היי בנות - הריון ולידה

היי בנות יקרות.
בעבר הייתי מאוד פעילה בפורום, אך לאחר הלידה השנייה ותחילת עבודה חדשה, לאט לאט התמעטו הכניסות שלי לכאן, עד שנגמלתי לחלוטין.
אני נכנסת בשם בדוי כי אני לא רוצה שהדברים שלי יפגעו ברגשות של אחרים.
מי שבכל זאת מזהה אותי, שתשמור את זה בבקשה לעצמה :)

אני חייבת לפרוק משהו מהלב, וזה המקום היחיד שעלה בדעתי לעשות זאת.
והסיפור הוא כזה-
את שני הילדים שלי ילדתי בניתוח קיסרי.
הלידה הראשונה הייתה ניתוח שתוכנן מראש עקב מצג עכוז.
בהריון השני מאוד שמחתי כשגיליתי שהראש פונה הפעם לכיוון הנכון והתכוננתי בשמחה ללידה רגילה.
היום הגדול הגיע, ירידת מים בבית, צירים מטורפים סדירים כל דקה, אבל מה- אין פתיחה.
כמובן שהרופאים לחצו על קיסרי נוסף, אבל אני הייתי בשלי- אני מחכה בסבלנות עד שתהיה פתיחה ואני אוכל ללדת בלידה רגילה ולא שוב בקיסרי.
הייתי בחדר לידה כמעט 10 שעות עם צירים והגעתי לפתיחה של 5, בשלב כלשהו נכנס הרופא לחדר לידה, מסתכל על המוניטור ואומר- התינוק במצוקה- ניתוח חירום!
תוך 2 דקות כבר הייתי בחדר ניתוח.
יום אחרי הניתוח לא יכולתי להפסיק לבכות- הבנתי שאת הסיכוי שלי לחוות לידה רגילה פיספסתי.
כולם אמרו שאני צריכה לשמוח שיש לי תינוק בריא, כמובן ששמחתי והייתי מאושרת, אבל תחושת ההחמצה והפיספוס השתלטו עלי....

מאז הניתוח עבורו כמעט שנתיים.
בשנתיים האלה עדיין יצא לי להרהר בזה שגם אם פעם ארצה ילד נוסף- לא אוכל ללדת בלידה רגילה, וממש לא מתחשק לי ללדת בניתוח נוסף (שהוא הכרחי אחרי שני ניתוחים)

אתמול זוג חברים מאוד מאוד טובים שלנו ילדו.
הם התחילו לספר על חוויית הלידה שלהם, וכמה זה מדהים, ושזו חוויה של החיים, ושאין אושר גדול מזה, שזו חוויה עצומה...
ולי נמחץ הלב, התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, הם היו בטוחים שזה מהתרגשות ורק בעלי שיודע מה אני מרגישה הבין למה אני בוכה.
אני מודה- הקנאה אכלה אותי,
אני ממש אוהבת אותם ושמחה בשמחתם אבל בתוך תוכי- לא רציתי לשמוע את זה-
הייתי מעדיפה לשמוע משהו כמו- הלידה הייתה בסדר, נורא כאבה וכו...

בעלי כעס עלי מאוד, הוא אומר שאני צריכה להגיד תודה שיש לנו שני ילדים בריאים ושזה ממש לא בסדר לבכות על דבר כזה, שיש אנשים שלא מצליחים ללדת בכלל, ואני שכן ילדתי בוכה סתם.

אני יודעת שהוא צודק,
אני יודעת שהדברים שלי עלולים לפגוע באנשים ולכן נכנסתי בשם בדוי,
אני יודעת שחלקכן תכעסו עלי על זה שאני בוכה על משהו שפיספסתי למרות שיש לי שני ילדים בריאים

אני יודעת את הכל אבל עדיין בוכה.
כואב לי שאת החוויה הזאת לא אעבור לעולם