איך הייתן מגיבות? - הריון ולידה

אם חבר שלך היה אומר לך:
"סליחה, שכחתי בגלל שיש לי הרבה לחץ בעבודה, אבל אני אפצה אותך"
או
"זה לא נורא שלא קנית כלום, אנחנו נחגוג מחר" -
אני בטוחה שלא היית נעלבת כל כך.
את נעלבת קשות, לדעתי בגלל התגובה הלא אכפתית שלו,
בגלל שהוא נתן לך להבין שבשבילו לתאריך בו הכרתם אין חשיבות בעיניו.
ולמען האמת, גם אני הייתי מאוד נעלבת

אם הוא אמר את זה ברוך, צחוק, חיוך וחיבוק של דוב- אז הייתי מתרצה.

אם הוא אמר את זה קר כמו שהשתמע מהכתוב- הייתי נעלבת. חוצמזה שאת בהריון ויש להעלות את רמת הרגישות בכמה סנטימטרים!

אני הייתי אומרת לו שממש נפגעתי וחשוב לי התאריך הזה כי הכרתי בו את את אהבת חיי
בעלי גם חושב שזה שטויות (אנחנו ביחד 6 שנים מתוכם 3 שנים נשואים) אבל אני מתקשרת אליו להגיד לו מזל טוב בתאריך(כשאני קמה הוא כבר לא בבית) ודורשת שיקנה לי מתנה/יזמין מקום במסעדה.

גם לנו אין עדין ילדים ואני בהריון עם הילדה הראשונה לכן חשוב להתעקש.

המון המון אהבה

מסכימה עם מה שכבר נכתב.
ובכללי את יכולה לדבר איתו על זה שאת מאוד אוהבת לזכור תאריכים ולחגוג אותם. שלך זה חשוב. ואותך זה משמח. ואת ממש תיהיי שמחה אם תעשו את זה.
אין לו בעיה שתיהיי שמחה נכון?
אני בטוחה שהוא ישתף פעולה.
אם ובאמת זה חשוב לו והוא באמת סתם טרוד ולא שם לב, תעשו בבית לוח שנה יפה
עם כל מיני סימנים (לנו יש כזה) ותאריכים

אני הייתי נעלבת מהכסף שנתן לך ביומולדת שלך. מה זה? איפה ההשקעה?

לדעתי התגובה שלך מוגזמת, סורי.
במיוחד שיש לכם עכשיו יום נישואים, שזה תאריך שחשוב הרבה יותר.
בעלי למשל, לא זוכר כמעט אף תאריך, אני לא מצפהב ממנו גם. ובשביל למנוע את הריבים האלה אני מזכירה לו בעדינות כמה ימים לפני.

אני בדעה שלך שצריך לזכור את התאריכים הקטנים לפחות עוד שאין ילדים (וגם אח"כ כמובן...)

אני נשואה עוד בשנה הראשונה וכל פעם בעלי מזכיר לי את תאריך הנישואין, הכרות,וכו'...

אז לדעתכן לבוא ולהגיד לו שתאריכים חשובים לי ושנעלבתי כי זה היום שבו הכרנו וזה משמעותי לפחות בעניי?..זה רעיון טוב.
העניין הוא שמה שיותר פגע בי זה שהוא עוד התרחק אחר כך בגלל שנעלבתי כאילו אני לא בסדר מזה שאני נעלבת..בקיצור מוח של גברים ה' ישמור..אבל נראלי שאני בכל זאת אנסה לדבר איתו היום בבגרות ובהגיון על זה..
ולורה..יש משו במה שאת אומרת אבל מה נעשה איתם??

אם אני הייתי יודעת אז לא היה לי את הבעיות עם בעלי. (ראי שרשור נפרד שפתחתי על זה שבא לי להתגרש ממנו

ויקי כל הכבוד, באמת...זה באמת חוסך הרבה ויכוחים וכאלה אבל זה עניין של אופי..
אני חושבת שאם לא נתמקד בפרטים הקטנים לאט לאט נשכח גם מהגדולים

לורה ראיתי והגבתי..
אני עדיין מחכה לשמוע מה קרה..

אליה מהעוגב- היתי מסבירה אבל לא מצפה מצד שני ליותר מידי.
כי אני יודעת שיש מין "טבע" שכזה לשכוח תאריכים יפים במשך הזמן...
וצריך לתזכר אותם.

רשמתי שם תגובה. את רשאית להיכנס ולהגיב

הי,

אם רק היה מדובר בתאריך של יום החברות שלכם, לא הייתי נעלבת במקומך, את שלנו אני בכלל לא זוכרת, ובטח לא אצפה מבעלי שיזכור, במיוחד שיש תאריכים שיותר פשוט לו לזכור, כמו יום נישואין, וידוע שלגברים יש קושי בשינון תאריכים.

אבל אצלך זה נשמע הרבה מעבר לכך, חוסר השקעה או חוסר איכפתיות, ועל זה בטוח הייתי נפגעת וגם מדברת איתו. מתנה ליומולדת לתת כסף? איפה המחשבה? איפה המתנה האישית? תגידי לו שבאותה מידה גם את יכולת להוציא כסף מהכספומט... אם לפחות היה כותב משהו מהלב!
והעובדה שלא נתן כלום ביום הנישואין- גם מעצבנת!

בכל אופן, הייתי מגדירה לו מראש (זה עובד הכי טוב איתם- לפנות אליהם כמו אל ילדים)- ביום ההולדת שלי, ביום הנישואין ואם זה חשוב לך, גם בתאריך החברות- אני מצפה ליחס מיוחד!!! פרחים, כרטיס ברכה, הודעה כייפית, מתנה, רחמנא ליצלן, וכו'...
לא חושבת שהוא יכול או רוצה להתנגד לזה... אגב, גם אצלי כשאני נפגעת, בעלי מנסה בהתחלה לרצות אותי ואח"כ מתרחק בעצמו, למרות שהוא היה לא בסדר... וכמה שאסביר לו שכל מה שאני צריכה זה שהוא יבוא ויגיד: "סליחה, לא הייתי בסדר, מתנצל, את צודקת"- ברגע האמת זה לא קורה... וחבל. בסוף אני לרוב יוזמת שיחה, ואז במסגרתה אני חולבת ממנו התנצלות.

בקיצור, יקירתי, אני מניחה שעכשיו את יותר רגועה ופחות כועסת... תדברי איתו בהיגיון, ברוגע, בטוח שתגיעו להסכמה.

גם אני כמו ויקי חושבת שכדאי פשוט "לרמוז בעדינות"

א. מה הפרצוף הזה

מיכל מזה 500 שקל ליומולדת? זה כסף משותף של שנינו יכולתי להוציא אותו מהכספומט בעצמי..
הייתי מעדיפה שיקנה לי מתנה ב30 שקל לראות שלפחות השקיע קצת מחשבה.
ולגבי יום חברות לא ציפיתי שנצא לצימר בשביל זה אבל הוא אמר שזה ממש לא חשוב לו אחרי שרק הזכרתי את זה וזה מה שפגע בי

גם אני בדעה של מיכל..
זה נורא כיף ורומנטי להיזכר (ולזכור) ממה הכל התחיל ולעשות/לקבל איזושהי מחווה ליום המיוחד הזה, אבל חבל לעשות מזה סרט..
אני בעד להיעלב ולהתרגז בשביל להראות שמפריע לך ושאכפת לך אבל לא במחיר של ריב וברוגז.
אנחנו חוגגים השנה 11 שנות חברות ושש שנות נישואין. האמת, ככה יצא שב"יום החברות" אנחנו תמיד נוסעים לצימר כי זה בחורף והכי כיף וביום הנישואין הולכים למסעדה (כי זה ממש לפני החופש הגדול שיוצר חור גדול בחשבון הבנק, אז קצת מצטמצמים

אבל פאפאיה זה בדיוק מה שכתבתי, בימולדת דילגתי, ביום נישואים דילגתי, עכשיו דילגתי.. עד מתי אני אדלג?
הרומטיות חשובה לי..ואני לא דורשת יותר מידי..אבל לפחות לשמר מינימום ממנה!
מיצידי שהיה בא אלי ואומר לי אני אוהב אותך יום חברות שמח! אבל להגיד לי שאין לו זמן בכלל לחשוב על זה וזה לא תאריך חשוב מבחינתו? למה לא יכל להגיד לי פשוט:יום חברות שמח מאמי אני שמח שנפגשנו ובזה לסיים הכל?
אז הוא לא זוכר תאריכים, אז אין לו זמן לקנות לי מתנות,
בסדר.. אבל מפה ועד לענות לי ככה? נראלי קצת אטום רגשית.

לדעתי אופן התשובה שלו מהווה כאן בעיה
אני חושבת שהגבת בסדר גמור גם אני הייתי נעלבת

טוב אצלי בעיה הפוכה.
בעלי הוא זה שמציין את ימי החברת ואומר מזל טוב ושולח הודעות... ואני כזה... מה??? בוא נחגוג רק נישואים..... חחחח

נראה לי שפשוט ההורמונים עלו על גדותיהם.....