ועם סכרת הריון יש יותר סכנות וכו.
אני בבית עם הבן שלי בן השנתיים + לבד..בעל בעבודה וצירים ..

ב"ה הגעתי לשבוע 39 וכולי תפילה ללדת טבעי ...אחרי קיסרי ..(התחילה לידה טבעית פתיחה 10..נתקע בתעלה...וואקום כשל וניתוח חירום..) אז פה הייתי חדורת אמונה ומוטיבציה שאני הולכת ללדת טבעי ..הרבה תפילות ..מקווה..הפרשת חלה. וכו..והנה היום המיוחל הגיע.. ערב שבת..לפני 3 שבועות .
הפקק יצא... ירידת מים ..צירים סדירים ..והגיע כל 5 דק..מגיעים לביח (לא רוצה לנקוב בשמו ) ואני יודעת שבע"ה אוטוטו זה קורה..
אך...זה מתפוצץ בפרצוף...שיש חשש לקרע בצלקת של הניתוח הראשון ..רופא בודק אותי ואומר שאין מצב שאני מצליחה ללדת טבעי ..יש לי אגן צר ..בבדיקה עצמה אני ממש מרגישה את האגן ואת ההתנגשות של היד בבדיקה בעצם..
אחרי בכי וצרחות של חוסר אמונה שזה קורה לי שוב..מריצים אותי לחדר ניתוח
אני מבקשת הרדמה מלאה...הרופאים מסרבים ואני מתעקשת שאני לא יכולה נפשית להיות ערה במצב כזה... אחרי מלחמה הם מרדימים אותי ..

אני מתעוררת לאט לאט ץץהכול מטושטש ומצליחה להוציא מהפה בקול חלש את הרופא שנמצא בחדר "מה עם התינוקת שלי".. ואז בעלי נכנס אליי לחדר ואומר לי שיש ל נו תינוקת יפייפיה בריאה ושלמה...ב"ה..
הרופא מסביר לנו שהניתוח היה קשה ארוך והסתבך... היו דימומים רבים וקרעים ברחם..הרבה איבוד דם ותפרים .. הייתי מחוברת למנות דם לילה שלם עם כאבי תופת..
אני אומרת עם כל הקושי תודה רבה לקב"ה שנתן לי ילדה בריאה ושלמה
(את הכוח להילחם על הרדמה מלאה...אחרת הייתי יוצאת פסיכית מהידיעה שמשהו מתפקשש בעודי בהכרה)

לראות את הדבר המושלם הזה נתן ונותן לי כוחות ..היא יצאה לבנבנה.שלגיה קטנה שלי..
(אני שחומה ובעלי אשכנזי..אורי יצא מוקה)
אין ספק שיש לי בשביל מה להודות ולחיות... לא אגיד שהיה קל נפשית
אני עדיין לפעמיים שואלת למה זה היה צרייך לקרות ככה ו.."למה למה למה"
אבל אני צריכה להודות לקב"ה שאנחנו בריאים ושלמים ..לא מובן מאליו ..
ולהמשיך הלאה עם בעלי אורי והנסיכה הקטנה שלנו הילה ...

אז..אני מהתמודדות הקשה של ההריון הלידה והשיקום רק יכולה להגיד שיצאתי חזקה עם אמונה והודיה לקב"ה ששמר על חיי ועל חיי משפחתי ..
הרבה תפילות ואמונה ..ואני כותבת את זה עם דמעות וכאב חד על עניין הקרעים ברחם והניתוח שהסתבך ככה ושיקום ארוך וקשה מאווודדדד

לא הכול טוב אבל הכול לטובה ..
תודה לאנשים מקסימים ונדירים שהתפללו ..
חיזקו חיבקו עזרו תמכו אהבו הקשיבו ושוב חיבקו..